אוטובוס האימהות, מרץ 1988: ב-7 במרץ 1988 בשעה 6:45 בבוקר, השתלטה חוליית מחבלים על רכב צבאי ליד כלא נפחא. המחבלים דהרו לעבר דימונה ובדרך ירו לעבר כלי רכב שנסעו מולם. בשעה 7:40, לאחר שנעצרו בצומת ערוער בשל פנצ'ר, הם הצליחו להשתלט על אוטובוס שהסיע עובדים לכור בדימונה, בעיקר נשים (בשל כך נקרא האירוע "אוטובוס האימהות"). החוטפים איימו להוציא להורג כל חצי שעה בן ערובה ודרשו לשחרר מחבלים הכלואים בישראל. למקום הגיעו כוחות גדולים של צבא ומשטרה, בהם הימ"מ. לוחמי הימ"מ סבבו סביב האוטובוס, למדו את השטח ובדקו דרכי גישה. "הייתה תחושה שניתן למשוך זמן", סיפר לימים אלוף פיקוד המרכז דאז איציק מרדכי. "פתאום הם פתחו בירי. חששנו שהם פגעו בבני ערובה. במצב כזה היה לנו ברור שצריך לפעול בנחישות". בשעה 10:30 ניתן האות. ללוחמי הימ"מ לקח 30 שניות בלבד כדי לשחרר את בני הערובה, להרוג את המחבלים ולהשתלט על האוטובוס. מירי המחבלים נהרגו שלושה מבני הערובה.
המצור על ביתו של עוזי משולם, מאי 1994: באביב 1994 התמקדה כל המדינה בבית אחד ביהוד, שם התבצר הרב עוזי משולם עם חסידיו, בדרישה לחקור את היעלמותם של ילדי תימן תוך כדי שהוא נערך לעימות אלים מול המשטרה. חסידיו של משולם חסמו את הרחוב מביתו של משולם כאות מחאה, וכשהמשטרה ניסתה לפתוח את הרחוב, התפתחה תגרה בין החסידים לשוטרים וכמה מאנשיו של משולם התבצרו בתוך הבית, חמושים בכלי נשק, תוך שהם משליכים בקבוקי תבערה. מחול שדים הזה נמשך 52 ימים שלמים, בשיאם כותר ביתו של משולם ביותר מאלף שוטרים וחיילים, כולל מסוקים ודחפורים בהיכון, ובראשם לוחמי הימ"מ. במקביל נערך מבצע ללכידת אנשים שמזוהים עם רעיונותיו בערים אחרות בארץ. במשך 20 דקות התנהל בלב היישוב קרב יריות אינטנסיבי, וכמה שעות לאחר מכן כל שוכני הבית נכנעו והסגירו את עצמם לידי המשטרה. אחד מחסידי הרב, החייל שלמה אסולין, נורה ונהרג בחילופי האש.
חיסול המחבל מקיבוץ מצר, אוקטובר 2003: המחבל סירחאן סירחאן חדר לקיבוץ מצר ורצח ב-10 בנובמבר 2002 חמישה ישראלים, בהם רויטל אוחיון (34) ושני ילדיה. המחבל הוגדר כמבוקש מספר אחת בשטחים, ושבוע לאחר מכן הוא אותר במחנה פליטים בטול כרם. לוחמי הימ"מ ארבו לו, וכשהוא הגיע למקום, מלווה במאבטחים חמושים, הם פתחו לעברו באש. בתום קרב קצר מטווח קרוב הוא נהרג. זוהר דביר, מפקד הימ"מ לשעבר סיפר על האירוע: "הנבלה הזאת, שרצח ילדים בדם קר, הצליח לצאת מזה. זה היה אירוע חריג. שבוע אחרי, בזכות מידע מדויק של השב"כ, הגענו אליו. התקשרתי לאב השכול, אבי אוחיון ואמרתי לו שהמעגל נסגר".
חיסול רוצחי הנערים מחברון, ספטמבר 2014: ב-12 ביוני 2014 אייל יפרח, גיל-עד שאער ונפתלי פרנקל, נחטפו בידי אנשי חמאס בזמן שהמתינו בטרמפיאדה בגוש עציון. לאחר 18 יום שבמהלכם מדינה שלמה התפללה לשלומם, נמצאו גופותיהן מוטלות בבור באזור חברון. זמן לא רב לאחר מכן התקבל מידע אודות המיקום המדויק בו הסתתרו מרוואן קוואסמה ועאמר אבו עישה, שני המחבלים שביצעו את הפיגוע. מבצע לכידת המחבלים הוטל על לוחמי הימ"מ. הלוחמים איתרו את השניים באשון לילה, והחלו בכיתור המבנה בו הסתתרו. כשהודיעו הכוחות כי הם סוגרים על המבנה וחוסמים את נתיבי הבריחה האפשריים, ניתנה לשני המחבלים הזדמנות נוספת להסגיר את עצמם. משלא נענו, הוחלט להתחיל להרוס את המבנה באמצעות כלי הנדסה כבד מסוג "באגר", שחפר חור גדול בקומה התחתונה. מהחור הזה יצאו שני המחבלים תוך שהם יורים לכל עבר. כוח הימ"מ פתח לעברם באש והשניים נהרגו במקום.
"עובדה" , חמישי, מיד אחרי החדשות