סמ"ר ליאל גדעוני

 מעל הכול, ולפני כל דבר אחר, היה זה החיוך הכובש של ליאל שאפיין אותו: חיוך סוחף, שובה לב, חם ואמיתי, חיוך של מי שתאוות החיים מפעמת בו.

ליאל אהב ספורט, היה שחיין מחונן ואוהד שרוף של קבוצת "הפועל ירושלים" בכדורסל. ילד רגיש ומתרגש, מצחיק ומלהיב, אהוב על הבריות ואוהב אדם. כאח צעיר לשלושה אחים ששירתו בקרבי, גם ליאל שאף גבוה והתגייס לגבעתי. לאחר שעבר בהצלחה את הגיבוש ליחידות המיוחדות התקבל לחוד החנית של החטיבה - הסיירת. גם בסיירת החיוך של ליאל, "גידי" כפי שכונה ע"י חבריו, לא ירד מפניו, התווה את דרכו והמֵס את לב מפקדיו.

"כמו כולנו, הזיכרון הראשון שלי הוא החיוך", מספר עוז לומס, שפיקד על ליאל בטירונות ובאימון המתקדם. "ליאל היה נוף מוזר בטירונות. בזמן שכולם בכו, התלוננו, השתבזו, אני לא זוכר פעם אחת שליאל היה חלק מזה. תמיד אופטימי, תמיד מעודד... תודה לליאל על כך שלימד אותי שיעור באנושיות."

לאחר סיום המסלול ליאל יצא לקורס מ"כים שבסופו שובץ כסמל בצוות של טירונים. כמפקד הוא היה מיוחד, הוא לא האמין ב"דיסטנס" אלא בחר לחייך לחיילים שלו, למרות שהם טירונים. "חיוך זה שמחה ושמחה היא שנותנת את הכוח להמשיך", כך אמר ליאל לפקודיו. מפקד הגדס"ר סא"ל אלי ג'ינו העיד עליו כי "הוא בחר להיות הוא עצמו ולא לעטות מסכה. נדירים הם המפקדים שעושים זאת בשלב כה מוקדם" .

סמל-ראשון ליאל גדעוני נפל בקרב ברפיח במבצע "צוק איתן", ביום ה' באב תשע"ד (1.8.2014), בן 21 היה בנופלו. הוא טמון בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, מזל ואלי, ושלושה אחים ציון, ניר ואור.

סגן הדר גולדין

להדר הייתה נפש אומנותית, הוא צייר, פיסל וניגן. הוא האיר את עולם משפחתו ואת העולם שסובב אותו. כל דבר הוא היה לוקח הלאה, ממשיך, לא חדל רגע מלהשתפר, מלשאוף למצוינות.

הדר נולד בישוב אשחר וגדל בכפר סבא. הוא היה חניך בולט בתנועת בני עקיבא והפך מחניך למדריך. לאחר מכן הלך יחד עם אחיו צור למכינת "בני דוד" בעלי. משם התגייס לגבעתי, לסיירת. הוא היה חייל מצטיין ולאחר מכן היה קצין מצטיין. חלומו היה תמיד להיום מפקד ומחנך- לגדל דור חדש של חיילים על ערכיו- אמת, שלום, אהבה, עוז והרבה ענווה.

עם תום המבצע לחיפוש הנערים החטופים, הדר החליט שהגיעה העת לשמח את משפחתו ועל כן הודיע שהוא הציע נישואין לארוסתו, עדנה. המשפחה חגגה את האירוסין, ואף נקבע תאריך לחתונה. בעת ההכנות למבצע "צוק איתן", ובשטחי כינוס ארגן את הסיירת לקרב מחד, וצייר את ההזמנה לחתונה מאידך. חימש כלי רכב וצייר פרחים ויונים.

הדר, בחיוכו , בציוריו, כתביו, ובלבבות משפחתו, חניכיו וחייליו, הותיר את צוואתו הנושאת את דגל אהבת האדם. הדר לא הרשה לחייליו לקלל, עסק במתן עזרה לנזקקים וניסה בכל מאודו לחבר בין יושבי הארץ הזו, השונים כל כך והזהים כל כך, דתיים וחילוניים כאחד. "יש לך שתי אפשרויות; או להתעסק עם עצמך, או לעשות משהו טוב יותר", כך אמר הדר.

הדר נהרג ונחטף במהלך הפסקת אש, בפעולה שנועדה לאיתור מנהרות חמאס. בן 23 בנופלו.

הותיר אחריו הורים, לאה ושמחה, אחות, איילת, שני אחים, חמי ואחיו התאום של הדר, צור, ואת ארוסתו, עדנה. 

רס"ן בניה שראל

בניה נולד בחברון וגדל בקרית ארבע. הוא היה ילד שובב, מצחיק, טוב לב ואוהב אדם. כבר מילדותו הוא התבלט בכל מקום אליו הגיע, באומץ לבו, במסירותו ובחוכמתו.

בתחילת 2006 התגייס בניה לצה"ל. לאחר שירות קצר בקורס טיס ובשייטת הוא מצא את ביתו בסיירת גבעתי. שם התבלט כלוחם מצטיין, כקצין ומפקד. במבצע "עופרת יצוקה" בניה לחם בגבורה בקרב בתל אל-הווא שם הוביל את לוחמיו לכיבוש מבנה שתפסו מחבלי החמאס.

לפני שלוש שנים, בניה הכיר את גלי ניר, אהבתם היתה מידית, עוצמתית ויפה. הם גרו יחד בדירה במרכז תל אביב ואמורים היו להינשא בסוף אוגוסט, מיד אחרי המלחמה.

בניה, שנכנס כחודשיים לפני מבצע "צוק איתן" לפקד על הסיירת, הוביל אותה להישגים רבים במהלך המבצע, ללכידת מחבלים ולחשיפת מנהרות.  הוא נפל ביום האחרון של המלחמה, ביום ה' באב תשע"ד (1.8.2014), שלושה שבועות בלבד לפני חתונתו הצפויה עם גלי. הותיר הורים, מיכל ושלום, ארבע אחיות ושלושה אחים, יעל, יאיר, חיה, טליה, רחל, דוד ויצחק, וארוסה, גלי. הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. בן 27 בנופלו. 

>> הקרב שלא נגמר: אילנה דיין בטור אישי על צילומי הסרט "ממעמקים"

"עובדה", ראשון ב-21:00