קראו לזה פרשת הניצבים. אחד אחרי השני התייצבו במשרדי המחלקה לחקירות שוטרים בכירי צמרת החקירה, הניחו את המעיל עם דרגות הניצב על הכיסא, והפכו ברגע אחד מאנשי חוק לחשודים בעבירות מין נגד השוטרות הכפופות להם. זו הפכה לטלטלה הקשה ביותר שידעה משטרת ישראל - קצינים בכירים נאלצו לפרוש תוך כדי שנגד רובם עדיין מתנהלים הליכים פליליים. ומי שניהלו את החקירות האלו, ברוב המקרים, היו חוקרות צעירות, בגיל של המתלוננות עצמן, צעירות בהרבה מהנחקרים הבכירים.

הערב ב"עובדה" נפתחת הדלת של משרדי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), והחוקרות מדברות לראשונה. "הגיעה להתלונן בחורה צעירה שהוטרדה מינית ונפגעה על ידי שוטר שמבוגר ממנה בהרבה מאד שנים", משחזרת אחת מהן בפני הכתבת נסלי ברדה. "היא הייתה קשוחה כזאת ודיברה כאילו זה לא הסיפור שלה בכלל. פתאום היא התרוממה ואמרה, 'את רוצה שאדגים על עצמי מה הוא עשה?' ואמרתי לה 'כן', הופתעתי. היא התחילה להדגים על עצמה ופתאום הבחנתי בדמעה כזאת, ממש בקצה של העין שלה, שיורדת ויורדת. והיא פשוט עשתה ככה עם האגרוף, שאני לא אראה. יש לי עכשיו את הפנים שלה מול העיניים".

צילום: שלום רופאייזן (צילום: שלום רופאייזן, עובדה)
"זה קיים בכל מקום שבו לא מוצבות גדרות ולא מחנכים כמו שצריך" | צילום: שלום רופאייזן, עובדה
על המסקנות שלה מהתחקיר מספרת ברדה: "יש היררכיה גברית, גם את זה צריך לומר. מפקדים גברים הם בעלי השררה, ורוב השוטרות תלויות בהם כך או אחרת ונזקקות לאישורם ולסעד שלהם. יש מעין קריצות בין החברה והסכמה שזה נע בין רומנים לבין ניצול – והרי אם קוראים לזה רומנים זה לא ניצול. אבל לא בטוח שהשוטרות רואות את זה כרומנים, לא בטוח שתמיד הייתה להן ברירה. אני בעצם לומדת עד כמה המחלה הממארת הזאת של הטרדות מיניות היא מגפה חברתית. כשאתה רואה את זה בפלטפורמה של משטרה, של אנשים שצריכים לחקור בעצמם כשאתה ניגש אליהם עם צרה, אז אתה מזדעזע. אבל בעצם זה קיים בכל מקום שבו לא מוצבות גדרות ולא מחנכים כמו שצריך".

"עובדה", הערב (ראשון), 21:00