"אף אחד לא דיבר. לא היה כלום. רק הנגמ"ש עולה באש. ואתה ממש קרוב לאש, וקר. זו הרגשה נוראית. הוצאתי את הנשק היחידי שהיה לי - רימון היד; הצמדתי אותו אלי, ופשוט אמרתי לעצמי 'אני לא יוצא מפה חי'", כך, בראיון ראשון לתכנית "עובדה", מתאר סגן אוהד רויסבלט, המפקד של מה שכונה "נגמ"ש המוות" בסג'עייה, את הרגעים הדרמטיים של אחד האסונות הקשים של צה"ל במבצע צוק איתן. רויסבלט והקשר שלו היו הניצולים היחידים מהנגמ"ש, שספג פגיעה ישירה מטיל. שבעה לוחמי גולני נהרגו באירוע הזה, גופתו של אחד מהם, אורון שאול, נחטפה על ידי מחבלי החמאס, ולא הוחזרה עד היום.
צמוד לנגמ"ש של רויסבלט, בזמן פגיעת הטיל, עמד נגמ"ש נוסף של המחלקה, בפיקודו של סגן גיא גרוסמן, סגן מפקד הפלוגה הטרי. "ראיתי את הטיל פוגע בנגמ"ש, והנגמ"ש עולה באש", מספר גרוסמן לראשונה את חוויותיו מהלילה, "שיערתי שכולם מתים. אני מדווח שיש לנו נגמ"ש אחד עולה באש, צוות שלם של 'הרדופים' (חיילים הרוגים) בפנים. פשוט מהר תפסתי את הקסדה, שמתי אותה עלי, צעקתי לנהג שלי שייסע קדימה, כדי שבעצם לא נקבל אנחנו את הטיל הבא, לצאת בעצם מהזירה".
אחרי ששבו הביתה, גילו רויסבלט וגרוסמן, כמו שאר לוחמי הנגמ"שים שניצלו מהאסון, שתחושת הבדידות שחשו שם באותו הלילה רק מתגברת. גרוסמן אף הועבר מתפקידו בעקבות האירוע והואשם על ידי מפקדיו בכך שהתמהמה להגיע מהנגמ"ש שלו, שלא נפגע, אל הנגמ"ש הבוער. ניצולי אותו הלילה, כולל סגן רויסבלט, דוחים בתוקף את ההאשמה הזו. "נתנו לי להרגיש שיכולתי למנוע את החטיפה של אורון שאול, וזו תחושה מאוד לא פשוטה", אומר גרוסמן, "אתה לא יודע איך אתה אמור להמשיך להתנהל, להתקיים בכלל. זה לא פשוט להסתכל בעיניים של אמא שבסופו של דבר אתה הובלת את הבן שלה לקרב בצורה כזאת או אחרת. יכול להיות שאתה לא אשם, אבל אתה היית אחראי עליו ברגע שהיית מפקד שלו".
הכתבה המלאה תשודר ב-"עובדה" ביום ראשון (12/04) ב-21:00