התעוררתי לבוקר של אחרי. התחושות בגוף ובלב אינן ניתנות לתיאור, כל הערב, הלילה והבוקר אני מוצפת בהודעות ובטלפונים, ממש צונאמי של אהבה ופרגון. כל כך הרבה אנשים שרם האהוב שלי נגע בליבם. כל כך הרבה אנשים שהתרגשו מהכאב שלי. זה לא מובן מאליו ואני מודה ומוקירה את כולכם.
הפרידה מרם היתה כבר לפני כמעט חודשיים. הימים הראשונים היו גיהנום של כאב, על אף העובדה שנינג'וק היתה בארץ 3 וחצי חודשים והיה לכולנו זמן חסד ארוך להיכרות, עדיין ברגע שהפרידה קרתה נוצר בור של כאב. מאחר ואני אדם שחי את רגשותיו ואינו מתכחש, אז נתתי לעצמי להיות בתוך הכאב ללא פחד, בכיתי הרבה, כאבתי הרבה והתגעגתי הרבה. תחושת הריק שנוצרה בהתחלה התמלאה בדמעות ולאט לאט גם ברגשות אחרים. אני במודע בוחרת לא להיות קורבן בסיפור של עצמי, אני בוחרת לראות את האור והטוב שיש בסיפור שלנו ושל רם.
הילד המתוק שלי נועד לגדולות, כמו משה שנשמר על ידי אלוהים כי תפקידו היה להוציא את בני ישראל לחירות, כך אני רואה את גורלו של רם שאלוהים שמר עליו, הגיע אלינו כדי שנוכל לחזקו ולאפשר לליבו להפתח. רם אהוב ורצוי בעולם זה ובסרט ניתן לראות כמה אני ונינג'וק התאמצנו עבורו וזה לא במקרה!
אני מאמינה בכוחותיו של הילד שלי, ילד שהיתה בו שמחה אמיתית לחיים, ילד שנפתח בכוחה של האהבה ופתח לכל מי שסביבו את הלב. אני בליבי יודעת שסיפורנו המשותף לא הסתיים. אורין ואני ניסע אל רם והקשר איתו ועם משפחתו שם ישאר לכל החיים. ואיך הילדה המדהימה שלי אומרת: "אנחנו לא ניפרדנו מרם אלא קיבלנו משפחה שלמה", וזו הגישה הנכונה.
אוהבת את כולכם ומודה לכם על כל חיבוק וכל מילה חמה, כיפאק היי לחום הישראלי.
ולסיום אם הצלחתם לחוש חמלה ואהבה אל רם אנא נסו לשמור על החמלה והאהבה הזו גם בהתיחסות לכל מי ששונה מכם.
תודה מעומק הלב,
שרון