ב-16 באוקטובר 1986 נפל הנווט רון ארד בשבי האויב. 25 שנה לאחר אותו יום, נחשפים לראשונה כתביו האישיים של רון. דפים על גבי דפים שמספרים בכתב ידו את אשר עבר עליו. מילים ואותיות אשר רוקמות יחד סיפור חיים אחד המורכב מייאוש, תקווה וגעגוע לא נגמר.
>> "אני באותו המקום להרבה זמן": היומן המלא של רון ארד
סיפוריו של רון נעים בין תקווה כנה ואופטימיות לייאוש והשלמה עם גורלו. תחילה עוד מבקש רון לחכות לו, ומבטיח לשוב ולראות את בתו היחידה. אך ככל שעובר הזמן, מתחיל הנווט להבין את מצבו ומגלה כי ייתכן ולא יזכה לראות יותר את משפחתו.
בזמן שבעלה נמצא בשבי האויב ומתעד את אשר עובר עליו, מחליטה האישה שאיתו תמי ארד לכתוב יומן משל עצמה ולתעד גם היא את הגעגוע, החרדות והכאב הבלתי נגמר. תמי ארד חושפת, בקולה האישי חלקים מן היומן המצמרר של האישה שנותרה מאחור.
אחת ההחלטות שקיבלו תמי ואחיו של רון חן ודודו ארד היא לצלם את תהליך התבגרותה של יובל, בתם של רון ותמי, מתוך תקווה כי הוא יוכל לעקוב כך אחרי מה שהחסיר בתקופת השבי. הם כמובן לא ידעו אז שרון מבקש מהם לצלם את יובל במכתביו שלא נשלחו.
>> כל הכתבות על יומן השבי של רון ארד