בשבעת החודשים בהם ליווינו את בני משפחת מעוז, נעו האחים תמר וניר בין אבל, כעס והשלמה ובה בעת נאלצו להתמודד גם עם אחיהם דני, שעומד לדין על רצח הוריהם. והם לא הפסיקו לדבר על הכאב, ועל הגעגועים העזים, שלא מרפים.
את הברכה הזו, שתמר כתבה ליום הולדתה ה-60 של אמה, היא בחרה להקריא גם כחלק מההספד שהיא קראה על הקבר בהלוויה של ההורים שלה.
את המורשת המשפחתית היא הנציחה גם במשחק כדורסל מיוחד שהוקדש לזכרה של אמה, נורית מעוז, שהיתה שחקנית כדורסל בצעירותה. "אמא שלי היתה אישה חזקה, כזו שאי אפשר לדמיין משהו שיוכל לשבור אותה, משהו שאי לא תוכל להתמודד איתה. שלא בפניה הייתי נוהגת לקרוא לה "הסלע" The Rock . אולם, גם סלעים לעיתים נסדקים, ובמאבק בסרטן השד היא היתה זקוקה לתמיכה ולחיזוק מקיר לקיר. ואני מאמינה בכל ליבי שהתמיכה שהיא קיבלה מהסביבה הקרובה לה היא זו שסייעה לה במאבק".
" ... אני רוצה לומר שאני לא מאחל לאף אדם, את כמות הדמעות והבכי שבכיתי”. כתב ניר במכתב בן 5 עמודים בלילה שאחרי הדיון בבית המשפט בו האשים אותו דני, אחיו התאום, אותו ברצח ההורים. "אני זוכר במיוחד איך בכיתי בלוויה על כתפו של אחי הגדול גיא עד שכמעט התמוטטתי והוא אחז בי. ויש לפחות מאות עדים שהיו בלוויה ויכולים להעיד על כך, כמו כן אני זוכר שבשבעה לאחר הקדיש הראשון שאמרנו בערב הראשון יצאתי אל המדרגות בכניסה לבית והתיישבתי ליד אחותי ולא יכולתי לעצור את הבכי וזעקתי "מה עשו לו" כשהכוונה לאבי. כמו כן אני זוכר כיצד התייפחתי ביום ה-30 על קברם של הורי בעודי מנסה להקריא דברי פרידה ולכך גם יש עדים רבים. לצערי הפכנו ליתומים והבנתי שכבר אין מי שידאג לי בעולם ולכן החלטתי להיות חזק בשביל כולם ובשביל עצמי ולאורך השבעה ועד למעצר דאגתי לשלומי ולשלום קרובי והשתדלתי להיות על המשמר מפני דני שחשדתי בו וכדי לעזור לחקירה ככל שאוכל בכל שעה שאדרש ואכן ביליתי חלק ניכר מן השבעה בחדר החקירות במקום לשבת שבעה. ואני תוהה לגבי הסנגור, כיצד הוא מעז לשאול אותי אם בכיתי?"
במהלך התחקיר אף גילינו את העמוד האישי שיצר דניאל מעוז בשנת 2003 באתר "במה חדשה" ובו שירים וסיפורים קצרים, פרי עטו. כולם מספרים בין השורות על נפש מעונה, מציירים עולם שנע בין משפילים למושפלים:
חרב / דניאל מעוז
אחי מביט בחרבו
ניצוצה, כקריצה מזמינה,
מסנוורת
דם לפתע, נראה טוב.
ומוות.
ניצחון.
ומה אאחל לאחי?
אויביו מסונוורים ,
והוא מסונוור,
ואין לזה סוף.
התגעגעתי לעצמי / דניאל מעוז
במדרון חלקלק
הלכתי לאיבוד
זה לא היה משחק
הכל היה אבוד.
התגעגעתי אליי
הייתי חסר לעצמי
אז באתי לבקר אותי
ולא זיהיתי את הצל שלי.