אפקט הפרפר
"כשהייתי בת 15 עשיתי את הקעקוע הראשון בחיי. פרפר נדוש בגב התחתון אבל עבורי הוא היה אז משמעותי ונועז במיוחד. חסכתי עבורו כסף, נסעתי לתל אביב, סבלתי מכל רגע ונהניתי מכל רגע אחרי. זה הספיק לי, לא הייתי צריכה יותר מזה. קעקוע אחד והתלהבנו. את יואב הכרתי בגיל 22 וזו הייתה אהבה מטורפת. אהבנו הכול אחד בשני מלבד אותו פרפר על הגב. הוא סלד לו וכל הזמן ביקש ש'אתנקה' ממנו. בעדינות ובנעימות, אבל בנחרצות. כשהיה לו יום הולדת, החלטתי שהמתנה שלי תהיה הסרה של הקעקוע. הוא לא הבין מאיפה זה הגיע בכלל. עשיתי את זה למענו אבל גם בהשלמה מלאה. נפרדנו מאז. תהיתי כמה זה יפריע לי. לשמחתי הרבה זה ממש לא הזיז לי. כמו יואב, גם הפרפר הוא משהו ששייך לעבר שלי ואין בי חרטות. גישה שעובדת אצלי בחיים לגבי רוב הדברים, אגב".
(לימור, 27, תל אביב)
האהבה נכנסה לי לצלחת
"פתאום בגיל 30, בעלי הקרניבור, זה שנפל ביחד איתי על סטייקים בשתיים לפנות בוקר, החליט שהוא לא רוצה יותר. זה היה הדרגתי אבל מכוון מטרה. הוא לא כפה עליי דבר, רק שינה בעצמו את התפריט היומיומי. בהתחלה מינן את הארוחות הבשריות שלו לפעמיים בשבוע עד שהפסיק לחלוטין. אני המשכתי בשלי, אבל עם הזמן, בארוחות המשותפות זה הרגיש לי לא נעים. בהתחלה ממנו, אחר כך מכל אותם בעלי חיים אומללים שעוברים גיהנום כדי שיהיה לנו טעים. הוא הצליח להוכיח לי שאפשר לאכול 'בשר' אחר. פתאום נהיה לי שף במטבח שמוציא מנות מטורפות שנראו פי אלף יותר טעימות משלי. מפה לשם, הוא טבעוני היום. אני צמחונית (עוד לא מצליחה לעבור לשלב הבא) וזה ללא ספק הדבר האחרון שמישהו האמין שיקרה לי והכי רחוק וקל שעשיתי למען האהבה".
(פולי, 29, רחובות)
>> גרה בחו"ל ומחפשת אהבה ישראלית? הירשמי עכשיו לעונה השנייה של "כמה רחוק"
הלא ייאמן קרה
"לפני שש שנים, כשהתאומות שלי היו בנות 4 התגרשתי מאבא שלהן. כבר אז (ועוד לפני כן), היה לי ברור שאין לי שום כוונה ללדת שוב. לידה אחת טראומטית שהביאה לי אמנם שתיים נהדרות, אבל כאמור טראומטית והיא לגמרי הספיקה לי. מה גם שלא הייתה לי זוגיות יציבה מאז הפרידה והנחתי שלכשתהיה כזו – היא תגיע עם עוד ילדים מהצד השני. מה שבטוח תינוק נוסף היה ביג נו נו מבחינתי. עד שהכרתי את הנוכחי שהתגלה כיציב במיוחד. לו יש מתבגר בבית מפרק א' וחלום גדול: להביא עוד ילד לעולם. ככל שהזמן עבר, הבנתי כמה הוא כמה לתינוק נוסף והבנתי שאם אני רוצה להיות אתו (ואני רוצה) זה חלק מהעסקה. לא רק כי הוא לוחץ אלא בעיקר כי אין לי שום רצון להיות זו שתעצור אותו מלהגשים חלום כל כך גדול. היום אני בשבוע 24 של הריון שני, עם בת נוספת. זה לחלוטין הקילומטראז' הכי גדול שעשיתי למען אהבה ואני מאושרת בטירוף. מלבד הבחילות".
(רווית, 39, רמת גן)
התגברתי על הפוביה הגדולה של חיי
"הייתי בן 18 בפעם הראשונה שעליתי על מטוס. כשהיעד הוא יוון ומסביבי החברים הכי טובים, חשבתי ששום דבר לא יכול להשתבש בטיול הזה. אבל אז הגיעה הטיסה חזרה ארצה ואיתה גם התקף חרדה בין שמיים וארץ, כזה שגרם לי להחליט שזאת הטיסה האחרונה בחיים שלי. במשך עשר שנים חייתי בשלום עם רגליים על הקרקע, עד שהכרתי את בת הזוג שלי דנה. ביום ההולדת שלה היא התחננה שנטוס לחופשה באירופה, והרגשתי איך החרדה שוב משתלטת לי על כל הגוף. אומרים שבשביל אהבה צריך לעשות ויתורים, אז הסכמתי וקנינו כרטיסי טיסה. יומיים לפני החופשה חטפתי רגליים קרות וביקשתי לבטל, בסוף מצאתי את עצמי עם ציפרלקס על מטוס לברצלונה".
(עומר,28, ראשון לציון)
לחיות עם אוהב חתולים ולסבול מכל רגע
"הייתי בת 37 כשהכרתי את נועם. רווקה נואשת, ה-קלישאה מהספרים. במקום ילד, טיפחתי חתול. לנועם היו שלושה חתולים משלו וזו הייתה המשפחה הקטנה והמופרעת מאוד שלנו. כבר מהתחלה היה ברור שזה לא צולח. המפגש בין החתול שלי לשלו היה קשה. החתול שלי 'איבד' את זה. התחיל להשתולל, לשרוט ולהיות בעיקר בלתי. אבל היה ברור שממשיכים הלאה - עד שילדנו את בננו הבכור. פתאום לחיות בנוכחות ארבעה חתולים בבית נעשה מטרד אמיתי. נועם מצדו סירב להיפרד מהם. שניים מתו עם השנים ונותרנו עם שניים נוספים. מצד אחד, אני אוהבת את נועם כל כך ואוהבת מאוד את העובדה שהוא נאמן למה שחשוב לו. ברור לי שהוא ואני זה ביחד לנצח, החתולים לא יהיו כאן עוד הרבה זמן. אני נושכת שפתיים ושורדת. למען האהבה שלנו".
להתראות ניקוטין, שלום בארי
"את אסנת הכרתי בהפסקת סיגריה בעבודה. היא לא עישנה, רק הצטרפה. ממש כמו בסצנה ההיא מ'חברים'. רצתה להיות חלק מהחבר'ה. מפה לשם, התאהבנו. היא תמיד התלוננה על הסיגריות, ותמיד אמרתי לה שזה אני וזה לא ישתנה. כשהיא נכנסה להריון, התחלתי לקרוא הרבה ולעשן פחות. כשבארי נולד הבנתי שיש כאן משהו שהוא חשוב יותר מעוד שאיפה. זו הייתה הגמילה הכי קשוחה שעברתי (נסו לא לעשן בצרורות עם 3 שעות שינה בלילה) אבל הכי טובה שלי. לגמרי הצעד הכי מרחיק לכת שעשיתי למען האהבה בחיים שלי: למען אשתי ולמען הבן שלנו".
(יניב, 45, תל אביב)
הצעד הכי קשה של חיי
"זה הכי רחוק שלי והכי כואב שלי והכי שלם שלי: אחרי 15 שנים ביחד, הכרתי אותו בעבודה. קשר אפלטוני שהתפתח לרומן תשוקתי מהסרטים. הרומן האסור בסתר. ברגע הפכתי למתבגרת מאוהבת שבמקום לשקר להורים שלה, משקרת לבעלה. שנאתי את המקום הזה שנקלעתי אליו אבל נהניתי מכל רגע שהיינו ביחד. בשלב מסויים זה היה ברור שאני צריכה לעשות בחירה ולא משנה מה היא תהיה, מישהו ייפגע. בסוף החלטתי וזה היה הדבר הכי נוראי שעשיתי אבל הלב הכתיב את הקצב. שנינו התגרשנו מהפרטנרים שלנו. היום אנחנו ביחד. עברנו תלאות, גירושים מכוערים, סוגיות מתוסבכות עם הילדים, אבל לאט לאט, בצעדי תינוק, אנחנו מתגברים על המכשולים. אני מאושרת אתו ואוהבת אותו אבל כואבת את הדרך ואת הקורבנות שנאלצו לשלם את המחיר. לא יודעת מה הייתי ממליצה לאחרות לעשות במצבי. רק יודעת שזה מה שהחלטתי בשבילי. עם כל הקושי והאתגרים שלוו לתהליך".
(דנה, 47, הרצליה)
בחני את עצמך: בשביל מי מהגברים האלה היית עוברת לגור בחו"ל?
"כמה רחוק": הריאליטי המהפכני שיגרום לכם להתאהב, בקרוב בקשת, ערוץ 12