חיים כהן חוקר את אורי זך | צילום:
חטופים, קשת 12
הצפייה בפרק השני של הסדרה חטופים לוותה בתחושה הקשה כי נמרוד קליין, אורי זך ועמיאל בן חורין ובני משפחותיהם נותרו שבויים במרחבי הזמן החטוף. לא זו בלבד, שהפרק אינו מספק לצופה תשובה לשאלה האם השיבה הביתה מאפשרת לממש את הפוטנציאל לחזור ולהרגיש "בתוך המרחב והזמן החברתי", אלא שהיא מעוררת שאלה מטרידה נוספת, האם ניתן להותיר את חווית השבי "מחוץ למרחב והזמן החיים בתוכנו".
כבר ביומם השני בארץ מופרדים נמרוד ואורי מיקיריהם ומהחברה שכה ציפו לשובם, ונלקחים למתקן חקירות. על אף שמיקומו של מתקן החקירות נחשף כזיכרון יעקוב והוא מתואר חזותית כבית הבראה השוכן בנוף פסטורלי, הרי שהמבנה עצמו מובנה כמקום מחוץ למקום.
במקום זה אנו עדים לאופן בו נשללות מהשניים זהויותיהם כפי שהוגדרו בטרם חטיפתם ואף במהלך שנותיהם בשבי, ותחתם מוצא להם מעמד מעורפל. במעמד זה הם נדרשים על ידי החוקר לעמוד עירומים מול קהל של מספר חיילים ולמסור עדות מסודרת ומאורגנת על כל צלקת וצלקת בגופם, אשר תסכם את כל חוויותיהם מהשנים הרבות בשבי. אלא שהשניים מציגים במעמד זה, כמו ביתר הגרסאות שימסרו בחדר החקירות עדויות מקוטעות וחסרות סדר פנימי התפתחותי וקוהרנטי בין אירועים, לגביהם אף מוטל ספק אם בכלל התקיימו.
החוקר, המציג את עצמו כפסיכיאטר במילואים בעל ניסיון רב עם חטופים שחזרו מהשבי, מפרש את היעדר הרצף כפרקטיקה מכוונת של הסתרה המאפיינת שלב חיים אחר במובן של "שונה", אותה הוא מבקש לחשוף באמצעות חקירות צולבות וכן מעקב צמוד על השניים בכל רגע ורגע נתון.
נמרוד קליין. שבוי במרחבי הזמן החטוף
התייחסות מסוג זה ממקמת את השבי עדיין בגבולות התרבותי, גם אם היא מסמנת את קצהו. לעומת זאת, מדברי השבויים ומשתיקותיהם עולה תפיסה לפיה השבי הוא מצב קיומי חוץ-תרבותי. הפער בין התפיסות של שני הצדדים התבטא בברור במהלך הפרק בשאלות מיותמות שלא קיבלו מענה ובתשובות תלושות שלא התייחסו לשאלות כלשהן. כלומר, התנהגותם של נמרוד ואורי במתקן מעידה כי הם עדיין שבויים של המרחב החוץ-תרבותי שבו נחווית חווית הזמן החטוף, המתאפיין בהיעדר קשר, הקשר ותקשורת עם המרחב התרבותי אותו מייצג החוקר. לא ייפלא אפוא, שהמפגש הבלתי- מתווך של החוקר עימם לא הבטיח לו כל נגישות למידע אודות השבי.
לא זו בלבד, בסיום הפרק ניתן להתרשם כי החטופים מעמידים אתגר בפני החוקר, כאשר הם מאלצים אותו להאזין לשתיקותיהם ולזהות בהן סוג אחר של התקשרות המתקיימת במרחב החוץ-תרבותי של השבי, הנסתר מעיני החיילות העוקבות אחריהם כל העת. טיבו וטבעו של המרחב החוץ-תרבותי של השבי בו עדיין שבויים החטופים ששוחררו נותר עדיין חידה, משום שלא ניתן לבטאו בדיבור שהינו אחד מסמליה של התרבות. יש מקום להטיל ספק, האם בכלל ניתן למצוא כלים לפיצוחו, כפי שמרמז הפרומו לפרק הבא?
ד"ר שרון רמר ביאל, חוקרת תקשורת ותרבות מבית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית נתניה
לכל הטורים של "פאנל חטופים"
לאתר הרשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
