הפרק "השיבה מצריימה" מטיח בפנינו את אחת מתנודות חיינו, זו המתרחשת בין העבר לעתיד. אחת הבעיות שלנו היא שאנחנו לעולם לא נמצאים היכן שאנחנו. אנחנו תמיד נוברים בעבר או מציצים אל העתיד, אך לעיתים נדירות נחים בהווה.
יעל מנסה למחוק את זיכרונות העבר המרים שמכיל הבית הגדול, המספר את סיפור ילדותה השמח-עצוב וחוזרת שוב ושוב לעבר אחר, זה המשתקף דרך עיניו של עמיאל, אותם זיכרונות ילדות אליהם היא משוועת בכל ליבה. ומאידך, תקוותה היא כי מכירת הבית תשיב לה את האבדן העצום שזימנו לה שבע עשרה השנים האחרונות לקראת עתיד אחר, לא נודע – "החיים שלי".
נמרוד מנסה מחד, למחוק את עברו הנורא המחזיר לו שוב ושוב את תמונת חברו שמת על ידו, ומאידך נמשך אל אותו עבר, המכונה בפיו "הבית". הפרידה מן העבר והכמיהה אליו נוכחת לאורך כל הפרק; חצב מגלה סימנים של בגרות בגופו, התבגרות פיזית החושפת געגוע וכמיהה אל העבר, עבר טוב יותר, מושלם, בלי אבא נמרוד; "תעיפי אותו... תעיפי את אבא כדי שיהיה כמו פעם". ואחיינו של אורי נפרד מילדותו בטקס הבר מצווה.
עם זאת, אף לא אחת מן הדמויות מסוגלת או מצליחה באמת לשאת את עול הווה, אף לא אחת מהן מתמודדת עם הנוכח, המאיים, המכה, הבלתי נשלט. נמרוד לא מסוגל לחשוב על עזרה, יעל לא מצליחה להתמודד עם זכרו של עמיאל, חצב לא מתמודד עם חזרת אביו ואורי לא מתמודד עם עובדת משפחתו החדשה של אחיו. למרות זאת, הוא היחיד שמנסה בכל כוחו ואולי בעל כורחו להתעמת עם אותו הווה, למחוק את העבר אך לא באמת לראות את העתיד.
אורי, לראשונה בסדרה, בוחר בחיים, בהווה, העכשווי. הוא לא רוצה לחזור לעבר "זה עושה לי בחילה", הוא גם לא מתאמץ לבחון את העתיד, הוא מתחמק בעקביות מחיזוריה של איריס. אך העבר עומד כל הזמן לנגד עיניו. אורי אמנם לא מחפש אותו, אך העבר מוצא את דרכו אליו. הוא חוזר אל הבית שבו ירה נמרוד בחלון במטרה להשאיר את פרטיו של נמרוד על מנת שישלם על הנזק, אך "זוכה" לשביב מידע שאולי מעיד על כך כי האישה יודעת משהו. הוא יושב בסלון ביתו של אחיו בעוד אהבת נעוריו יושבת מולו. הוא כמה אליה, לא חושב על העבר ובוודאי שלא על ההשלכות העתידיות, הוא פשוט נוכח ומתמודד עם ההווה אותו בעל כורחו הוא חווה.
שגית יעקובוביץ' – דוקטורנטית ומרצה בבית הספר לתקשורת; המכללה האקדמית נתניה
לכל הטורים של "פאנל חטופים"
לאתר רשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו
לצפיה בפרקים המלאים