ראובן מארק היה עד לתאונת הדרכים אמש (חמישי) בירושלים שגבתה את חייהן של שושנה גלושטיין, שהייתה בהיריון, ושתי בנותיה חנה וחיה שרה. הבוקר הוא מספר לגלית גוטמן ויואב לימור כיצד הזעיק את כוחות ההצלה, על הפאניקה שהייתה בזירת האירוע ועל המראות הקשיים שראה.
איך אתה מרגיש?
"אני בסדר, קצת בהלם ממה שקרה. אבל בסדר, מתגברים על זה".
תספר לנו מה קרה, איך הכל התחיל?
"אני עובד ברחוב שמגר בירושלים בחנות אוכל. יצאתי בשעה 20:45 להפסקה, עישנתי סיגריה. כעבור 5 דקות אני שומע דברים נשברים, פיצוץ ממש חזק. עוד לא הבנתי מה קרה. כמה שניות אחרי זה אני רואה אוטובוס שנכנס במהירות גבוהה לכיוון המדרכה ונעצר בתחנה".
"חשבתי שזה פיגוע, או משהו כזה. התקרבתי, ראיתי אנשים נפגעים ומלא דם. הזעקתי את המוקד של המשטרה והם אמרו לי שתוך כמה דקות הם מגיעים. עניין של דקה או שתיים הגיעו כבר צוות של מד"א, אמבולנסים וכוחות משטרה. הרבה אנשים שם היו בפאניקה".
אתה אוסף את עצמך ואתה הראשון שמתקשר לכוחות ההצלה.
"לפי מה שאני הבנתי מהם, הם לא שמעו קריאה כזאת. היו שם הרבה אנשים, ילדים ונשים. פשוט לי כאב שהם יראו את זה, זה מראה לא טוב".
תספר לנו מה אתה רואה שם בזירה.
"פאניקה, צרחות, בכי. ילדים רצים בכל מקום, אמהות בוכות. זה לוקח כמה דקות כדי להבין מה קורה, אבל הבנתי שזה לא פיגוע כי לא היה ירי. ידעתי שזאת תאונה קטלנית. סרט שלם, אנשים בוכים. ניסיתי להזיז את האנשים לכיוון מעלה, זה כביש שיורד לכיוון מטה וקל לאוטובוס להידרדר, ניסיתי להרים את האנשים לכיוון מעלה שלא יראו את כל מה שקרה שם מסביב. אנשים נהרגו שם, פצועים, מראות מזעזעים. קשה באותו רגע לעכל את מה שקרה.
מה עובר לך בראש?
"התפללתי שלא יהיה אסון. בדיוק כשזה קרה היה שם ילד שאמא שלו הייתה עם עגלה – האוטובוס עבר מעליו. המעקה נשבר, היה שם מעקה של תמרור – האוטובוס עלה על התמרור והילד עבר מתחת. ברמה כזאת, זה נס".
זה נורא שהיו שם ילדים.
"הייתה שם ילדה קטנה שצעקה 'הצילו, הצילו'. אבל היא לא הייתה מתחת לאוטובוס, ידעתי שכן היו אנשים מתחת לאוטובוס, הבנתי שהם לא בחיים. זה דבר שלא נתפס".
לסיום אמר מארק: "אנשים שנוהגים שישימו לב. זה יכול לקרות לכל בן אדם, אי אפשר לדעת. עם כל התאונות שנגרמות, להיות זהירים ולדעת מה עושים כי רכב זה כלי מוות".