השחקנית בר מיניאלי הגיעה היום (שישי) לגלית ואילנית לראיון משפחתי משותף. אור, שהבטיח את מקומו בגמר של נינג'ה ישראל למרות שנפל במכשול השישי בחצי הגמר (הערב אחרי החדשות בקשת), סיפר כי התאכזב מהתוצאה. "יצאתי עם הרגשה חצי כיפית וחצי באסה. כן עליתי לגמר, אבל נפלתי ובשבילי תחרות זה לבוא ולנצח ולא להגיד 'איזה כיף עליתי לשלב הבא'. אני רוצה לכבוש את זה, אני רוצה שזה יהיה שלי".

בר מיניאלי התייחסה להפרעות האכילה איתן התמודדה ועל הקשר שלהן לפרסום בגיל צעיר. "זאת הייתה הכניסה לתיכון והרשתות החברתיות יותר מאשר הקריירה עצמה. זה היה תיכון לאומנויות שהיה מאוד תחרותי. גם לגדול באור הזרקורים הוביל לבעייתיות שלי מול אוכל ומול המראה החיצוני שלי. זה משהו שאני היום מאוד מדברת עליו, אין בן משפחה בבית שלא יודע כל הזמן מה אני מרגישה כלפי אוכל ומה אני מרגישה כלפי עצמי".

כמה זמן הצלחת להסתיר את זה?
"הסתרתי את זה לאורך כל התקופה, אבל זה היה גם קל כי הבית ספר שלי היה משמונה בבוקר עד שמונה בערב. זאת אומרת שבבית, אף אחד לא ראה אותי בכלל. לא ידעו כי זה לא שאני נמצאת כל היום בבית ואפשר לעקוב אחריי ולראות מה אני אוכלת ולשאול שאלות, אני כל היום בבית הספר ואני מגיעה הביתה, נכנסת לחדר והולכת לישון כי מחר מתעוררים לבית הספר".

פשוט הפסקת לאכול?
"לא הפסקתי לאכול, המעטתי. השינויים ההורמונליים כנערה והשינויים באוכל גרמו לכאוס מוחלט. גם ללכת לצילומים כשאת ככה, זה היה נורא קשה, אבל בסופו של דבר ממש התאוששתי מהתקופה הזאת והתעשתי על עצמי. זה לא משהו שאני רוצה לקדם ושבנות יבינו שזה מה שאני עשיתי אז גם הן, להפך, זה משהו שמבחינתי לקח ממני חלק מהתקופה שלי כנערה ולא נתן לי שום דבר ואני שמחה שאני מאחורי זה".

אם משפחת מיניאלי, אריאלה, כיכבה במספר סרטים בשנות ה-80 ביניהם הסרט השלישי בסדרת סרטי "אסקימו לימון" – "שפשוף נעים". בר ואור שיתפו כי נחשפו לסרט הלא מאוד חינוכי  כבר בגיל מאוד צעיר. "ההורים טסו לסין, והשאירו אותנו עם מטפלת בבית שתשמור עלינו לאורך כל הזמן שהם בחו"ל", שחזרה בר. "המטפלת מצאה לנכון להראות לי ולאור, הילדים הקטנים את 'שפשוף נעים'".

בר מיניאלי מדברת על ההפרעות האכילה מהן סבלה (צילום: מתוך "גלית ואילנית",  קשת 12  )
בר: "המטפלת מצאה לנכון להראות לי ולאור 'שפשוף נעים'" | צילום: מתוך "גלית ואילנית", קשת 12



"למזלי אני לא זוכרת את הסרט, אבל אמא הייתה מאוד בסדר בסרט, היא הכי רגועה שמה מכולן, שזה דווקא היה טוב. זאת בהחלט הייתה חוויה מוזרה שמכל הסרטים שאמא עשתה זה מה שבחרו להראות לנו. המטפלת פוטרה". "אני חושב שהמטפלת לא אהבה אותנו יותר מדי", התלוצץ אור. "הייתי בן שמונה ובר הייתה בת חמש".