"הבנתי שגם אני רוצה לספר את הסיפור שלי"

"הקמנו את התיאטרון מתוך רצון לייצר שינוי אמיתי בחייהן של אותן נשים. עברתי הרבה דברים בחיי, ולרגע לא חשבתי שהקמת התיאטרון יושבת על פצעים אישיים שלי, זה גם לא היה המרכז מבחינתי, הזרקור היה על העשייה. את החיבור האמיתי שלי ל'פלטפורמא' הבנתי רק אחרי שאני וקרן כהן ישראלי הקמנו אותו", אמרה דנה דבורין היום (שישי) בשיחה צפופה עם גלית ואילנית, בה סיפרה על האג'נדה שעומדת מאחורי התיאטרון היחיד מסוגו בארץ ובעולם, ושיתפה בגילוי לב בהתמודדות האישית שלה עם התקיפה המינית שעברה.

לפני שמונה שנים, דנה הקימה יחד עם קרן את התיאטרון המדובר, שמטרתו היא לקדם נשים נפגעות אלימות. באותה עת, היא לא העלתה בדעתה, כי העשייה תגרום לה להבין כשהיא רוצה לספר את הסיפור שלה. "עברתי תקיפה מינית בגיל 12, שלשמחתי לא ניהלה את חיי", שיתפה דבורין בגילוי לב, "היום אני יכולה להסתכל על האירוע הזה כאירוע שיש לו התחלה, אמצע וסוף. אז, הוא נסגר באיזשהו סוד מאוד גדולה, זאת הייתה תקופה אחרת שבה לא מדברים על הדברים, לא התעסקנו בזה יותר מידי. ואז התחלנו עם 'פלטפורמא' ופגשתי את אותן הנשים שהתחילו לעלות סיפורים וזיכרונות. אני נמצאת במקום שבו אני מתווה דרך לנשים לקום ולדבר על הסוד והפצע שלהן, מתוך המקום וההבנה שאם את לא מדברת על הסוד, הפצע הזה אף פעם לא נרפא".

"תוך כדי המקום הזה, לאט לאט אני מבינה שגם אני רוצה לספר את הסיפור שלי ולשים אותו על השולחן", שחזרה דבורין, "אני יודעת מי פגע בי ומה התחושות שלי לגבי זה, למרות שזה לא ניהל ומנהל אותי, זה קיים ונוכח, זה חלק ממני. זה גם מה שכנראה נותן לי את האפשרות להיות גם בשבילן, במקום אמפטי ומכיל".

בהמשך דבורין סיפרה, כי ישנה שאלה אותה היא מכירה היטב וככל הנראה גם עוד נפגעות תקיפה מכירות. שאלה שעליה היא מנהלת שיח עם הקהל. "תמיד אומרים למה שתקת, אתן מכירות את השאלה הזאת. הקיפאון הזה שאני מכירה אותו, ואולי גם אתן, הריצוי הזה שהוא פתאום נוגע בי ואני חושבת מה אני אמורה להגיד עכשיו, אולי אני אפגע בו. אותו קיפאון זה משהו שאת משחזרת והוא אחד הדברים הכי מסוכנים, כי הוא כל הזמן מחזיר אותך למקום של הטראומה, אני מכירה את זה אצלך אותן נשים שנמצאות ב'פלטפורמא'. אצלי זה חזר בסיטואציה שמישהו הרים עלי את הקול וקפאתי, הבן אדם הזה היה אלים עבור. קפאתי כמו שקפאתי באותה תקיפה מינית, לא יכולתי להגיב ולדבר. אז אמרתי לעצמי שזה המקום שבו אני אומרת די ומתחילה לשחזר את הטראומה שלי".

עד כמה זה עזר לתוקף באותו שלב שהיית ילדה מרצה?
"נורא קשה לי להיכנס לעיניים שלו, לצייר את הפרצוף שלו מול הפרצוף שלי ולחשוב מה עבר לו בראש. אבל אם אני מרחיקה את זה רגע ממני, אני מאמינה שכל תוקף יודע לזהות איפה הוא יכול לתקוף, עם מי הוא נפגש. כן יש משהו בריצוי שמהווה עזר וקרקע נוחה לאותה תוקף, אבל זה לא בהכרח יהיה קיים בסיפורים אחרים. הנשים שאנחנו עובדות איתן, שהן נשים כל כך חזקות ואמיצות, מוכנות להביא את הסיפור שלהן כדי לתת השראה לנשים אחרות, שיבינו שיש חיים ושאפשר לצמוח מתוך המקומות של הכאב".

לצד עבודת הקודש שעושה ב"פלטפורמא", דבורין מובילה מכהנת כיושבת ראש הועדה והמנהלת האמנותית של פסטיבל "סוליקו" היחיד מסוגו. מדובר בפסטיבל תיאטרון להצגות יחיד לילדים ונוער, שעתיד להתקיים בחג בפסח הקרוב, וכל ההכנסות ממכירת הכרטיסים יועברו לידי האמנים עצמם. כשהמטרה של הפסטיבל המדובר, היא להוביל תכנים שיכולים לעורר שינוי בהתמודדויות השונות שיש לילדים כיום.

רבים מאזרחי ישראל, גדלו על התכנים בהם דבורין שיחקה. אך, לפני שנים היא החליטה לעבור לצד השני של המצלמה ולעסוק בבימוי ויצירה. "תמיד צחקו עלי שבתור שחקנית הייתי מזיזה את האנשים על הבמה ומשתלטת", סיפרה דבורין כי האש הבימוי הייתה טבועה בה מאז ומתמיד, "פעם אחת אחד השחקנים אמר לי שבמקום שאזיז אותם על הבמה, אני אשב מהצד ואביים - אמרתי לו שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות. הבימוי והיצירה אלו דברים שתמיד הייתי מחוברת אליהם, גם כשהייתי פרפורמרית ומבצעת".

אין רגע שבו את רואה את האמנים על הבמה וזה עושה לך חשק?
"לא רק שאין לי את החשק הזה, הם כל כך הרבה יותר טובים ממני. אני שלמה עם המקום שלי היום, אני חושבת שזה הייעוד שלי".

אם הבנות שלך ירצו ללכת לתחום הזה, את תתמכי בהן?
"אני אתן להן להיות מי ומה שהן רוצות, אני אף פעם לא אסרס את היצירתיות והתשוקות שלהן. אני אשתדל כאמא לתת להן את כל הכלים שיהיו להן לעזר בכל מקום ותחום. כי אני חושבת שזה לא התחום כמו היכולת שלך כבן אדם להתמודד עם סיטואציות".

 דרכי יצירת קשר למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית:

• דנה דבורין