הרצח הנורא של מיכל סלה על ידי בעלה, אלירן מלול, זעזע את המדינה כולה. המקרה הנורא מצטרף לשורה סטטיסטית עגומה מאוד – מאז תחילת 2019 נרצחו כ-12 נשים על ידי קרוב משפחה.
ניר אלימלך, אחיה של הדוגמנית ענת אלימלך, שנרצחה על ידי בן זוגה לפני 22 שנים, התארח אצל גלית ואילנית, וסיפר כי הרצח של מיכל סלה, פתח את הפצעים מחדש. "זה כואב כל פעם מחדש. הלכנו לנחם את משפחת סלה. אנחנו יודעים מה זה המקום החשוך הזה, הבלבול. הם עוד לא מבינים מה קורה סביבם בכלל. הלכנו לחזק את ידם כי בסופו של יום לצערי, כשנגמרת השבעה, עולם כמנהגו נוהג. אתה מוצא את עצמך לבד עם בור מאוד גדול בנשמה ואף אחד לא עוזר לך".
כשאתה רואה את לילי, אחותה של מיכל כואבת כל-כך ומתפרקת בשידור, זה עושה משהו?
"אני מרגיש בדיוק כמוה, רק שאני נמצא היום במקום אחר. כמו שהיא אמרה, 52 אחוז מהאוכלוסייה הן נשים. זה לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל מפקירה נשים, ולא מעוניינת למנוע את הרצח הבא/ זה הזוי".
זה קשה מאוד מה שאתה אומר. מדינת ישראל לא מעוניינת למנוע את הרצח הבא?
"המדינה לא מעוניינת למנוע את הרצח הבא".
איך הממשלה יכולה למנוע את הרצח הבא?
"תכניות חינוך, החמרה בענישה של גברים, טיפול בגברים, אבל לא קורה כלום. עם כל המודעות שיש ב-2019 הנתונים נמצאים בעיליה. זה הזוי".
"אחת מכל ארבע נשים חיה תחת אלימות"
אלימלך סיפר לראשונה בתכנית כי דיבר עם פרופסור יפעת ביטון לפני חודשיים, כדי שהמדינה תכיר בנרצחות כנפגעות טרור מגדרי. "זה לא יעלה על הדעת שלא מתייחסים אלינו ולעוד משפחות רבות. זה לא יכול להיות. אחת מכל ארבע נשים חיה תחת אלימות. זה יכול לקרות אצל כל אחת".
עוד אמר אלימלך: "לצערי הממשלה הזו היא הממשלה הכי לא חברתית שהייתה. לא רק כלפי נשים, אלא כלפי נכים, קשישים וניצולי שואה. אנחנו רואים את זה בשטח, אם ח"כ עאידה תומא סלימאן, שהייתה יושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה, צריכה להוציא בוועדות תקציבים בדמעות, זה אומר דרשני. משהו פה לא מתנהל כשורה, אין חינוך ויש פער גדול בין גברים לנשים. חלק גדול מהבעיה היא שאי אפשר לטפל בדברים בנפרד אלא באחדות. צריך לדבר ולטפל בגברים. בכלל – כל החברה הישראלית צריכה טיפול".
מאז שאיבדת את אחותך, מה אתה עושה בשביל לנסות ולשנות?
"יש לי פרויקטים לנוער והרצאות שאני מעביר לאנשים יותר מבוגרים. יש לי גם פרויקט טיפולי-שיקומי שיזמתי עם התנועה הקיבוצית והרווחה למען נשים מוכות ולילדים שלהם. אני עושה כל מה שאני יכול".
איזה כלים אפשר לתת לבן משפחה כדי לעזור?
"ממה שאומרים במקרה של מיכל סלע, המשפחה לא ידעה. גבר אלים חולה במחלת האלימות, זו מחלה לכל דבר. הוא בדרך כלל יעשה את זה בבית שלו, במקום שאמור להיות מבצרה של האישה".
אתם ראיתם את סימני האזהרה?
"כן. אני בזמנו הייתי בן 27 ורחוק מהעולם הזה בכלל. ראינו את הסימנים, זו התנהלות של יום-יום. אבא שלי הלך למשטרה פעמיים ופעמיים סגרו את התיק. ביום שענת הבינה שהיא לא רוצה לחיות בצורה הזו עם דוד כי הוא מצר את צעדיה, ושמערכת היחסים הזו פוגעת בה לא רק נפשית אלא גם פוגעת לה בקריירה, היא החליטה לעזוב, ומפה זה התגלגל לצד שלו. תחושת הנטישה, הפגיעה חוללו בתוכו כל מיני דברים שהובילו לרצח".
היא ביקשה עזרה?
"תמיד התערבנו. אבא, אני או אחד האחים שלו. בחלומות הכי שחורים שלנו לא חלמנו שזה יגיע לזה. ענת כבר עזבה אותו והוא אפילו איים שהוא יתאבד אם היא תעזוב אותו. זה תהליך שהתחולל בתוכו".
אתה חושב שזה יכול לקרות משיגעון של רגע?
"בן אדם לא יכול לקום בבוקר, לתפוס פטיש, ולרצוח את האישה שלו. הוא צובר המון כעסים ובדרך כלל הוא חושב על זה ומתכנן את זה. הכל שאלה של איפה נוגעים לאותו גבר באגו. פעם ראשונה הוא יקלל, פעם שנייה הוא ירביץ ופעם שלישית כבר אין לו מה להפסיד והוא פשוט רוצח. יש כאן במדינה סיפורים אכזריים כלפי נשים. עד הרצח של מיכל, הנושא בכלל לא היה בכותרות וזה מראה את חוסר האכפתיות של הממשלה כלפי הנושא הזה. יש זילות בחיי אדם וזילות בנשים. ואני ועוד אנשים כמוני לא ניתן לזה לקרות".
אלימלך סיפר על בחירתה של ענת, לחיות עם גבר מבוגר ממנה. "לה האמנו שזה יחזיק מעמד. הוא באמצע שנות חייו הבוגרים והיא נערה בת 16, הפער גודל מאוד. היא חווה איתו דברים שנערה לא חווה עם בן זוג בגילה".
מה ענת הייתה אומר היום כאישה בת 46, על זילות הנשים היום?
"פעם כתבתי 'ומי ישמע את זעקתה ומי יבין את כאבנו', אני זועק את צעקתה של אחותי דרך העיניים שלי והפה שלי. ככה נדרתי על קברה, ככה עשיתי במשך 10 שנים במשפט ארוך. זה היעוד שלי. אני מקווה מאוד שיהיה כאן שינוי".
מה הבקשה שלך מהממשלה שתהיה?
"שיתנו תקציבים כמו שצריך, שייקחו את הנושא ברצינות ושהמדינה תיקח אחריות. כל עוד המדינה לא לוקחת אחריות, אפשר לשמוע דברים כמו שדודי אמסלם אמר לפני כמה ימים שזה בושה וחרפה, אני פשוט מתבייש במילים שלו. אף אחד לא לוקח אחריות מבחינה ממשלית ולכן לא נותנים את התקציבים כמו שצריך. חשוב לדעת שהנתונים גם לא כל-כך נכונים. אם אומרים שיש 200 אלף נשים מוכות אז יש חצי מיליון כי הרבה נשים לא הולכות ומתלוננות. אנחנו לא מדינה מתוקנת, ממש לא. לצערי, לא רחוק היום שנשמע על מקרה הרצח הבא".