כשהמלחמה פרצה, ואלרי חמאתי יצאה כמו אומנים רבים להופיע בכל רחבי הארץ בבתי חולים, בבסיסי צה"ל ובפני מפונים. לדבריה, במחשבה ראשונה לא חששה לשיר בערבית, אבל החששות החלו לעלות לאחר שסבתא שלה הביעה חשש שכזה. בריאיון ב"גלית ואילנית", שיתפה בביקורת שחטפה לאחר 7 באוקטובר - והתייחסה לחוויה שעברה לאחרונה ב"רוקדים עם כוכבים" (פרק חדש בראשון, אחרי החדשות, ערוץ 12). "צפיתי בזה בתור ילדה, גדלתי על אנה כרקדנית בתחרות, זה היה חלום ילדות להגיע. הגשמת חלום וחוויה חד פעמית אבל קשה מאוד", אמרה. בן זוגה בתחרות, הרקדן רוי גורביץ', הוסיף: "גדלתי על התוכנית גם, אבל זה בא מהמשפחה. היינו יושבים וצופים, התלהבתי וכל הזמן הייתי כמו שופט".

ואלרי אנשים לא יודעים כמה שזה קשה.
"קרעתי את האמסטרינג. ללכת ראשונים זה הפחד הכי גדול. הפחד התגשם אצלנו".

כמה מעמד ההדחה היה קשה?
"ראו כמה שזה קשה לי, בכיתי והיה הרבה על מה לבכות. זה לחץ, מתח והכל רגשי. אני רגילה להיות על במות אבל לא ששופטים אותי על ריקודים סלונים. לפני כל ריקוד הייתי בלחץ, אני כבר לא זוכרת אותם עכשיו מרוב לחץ, ניתוק מוחלט. ב'הכוכב הבא' לא הייתי ככה".

השופטים כאן יותר מלחיצים?
"כן כי זה לא המקצוע שלי. לא מבינה בו, באתי מאפס".

אז הכל טוב גם.
"אם זו הייתה הקריירה שלי כנראה שלא הייתי באה לדבר על זה איתכן עכשיו. בסוף זה פאן, באתי לאתגר את עצמי ולהתפתח מול עצמי ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת".

רואים עלייך את הפרפקציוניזם המטורף, אמרת גם שלא חשבת שתשירי.
"כי חשבתי שאם אני לא ויטני יוסטון אין צורך, ככה גדלתי. ללכת לתוכנית הזו כשאני יודעת שאני לא רקדנית זה התהליך הכי גדול שעברתי. היה לי קשה אחרי ההדחה וישר קניתי כרטיס לקפריסין. הייתי שם כששידרו את ההדחה".

רוי, מה קיבלת בחדר החזרות?
"אני זוכר שבפגישה הראשונה לא היו חששות. הבנתי שיש עם מה לעבוד, אני חושב שעבדנו הכי קשה מכולם. לא היו הפסקות, ככה חונכתי והיינו עובדים בלי הפסקות, שעות נוספות. אני גאה בה מאוד, הודחנו אבל נתנו מה שאנחנו יכולים".

ואלרי אומנם ירדה מנעלי העקב, אבל מיד חזרה להופיע על הבמות. "תודה לאל שיש לי קריירה ולא נפלתי לבור. הלו"ז שלי מלא ואני משתתפת במחזמר 'זה אני'. עבדנו על זה חודשים, הייתי הרבה בסטודיו בחודשים האחרונים. זה מחזמר מהמם, ההורים התרגשו, צחקו ובכו", סיפרה.

ואת מופיעה בקרוב בפסטיבל "אשדודאנס".
"נכון זו הפעם השנייה שאני מופיעה שם, זה פסטיבל בסימן 'קולה של אמא' והעצמה נשית. יש קול נשי חזק, בועט ועוצמתי. אני עושה שם דואט, זה ספוילר קטן. לא ארקוד שם, אבל רוקדים מסביבי. אני עושה את המקצוע שלי, מודעות עצמית זה מהמם".

מיד עם האירועים הקשים ב-7 באוקטובר, חמאתי יצאה להופיע בכל מקום שרק אפשר. הזמרת הערבייה סיפרה שלא חשבה פעמיים לפני ששרה בשפה זו. "בהתחלה לא, זה היה האינסטינקט הראשוני. אני זמרת וזה מה שיש לי להציע לעולם. נפל לי האסימון שהייתי צריכה לחשוב פעמיים כשסבתא שלי אמרה שהיא מפחדת שאקבל דחייה או שיצעקו עליי", הודתה. "חשבתי: 'אני צריכה לפחד?'. האינסטינקט הראשוני שלי לא שם, אני מרגישה הכי ישראלית ושרה בשתי שפות אימי: עברית וערבית. מבחינתי אני ככל הזמרים שיצאו להופיע".

הרגשת לאורך הדרך מאז 7 באוקטובר שאת צריכה להוכיח באיזה צד את?
"הרגשתי שאני צריכה להוכיח את חפותי על לא עוול בכפי המון פעמים. כל הזמן אני תחת זכוכית מגדלת, בהתחלה היו המון זמרים שלא התבטאו ברשתות החברתיות בגלל שהיה תופת מסביב, היה עליהום שאם אני לא העליתי זה אומר משהו אחר, שאני לא בצד הנכון של המפה. חשבתי: 'הופעתי בטקס המשואות, אני זמרת במדינה ושרה בכל טקס אפשרי בבית הנשיא. אני הכי כאן וכמו כולם. פתאום כשקורה משהו מערער אז אני לא כמו כולם?'".

יש פחד שיפגעו במשפחה?
"לגמרי, אמרתי את זה בתחילת המלחמה. אני מבינה את הצורך של אנשים לשמוע את הדעה שלי כי זה קול חשוב. מישהו מהם מוכן לקחת אחריות אם יקרה משהו לי או למשפחה שלי משהו פיזי. לא אשא את זה על הכתפיים שלי עם כל הכבוד. בסוף יש לי משפחה לשמור עליה ואני לא יכולה להיות חסרת אחריות בהתבטאויות שלי, ויש גבול לכל דבר. את הדעות חסרות המעצורים שלי הם מוזמנים לשמוע בארבע עיניים, אבל יש דברים שאני מורידה פרופיל כמו אחרים. גם ישראלים שמופיעים בחו"ל מורידים פרופיל. לפעמים מעצבן אותי שכשעושים עליהום על ישראלי בחו"ל אז אנחנו מתקוממים, אבל כשעושים את זה בתוך הבית שלנו אז זה בסדר. זה לא. אנחנו מגנים את האנטישמיות הנוראית שיש בעולם, שימו לב גם על הגזענות שיש פה בפנים".