השף אבי ביטון מכיר את האבל מקרוב. הוא אומנם היה רק בן 24 כאשר אמו נפטרה אך כבר הייתה בבעלותו מסעדה מצליחה, אותה נאלץ לסגור בסופו של דבר כדי להתמודד עם האבדה הכואבת. בריאיון לגלית ואילנית הוא מספר כי דווקא מהמקומות הכי נמוכים הוא צמח. כעת פונה בבקשת חיזוק לכל מי שחווה מקרה דומה ואומר דווקא מהמקומות הכי נמוכים באים הדברים הטובים.
כולם נפגעים מהמלחמה הזאת, מי שסופג הכי הרבה הם העצמאים שנאלצים להתמודד בכוחות עצמם. ביטון דואג להדגיש שעל אף המצב הקשה הוא לרגע לא שם את עצמו במרכז, עם כמה שקשה: "מי אני בכלל ומה אני יכול להתבכיין שאין לי סועדים או שאני צריך לסגור את המסעדה כי יש טילים, בזמן שאנחנו שומעים את הסיפורים של החיילים שנופלים ואת כל המשפחות השכולות? מסעדן זה אחד שאוהב להאכיל, לארח, לעשות שמח לאנשים - כל הפרמטרים האלה לא יכולים כרגע להתקיים. גם כשאני רואה את הסועדים שלי מגיעים ל"פופולר" או ל"יאסו" באוווירה שמחה, אני יודע שהם לא באמת שמחים".
אומנם עברו השנים אבל הגעגוע לאמא לעולם לא חולף. ביטון מספר שדווקא בתקופות הטובות, הגעגוע אליה מתגבר. בתוך כל הרגש והקושי האוכל תופס מקום משמעותי, כל כך גדול עד שכשנפרד מאמו נאלץ לקחת רגע לעצמו ולסגור את מסעדתו המצליחה "אדורה".
"אחרי שאמא שלי נפטרה עזבתי את המסעדה, היה לי קשה מאוד לבשל. כשאני מארח אנשים אני צריך להיות שמח, הייתי צריך לשים את החליפה הזאת והרגשתי לא נכון. אפילו האוכל שבישלתי היה מעפן, אוכל אפור", הוא סיפר. "רציתי לארגן את המחשבות שלי מחדש, סגרתי את המסעדה ופשוט לא עשיתי כלום. לאט לאט בניתי את עצמי מחדש, כמו בצל, ואז התפוצצתי. לצערי עכשיו הרבה אנשים נאלצו להיפרד מהיקירים שלהם, זה נשמע מאוד מוזר להגיד את זה, אפילו קר, אבל קורים דברים טובים אחר כך. אני מרגיש שיש לי שמירה מההורים למעלה, שהם מנתבים אותי לדרכים טובות".
בתחילת דרכך ההורים שלך לא היו הכי בעדך.
"נכון. אבא שלי כל כך התבייש שאני טבח שהוא אמר שאני מלצר. הם לא הספיקו לראות את ההצלחה שלי. להיות שופט במאסטר שף זו משבצת שלא כל אחד מגיע אליה, יש לי יראת כבוד והרבה הערכה לדבר הזה, פתאום אתה מבין שעשית משהו. אני מגיע לשם עם הרבה כבוד אבל צנוע.
כעת השף אבי ביטון מככב על המסך לא רק ב"מאסטר שף נבחרת החלומות" (פרק חדש בראשון אחרי החדשות, ערוץ 12) אלא גם בתוכנית "מבשלים עם גיבורים", הוא מספר שראיין את החטופה דניאל אלוני ששבה עם בתה בעסקת החטופים. "זאת אחת הפעמים היחידות שבאמת התרגשתי לראיין, זה אנשים שפגשנו בשנה האחרונה מבעד למסך ולכל אחד הסיפור האישי שלו. שכחתי את כל השאלות הכתובות שהיו לי ופשוט דיברתי איתה. שאלתי מיליון שאלות ואמרתי שאם לא נוח שתגיד לי. אנחנו מדברים על העצב והשכול ותוך כדי עושים כדורי שוקולד".