במשך שנים רבות היה ישראל מאיר עמיר שבוי בכת לב טהור בגואטמלה, עד שהחליט ליצור קשר עם דודתו ולהיחלץ משם. מאז הוא מקבל אינספור תגובות חיוביות ברחוב, ולא יודע איך להכיל את כל האהבה הזאת.
"זה פשוט מדהים, היום אני מקבל הרבה חום ואהבה, גם ברחוב וגם ברשתות החברתיות, בכל מקום. זה פשוט מדהים כל יום לקום ליום כיף ויום מלא", סיפר אמש (שישי) עמיר בתכנית של גלית ואילנית. "כל השנים שהיינו בכת לא הייתי עם ההורים, ולא היה מושג כזה של אהבה, של חיבוק". עכשיו כשהוא מקבל אהבה, הוא לא יודע איך להתמודד איתה: "אני לא יודע כל כך איפה לשים את עצמי, מה להגיד, איך לקבל את זה. אבל זה כיף", סיפר עמיר.
מתי הבנת שבעצם איבדת את ההורים שלך?
"ללא ספק הבנתי את זה גם לפני שעשיתי את הצעד. הבנתי שזה או להישאר עם ההורים והילד שלי, להביא עוד ילדים ולהמשיך הלאה את החיים שם ולא לצאת משם אף פעם, או לעשות צעד שהוא קשה וישפיע עליי לכל החיים".
אתה מרגיש שוויתרת עליהם?
"אני מקווה שהם יחזרו ונחזור להיות משפחה נורמלית, רגילה ויפה. אבל אין מה לעשות. כשהגעתי אגב זה הופך להיות יותר ויותר קשה. הגעגועים, זה שאני צריך לקבל את כל ההחלטות לבד, למרות שדודים שלי עוזרים לי. הייתי שמח אם היו לי הורים. הייתי גדל וחי אצלם, שואל ומתייעץ איתם. עכשיו אין לי את זה".
הוריו של עמיר היו בעלי תשובה עוד לפני שהוא נולד, אבל לא באופן מאוד קיצוני. הם היו משפחה נורמטיבית, וכשעמיר היה בן 9 זה החל להשתנות. "ההורים שלי התחילו ללכת בדרך קיצונית יותר ויותר ולא מצאו את עצמם במקום אחד", סיפר עמיר. "הם הגיעו לבית שמש, עברו מקהילה לקהילה. אח"כ הם היו חלק מהטאליבן, אחיות שלי התלבשו ככה. ואז הוציאו אותנו מבית הספר, היינו בבית שנתיים".
זה נראה לך דבר לגיטימי? הרי נולדת לזה, לא היה לך למה להשוות.
"עוד כשהיינו בבית שמש, שנתיים-שלוש לפני שהגענו ללב טהור, היה לי קשה והבנתי שאנחנו מתחילים להיות קיצוניים. אבל הלכתי עם המשפחה שלי והחלטתי לוותר קצת פה וקצת שם, ונשארתי איתם. אמרתי שזו המשפחה שלי והדרך שלה, אני אכבד את זה ואלך איתם".
בכתות תמיד צריך לשלוף את האנשים כדי שהם יבינו שזו לא המציאות, ואתה עשית את זה לבד לעצמך. מתי הבנת שאתה עובר שטיפת מוח?
"זה תהליך שלקח לי שלוש שנים. זה התחיל שנתיים אחרי שהגעתי לשם, ברגע שגיליתי את האינטרנט. הייתי מאוד סקרן והתחלתי לגלוש קצת".
בכת לא היו טלפונים, ובטח שלא טלפונים חכמים ואינטרנט. עמיר לא ידע עד לפני חצי שנה מה זה גוגל ומה זה אינטרנט. ובכל זאת, הוא נחשף לטלפונים במסגרת פעילות הכת: "היו לי כמה תפקידים במהלך השנים שהייתי שם. הייתה תקופה שהייתי המזכיר של אחד ממנהיגי הכת. הם פעלו לחטוף ילדים, ובמהלך החטיפות הם השתמשו בוואטסאפ כדי להצפין יותר את השיחות. אז הייתי קצת חשוף להודעות בוואטסאפ, הבנתי שיש דבר כזה, והתחלתי לחקור".
ברגע המפגש המרגש עם דודיו של עמיר, בו דודתו חיבקה אותו בהתרגשות, הוא נראה מנותק. "לא קיבלתי חיבוק במשך שש או שבע שנים, לא ידעתי מה זה חיבוק. אז בחיבוק הראשון שקיבלתי לא ידעתי איך להגיב".
הופתעת שהדודים ישר ענו ובאו להציל אותך, אחרי שמונה שנים שלא היה קשר?
"האמת שאם לא הייתי עוקב אחריהם הייתי לגמרי מופתע. אבל בגלל שעקבתי אחרי דודה שלי חודש חודשיים לפני זה ורק אז פניתי אליה, אז הייתי בטוח שברגע שאני פונה אליה אני כבר בחוץ".
בגיל 17 עמיר כבר היה נשוי, לא מבחירה, ולטענתו זה גיל שכבר נחשב מאוחר. הוא לא בחר את אשתו, לא ראה אותה לפני החתונה, ואפילו לא ידע מי היא. אבל הם התחתנו ונולד להם ילד. על יחסי משפחה אין בכלל מה לדבר. "אין דבר כזה פרטיות, כל הגברים ישנים כל השבוע ביחד, אסור לחזור לאוהל בכלל כל השבוע. רק בשבת מותר לחזור הביתה לקיים יחסים".
ומי מטפל בילדים? איך זה עובד?
"מאוד קשה שם. כולם גרים באוהל. חלק גדול מהילדים לא גדלים אצל ההורים שלהם. פשוט מעבירים ממשפחה למשפחה, ולמשפחה שלקחו ממנה את הילדים נותנים ילדים אחרים".
את הילד שלו הוא היה פוגש רק בשבתות, אבל היום הוא לא יודע מה מצבו. אין לו גם שום קשר עם משפחתו. לאחרונה ניסה לשלוח מייל לאביו, אבל מישהו אחר ענה לו.
כשברחת משם נפרדת ממישהו? הצעת למישהו להצטרף?
"לא יכולתי לשתף אף אחד. קצת נתתי רמזים. בסוף סיפרתי לאמא שלי כי היא הייתה לבד בבית והייתי חייב ללכת. כשסיפרתי לה היא הבינה אותי והזילה דמעות. בכינו ביחד וזו הייתה פרידה בלתי נשכחת".
במהלך החילוץ, עמיר נעלם ל-24 שעות, במהלכם חזר לכת. דודיו היו בטיסה והוא היה לבד במלון, ובזמן הזה קיבל הודעות מצמררות מאשתו ומחבריו. "אשתי כתבה שהיא לא מסוגלת לא לדעת מה איתי ואיפה אני, ושאין לה חלב להניק את הילד שלי. החלטתי להיפגש איתה באיזה מלון, וביקשתי ממנה להוציא אישור מראשי הכת כדי שאוכל להגיע לשם לכמה ימים לנוח ושאף אחד לא יגיע ויפנה אליי. אז הגעתי לכמה שעות לבית של אמא שלי, ורמזתי שאני לא מרוצה. אף אחד לא האמין שאני הולך, אבל בסוף ראיתי שאין את מי לשכנע ואי עם מי לדבר. אז אמרתי לאמא שלי והלכתי".
עמיר רק מתחיל להתאקלם לחיים החדשים, אבל הגיע די מוכן אחרי שלוש שנים שהתבשל בתוך עצמו. היום הוא לומד, משלים בגרויות, ועובד בחברת הייטק שלקחה אותו תחת חסותה ועכשיו בונה לו קריירה.
איך אתה עם האמונה והדת?
"הדת היא מדהימה, והיום אני אפילו אני מרגיש את זה יותר. בישראל אני רואה את הדת היפה, גם מצוות זה דבר יפה. אישית אני לא שומר בקטע של אמונה, אבל אני מאוד אוהב את התרבות ואת העם שלנו, את העם היהודי ואת המצוות שמחברות אותנו".
בחרת להוריד כל סממן דתי.
"נכון, אבל אני יהודי".
עמיר החל במאבק רחב להחזרת הילדים מכת לב טהור לישראל. לתרומות לחצו כאן.