אם אתם עוד לא מכירים את זהר לבקוביץ' ואלדד תמיר, שניים מהמשקיעים הגדולים בתוכנית "הכרישים", אתם כנראה חיים על פלנטה אחרת. משבוע לשבוע התוכנית כובשת את הפריים טיים, והקהל הישראלי צמא לידע והכוונה שהחמישייה הזאת יכולה לתת. לבקוביץ' ותמיר הגיעו אמש (שישי) לתוכנית של גלית ואילנית וסיפרו על התגובות ברחוב ועל סוד הצלחת התוכנית: "יש הרבה חבר'ה צעירים שמעניינים אותם עסקים ויזמות, והם מסתכלים על העולם אחרת ממה שאנחנו הסתכלנו", אמר תמיר.
למה הסכמתם להשתתף בתוכנית?
"בפעם הראשונה שהתקשרו אליי מההפקה ושאלו אם אני רוצה להשתתף, התשובה שלי הייתה 'לא'", סיפר לבקוביץ'. "ואז שאלו 'בטוח?', עניתי 'פאק לא'. ואז התחלתי לחשוב על זה, וכחלק מהתהליך שעברתי, התייעצתי עם מארק קיובן שהוא מהכרישים האמריקאים, והוא סיפר לי איך התוכנית הזאת השפיעה על הפריפריה בארצות הברית: במהלך התוכנית היזמות בפריפריה עלתה ב-18% שמיוחסים לתוכנית. וזה אמר לי – 'וואלה אולי'. אנחנו באמת נוגעים בכאלה שלא יצאו מ-8200 ו-81, וצריכים את הגישה הזאת לעולם ההייטק והיזמות".
כשהתוכנית התחילה, הפרסום טפטף לאט לאט לקהל הישראלי, אבל הקורונה נתנה בוסט לתוכנית, והיום בכל מקום אליו הם הולכים, אנשים רוצים להצטלם, להתייעץ ולהציע להם רעיונות למיזמים: "אפילו במונית בדרך לכאן הנהג הציע לי לפתוח איתו דוכן חצ'פורי בניו יורק", סיפר לבקוביץ'.
איך הופכים להיות מיליונר? יש את השלב הזה שאמרתם 'טוב, עברנו ליגה'?
"בתור התחלה, בפעם הראשונה שמתכלים עלינו, אני חושב שהתגובות שאני מקבל זה 'מניאק'", סיפר לבקוביץ'. "אבל אחר כך יכול להיות שמתקדמים הלאה. יש קנאה. אף פעם לא ניסיתי להיות עשיר, זו לא הייתה המוטיבציה. אני קיבוצניק, אני לא צריך יותר מדי. למרות שעזבתי את הקיבוץ בגיל צעיר והפכתי לשיא הקפיטליזם של קליפורניה, נשארתי בקיבוץ במהותי. זה קרה לי כי תמיד עשיתי את מה שאני אוהב. אני גאה להגיד שאף יום בחיים שלי לא עבדתי במקום שלא רציתי לעבוד בו. בסופו של דבר, מאחורי כל סיפור הצלחה יש המון מזל, יותר מ-50% והיה לי את זה, כמה פעמים אפילו".
תשוקה – לא כסף
אם יש משהו שגם אלדד וגם זהר מסכימים עליו, זה שהעניין פה הוא לא הכסף, אלא התשוקה: "צריך לעבוד מאוד קשה", הודה תמיר, "אבל בסוף מדובר על תשוקות, לא על הכסף, כשאתה קם בבוקר ועושה משהו מעניין ומרתק, כולך התרגשות. התשוקה של מי שמוביל את זה מאוד חשובה – זו מנהיגות, זו היכולת ליפול על הקרשים, להנהיג גם כשקשה. ליפול ולהיכשל זה בסדר גמור, זה המפתח להצלחה. בסוף כשאתה מנסה המון דברים, נופל וטועה, אתה לומד. אז כשאנשים באים ואומרים 'בוא נתחרה במייקרוסופט', אתה אומר לו – 'בוא, לא אצלי'".
"זו המון עבודה קשה והמון נפילות, אבל זה שווה הכל", הוסיף לבקוביץ'. "יזמים שמגיעים אליי ואומרים שאנחנו עושים את זה בשביל כסף, אני שולח אותם לדרכם, זאת לא המוטיבציה. אבל מי שמגיע ורוצה לשנות את העולם, לעשות אותו קצת יותר טוב ונעים, זאת מוטיבציה אמיתית, כי להקים סטארט אפ אלה 7 שנים של עבודה מאוד קשה וסיזיפית, אבל בסוף זה מצליח לפעמים".
יש הרבה ויתור לצד הכסף הגדול?
"אני חושב שהוויתור הוא לא יותר גדול מאשר כשאתה שכיר, לפחות במקרה שלי", אמר לבקוביץ'. "אני מקפיד כל יום להגיע הביתה ב-17:00, להוציא את הילדים מהמסגרות, לגדל אותם. יש לי את הפריבילגיה הזאת כי הצלחתי בגיל צעיר יחסית. אבל כמובן שיש ויתורים, היו תקופות שחייתי על מטוסים, שהייתי בין מלון למטוס כל הזמן. אבל התגמול הוא ענק. שאלו אותי פעם – 'אם זה כל כך קשה, למה להיות יזם'? אמרתי - מבחינתי זה כמו להיות אבא. זה גומר לך את הלילות, זה מרוקן לך את חשבון הבנק, זה קשה רוב הזמן, אבל הפעם האשונה שהבת שלי חייכה אליי ואמר אבא או הפעם הראשונה שהחברה שלי מצליחה, זה שווה את הכל".
"אני עם חמישה ילדים, ואני אף פעם לא הרגשתי שאני לא אבא מתפקד", הוסיף תמיר. "אני חושב שאם אתה קם בבוקר ונהנה ממה שאתה עושה, אתה גם אבא הרבה יותר טוב, ולא סופרים את זה בסוף בשעות, סופרים את זה בסוף מי הילדים כבני אדם, וזה העיקר".