בשבוע שעבר התרחש אסון נוראי במהלך הילולת ל"ג בהר מירון שהסתיים עם 45 הרוגים. בעקבות האירוע הקשה, הציבור הישראלי התאחד כדי לסייע לפצועים והערבות ההדדית שמסמלת את החברה הישראלית באה לידי ביטוי. למרות זאת, היו לא מעט התבטאויות בתקשורת שיצרו תחושות של פילוג בחברה. גלית גוטמן התייחסה בתכניתה לנושא במונולוג אישי בו היא קוראת לציבור לא לתת לאמירות הקשות להפריד בנינו.
"אני בטוחה שגם עוד שנים, כולנו נזכור איפה היינו כששמענו על האסון בהר מירון", התחילה גוטמן, "מתי ראינו את ההודעות. מי מאיתנו עקב כל הלילה אחרי הדיווחים שחשפו זוועה הולכת וגדלה - ומי קם בבוקר לשמוע על הטרגדיה. בשבילי, הרגע הראשון בו תפסתי את ממדיהאסון, היה כשהתחילו להגיע המספרים מהר מירון: ארבעים הרוגים, ארבעים וארבעה, ארבעים וחמישה".
"ולא יכולתי להפסיק לחשוב שמיד אחרי המספרים, יתחילו להגיע השמות, הפנים, הסיפורים, כל אחד מהם עולם ומלואו: דוד קרֹויס, אבא לתשעה ילדים מבית שמש. ידידיה חיות,
רק בן שלוש עשרה מבני ברק, אח בכור לשני אחים. חיים סלר, בן עשרים וארבע מירושלים, שהשאיר אחיו אישה צעירה ותינוקת בת שבועיים".
"ובבוקר למחרת האסון הנורא בזמן שמהדורות החדשות מלאות בדיווחים על משפחות שמחפשות את יקיריהן, התחלנו לשמוע על הישראלים הרבים שמיד התגייסו: אחרי שנה של קורונה וארבע מערכות בחירות מֶפַלגֹות, עשרות אלפי בני אדם בכל זאת נרתמו לסייע. בצפון - התנדבו אנשים לפתוח את ביתם לשומרי שבת שנתקעו במירון. בכיכר רבין - אנשים המתינו שעות בתור כדי לתרום דם, עד שאנשי מד"א שלחו אותם הביתה - פשוט כי היה עודף תורמים. הישראלים, אלה שאנחנו רגילים לשמוע שכל הזמן עסוקים בסכסוכים, חשבונות, הבדלים - עצרו הכל כדי לעזור אחד לשני".
"האחדות הזאת לא נמשכה הרבה זמן. השבוע שמעתי את ירון לונדון מספר כי אין בו כמעט השתתפות עם האבל, משום שלתפיסתו אנחנו והחרדים לא בני אותו עם. אחר כך שמעתי על הרב חיים קנייבסקי, מנהיג הציבור הליטאי, שבין השאר הציע, כתיקון למותם של עשרות המתפללים במירון, שנשים יקפידו יותר על הצניעות שלהן".
"אני מרגישה שאין לי כמעט שפה משותפת עם אף אחד מהם, שאני לא יכולה להגיע לאיזשהו דיון או הבנה עם ירון לונדון או הרב קנייבסקי. אני מרגישה שתפיסות קיצוניות כמו שלהם, משני צדי המתרס, כל כך רחוקות ממה שראינו. מה הקשר בין החילונים בתל אביב שתרמו דם לדברים של ירון לונדון, מה הקשר בין השוטרות שרצו להר מירון באמצע הלילה והרב קנייבסקי".
"האמירות הקשות האלו זכו לכותרות, דיווחים וראיונות. ובצדק - צריך לדון בהן, להזדעזע, לא לתת להן לעבור לידנו. אבל אחרי השבוע האחרון, כשמדינה שלמה התאבלה על אסון נורא בו איבדו את חייהם יותר מארבעים בני אדם, אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור שהדברים האלה לא מייצגים אותנו. אנחנו צריכים לזכור שיש כאן מיליוני אנשים שרוצים להיות עם אחד, שמאמינים שעוד יש לנו תקווה לחיות פה כולם יחד. בואו לא ניתן להם להפריד בינינו".