"שתי נערות ליווי היו המתנה הראשונה ששלחו לי החבר'ה מהקבוצה"

בשבוע שעבר עלה כאן לראשונה הטור המלווה שלי ל"שחקן זר" והתגובות אליו היו מעורבות – היו כאלה שחשבו שהסיפור שלי לא אמין, אחרים ניסו להיזכר מי אני ומתי כיכבתי עם כדור בין הרגליים, אבל לצערי לא קיים תיעוד של העבר החצי מפואר שלי - בכל זאת, אנחנו מדברים על תקופה בלי אינטרנט וגוגל, תקופה הזויה בטירוף, בטח בחלק המזרחי של אירופה, והסיפור על האימון הראשון שלי ב"אוניברסיטטה" ימחיש זאת יותר מהכל.

האמת? בכלל לא הגעתי לאימון הראשון שלי בקבוצה - את הלילה הראשון שלי תחת שמי רומניה העברתי כזכור בבית מלון בבוקרשט, מנסה להבין לאן הגעתי, להתמודד עם הדמעות והבדידות, ובעיקר להיאבק בעייפות שלי. הספרות הירוקות והזוהרות בשעון המעורר של המלון הראו 3:30 לפנות בבוקר כשהעיניים שלי החלו להיעצם, ושעה לאחר מכן הקפיצו אותי ארבע דפיקות בדלת. "מי זה יכול להיות בשעה כזו?", שאלתי את עצמי בין חלום למציאות. הדפיקות רק הלכו והתגברו, ולא נשארה לי ברירה - קמתי חצי עירום לכיוון הדלת, ניסיתי להציץ דרך העינית אבל הכל היה חשוך. בהיסוס קל שאלתי מי זה שם, ואחרי שגם על זה לא קיבלתי תשובה, פתחתי את הדלת ונשארתי בהלם מוחלט.

"סאלוט! צ'יפאצ'ה? אנחנו אנקה וקלרוצה, ונשלחנו אלייך מטעם הנהלת הקבוצה כדי להפוך לך את היום הראשון ברומניה למאושר הרבה יותר", אמרו לי שתי הנשים שעמדו בפתח חדרי באנגלית שבורה וחיוך מפתה. כן, לא טעיתם, שתי נערות ליווי הן המתנה הראשונה ששלחו לי החבר'ה מ"קראיובה", כי מבחינתם, אם כבר להרגיש מלך אז עם שתי מלכות בלבוש מינימלי, לילה לפני האימון הראשון שלי. לצערי (בדיעבד כמובן), באתי מבית בו לימדו אותי שמתנות חייבים לקחת, ובלי להתלבט יותר מדי ועם חיוך מבויש הכנסתי אותן לחדר המלון ונתתי להן לעשות בי שפטים. הייתי עצוב ושבור וקיוויתי שאולי ככה רוחי תתרומם מעט לפני החוויה החדשה - הרגשתי כל כך לבד שלא חשבתי פעמיים והתמסרתי.

שעון מעורר משתולל בטירוף, תחתונים זרוקים מסביב למיטה ובקבוקי יין לבן ריקים בכל מקום - זו התמונה איתה התעוררתי כמה שעות לאחר מכן. הסתכלתי סביב, מנסה לעכל מה קורה איתי ולהבין איפה אני, ורק אחרי שראיתי את אנקה וקלרוצה שוכבות לצדי על המיטה עירומות לגמרי, קלטתי שאכלתי אותה ובענק. השעה הייתה 13:00, האימון החל לפני שעתיים ואני זרוק עירום לגמרי בחדר המלון עם שתי בחורות שבנס זכרתי את שמן. למרות שרגל ימין הייתה זו שהובילה אותי עד לרומניה, את הדרך האירופאית שלי התחלתי ברגל שמאל. מה עושים עכשיו?

"שוב לבד, עוד פעם מוצף דמעות ותחושת אכזבה ענקית"

טלפון זריז לקבלה, התארגנות מהירה, פרידה מרגשת משתי הנשים (לא לפני שלקחתי את הטלפון של קלרוצה) רכבת זריזה לקראיובה, עוד מונית פנימית עם מעט מהשטרות שעוד נותרו לי, והנה אני כאן – מול שער מתחם האימונים של הקבוצה, שמונה שעות אחרי פתיחת האימון, שוב לבד, עוד פעם מוצף דמעות ותחושת אכזבה ענקית.

התיישבתי על חומת האבן המקיפה את מתחם האימונים, ניסיתי להירגע אבל לא הצלחתי - איך זה יכול להיות? למה אני תמיד מתעקש לדרוס כל דריסת רגל ראשונה שלי? הדמעות המשיכו לזלוג והרטיבו אפילו את נעלי האדידס שקיבלתי מ"פינצ"ר" ערב לפני הנסיעה. "סאלוט! אתה אייל פרום יזרעאל?!", שמעתי לפתע קול מבוגר מאחורי גבי, "אתה הכוכב הגדול שהגיע אלינו מציון?", שאל אותו קול בחיוך שחשף שיניים צהובות ואדם זקן שנעמד מולי עם שקית רשת מלאה בכדורים. "נייס טו מי יו, אני ליביו, האפסנאי של 'קראיובה'. אמרו לי שתגיע מאוחר היום. הבנתי שהיה לך לילה יוצא דופן", אמר לי בקריצה, "זה בסדר, אף אחד לא באמת ציפה שתגיע בזמן. ככה זה אצלנו בקראיובה".

באותו הרגע לא התאפקתי - פתאום ליביו והחיוך המבוגר שלו הזכירו לי את סבא שלי והבית, ימי שישי וסבתא פוריה. אמנם אני כאן רק יומיים, אבל הגעגוע מרגיש כמו שנתיים. חיבקתי את ליביו שהופתע לגמרי. "תודה! תודה! תודה!, אתה לא מבין מה עבר עליי מהרגע שנחתי כאן", אמרתי לו והוא החזיר לי עוד חיוך מלא כתמי טבק. "זה בסדר ציון, הכיף שלך רק מתחיל עכשיו. הגעת למקום המושלם להתחיל בו באירופה. אין כמו קראיובה בכל העולם ואני בטוח שהאחיינית שלי קלרוצה גרמה לך להבין את זה, לא ציון?".

די נו! האחיינית שלו? קלרוצה? פה כבר באמת לא הבנתי מי נגד מי ומה לעזאזל קורה במדינה המטורפת הזו. באתי לשחק כדורגל וביומיים שאני כאן עברתי מסלול התבגרות שלא עברתי בכל השנים שלי בנצרת. "פספסתי את האימון אה?", שאלתי את ליביו והוא הנהן חזרה, "הכל גוד ציון, השחקנים כולם יושבים בפאב שנמצא רבע שעה מפה. תן לי להתארגן רגע ואני אקח אותך לשם שתכיר את כולם".

48 שעות, שתי נשים שהעבירו אותי חוויה חוץ גופית, אחת מהן האחיינית של האפסנאי בקבוצה החדשה שלי והוא לגמרי בסדר עם זה ועוד מזמין אותי להכיר לראשונה את כל הקבוצה על כוס בירה מתוצרת מקומית. "ברוך הבא לרומניה" אמרתי לעצמי בפעם הראשונה בחיוך, דחפתי יד לכיס ימין וחיפשתי את מספר הטלפון של קלרוצה. כן, הגעתי למקום המושלם להתחיל בו באירופה.

>> בשבוע הבא ציון מככב במשחק הראשון של קבוצתו ו"פינצ'ר" מגיע לרומניה כשבפיו הצעה חד פעמית    

"שחקן זר", שני, 21:00