"אנחנו פותחים את מהדורת חדשות הספורט הערב עם ידיעה מרעישה במיוחד", לחשו הרמקולים של הטלוויזיה הגרועה והישנה בדירה השכורה שלי בדרום מערב רומניה. "שחקן הכדורגל הישראלי של 'קראיובה', ZION מואסי, מי שכבש הערב את שער הניצחון של קבוצתו מול סטיאווה בוקרשט, יעזוב כבר מחר בבוקר את קבוצתו שלא ברצונו, ויותר מזה, שלא ברצון מאמנו או אוהדי הקבוצה".
הלם מוחלט. אין דרך אחרת לתאר את מה שעבר עליי מהרגע שעזבתי את מתחם האימונים, דקות אחרי שהמאמן הודיע לי על סיום דרכי בקבוצה. את פינצ"ר לא הצלחתי לתפוס והוא נעלם כאילו בלעה אותו המאמא ליגה, ואני נשארתי לבדי להתמודד עם חוסר הידיעה על מה בדיוק קרה שגרם לקבוצה לוותר על שרותיי. רק אחרי שהגעתי הביתה, שבור ומרוסק, ופתחתי את מהדורת הספורט, הצלחתי, בעזרת הרומנית השבורה שלי, להבין סוף סוף את מה שהתרחש שעות לפני שעליתי לדשא וכבשתי את שער הבכורה שלי.
"מידיעות שהגיעו למערכת בשעות האחרונות, מתברר שנשיא קבוצת קראיובה, ג'יג'י לודוויג, בילה שעות לפני המשחק של קבוצתו נגד סטיאווה בקזינו בבוקרשט יחד עם עוד מספרי בעלי קבוצות אירופאים, ואחרי שהפסיד סכומי כסף בלתי הגיוניים, נאלץ ג'יג'י לשלוף את אחד הקלפים הכי חזקים של קבוצתו, ZION מואסי, ובאופן פרדוקסלי הפסיד גם אותו לאחד מבעלי הקבוצות היריבות".
כן, קראתם נכון. הסיבה האמיתית לניפוי שלי מהקבוצה היא ההפסד של בעל הקבוצה במהלך משחק פוקר בבית קזינו עלוב. גם אחרי שמנחת החדשות חזרה על הידיעה בסוף המהדורה ופנתה לשלל פרשני הליגה הרומנית כדי שיביעו את דעתם בנושא, עדיין לא הצלחתי לקלוט את גודל האבסורד - משחק אחד בלבד הספקתי לשחק בקראיובה, לכבוש שער ניצחון בלתי נשכח, ושעות אחרי זה לגלות שאני עוזב את הקבוצה בגלל פול האוס ומלכה לב אדום. הזיה בלתי הגיונית.
הטלפון בדירה לא הפסיק לצלצל מהרגע בו נגמרה מהדורת החדשות – כולם חיפשו אותי – כתבי ספורט מהארץ וכל רחבי אירופה, תחקירניות של תכניות בוקר ועיתונאים, ומחוץ לחלון ביתי כבר החלו להתקבץ צלמים רבים. תוך רגע הפכו החיים שלי לאירוע בלתי נתפס: במקום להתפרסם בזכות כישורי המשחק שלי או השער שהבקעתי, השם שלי הולך לככב בכל רחבי היבשת אחרי שבעל הקבוצה שלי הפסיד אותי במשחק פוקר סוער. הזיה, כבר אמרתי?
אחרי 20 צלצולים נוספים, וכשהאנשים מתחת לחלון הדירה שלי כבר החלו להתפזר, זכיתי לשעה שלמה של שקט, שאחריה צלצל הטלפון שוב. הפעם עניתי, ועל הקו היה אבא שלי. "אייל, מה קורה איתך? מה זה הסיפור הזה?!", שאל בצעקות של דאגה כשברקע שמעתי את אמא שלי מתייפחת. "הכל בסדר אבא", שיקרתי לו, "באמת. לא ידעתי על הסיפור הזה עד שהודיעו לי שאני לא חלק מהקבוצה. אני בטוח שמדובר באי הבנה והכל יסתדר בימים הקרובים", שיקרתי לו שוב וניתקתי את השיחה. נשענתי לאחור, בהיתי בתקרה הלבנה וניסיתי לחשוב מה קורה הלאה: למי הוא הפסיד אותי? לאן אעבור לשחק? ולמה לעזאזל הקריירה שלי שווה כמו אחרון הז'יטונים בוגאס? המון שאלות ומעט מאוד תשובות.
שוב טלפון, שוב אני עונה, והפעם על הקו לא אחר מאשר מהסוכן שלי, פינצ'ר. מזל שהוא נזכר להתקשר באמת. "אייל, מה קורה איתך? אתה כבר מעודכן בחדשות האחרונות?", שאל בלי להתבלבל, ואני רק ניסיתי לעצור את העצבים ששטפו את גופי. "מעודכן?! תגיד לי אתה משוגע?!" צרחתי אל תוך השפורפרת, "זה נראה לך מקצועי כל ההתנהלות הזו? איך נתת לדבר כזה לקרות?", המשכתי לצרוח בלי לנסות ולהבין אפילו אם הוא עונה לי חזרה ומה הוא מנסה להגיד.
"אייל! תירגע ומהר", ניסה פינצ'ר להרגיע את הוריד בראשי שאיים להתפוצץ. "אני מבין שאתה מעודכן, אבל לא עוד הסוף, אני צודק?", הוא שאל ואני ניסיתי להבין את כוונתו, אבל לא אמרתי מילה ונתתי לו להמשיך לדבר למרות שבפנים בערתי. "אייל, תקשיב לי, ותקשיב טוב: ג'יג'י אמנם הפסיד אותך במשחק פוקר, אבל עוד לא אמרו לך למי הוא הפסיד אותך. הבשורה על זה עוד לא הגיעה לתקשורת כי רק עכשיו סיימנו לסגור את כל הפרטים. זו אגב בדיוק הסיבה שבגללה לא עניתי לך ולא הגעתי למשחק".
אם חשבתם שהמידע שפינצ'ר שפך באוזניי רק הרגיע אותי, אתם טועים ובענק. אבל למרות זאת, המשכתי לשתוק ונתתי לו להמשיך ולדבר. "תקשיב טוב למה שיש לי להגיד לך ציון", אמר בחצי גיחוך, "ג'יג'י הפסיד אותך ללא פחות מסטיאווה בוקרשט. הקבוצה הכי גדולה ברומניה". באותו הרגע נפלה שפורפרת הטלפון וכנראה התעלפתי. כי את מה שקרה אחרי זה סיפר לי פינצ'ר כשהתעוררתי בתוך האמבטיה בדירה שלי, בלי חולצה ובבוקסר של, ובכן, סטיאווה בוקרשט.
>> בשבוע הבא ציון מצטרף לסטיאווה, ההורים מגיעים לבקר, ודמות מהעבר חוזרת לככב בחייו
"שחקן זר", שני, אחרי "יצאת צדיק"