דקות ארוכות לקח לי להתאושש מהעילפון שנחת עליי עם הבשורה שהגיעה מפיו של פינצ'ר. דקות ארוכות בהן ניסיתי לעכל מה זה אומר עכשיו מבחינתי לעבור לקבוצה הכי בכירה ברומניה, וזו שגם צפויה לשחק בעונה הקרובה בליגת האלופות. האם זה טוב? האם זה רע? ומה לעזאזל קרה? "עדיף שתלך לישון עכשיו", כיסה אותי פינצ'ר, "אני כבר אדאג להכל וגם אדבר עם ההורים שלך. אתה צריך לילה אחד טוב של שינה כי מחר בבוקר החיים שלך הולכים להשתנות. שוב".
אני חושב שישנתי יומיים. למרות שלפי השעון המעורר עברו "רק" 12 שעות מהרגע בו פינצ'ר עזב את הבית ונתן לי לשקוע אל תוך עצמי. התעוררתי, התקלחתי, עשיתי לעצמי כוס קפה שחור וחזק שהבאתי איתי מהארץ וצללתי אל עיתוני הספורט. כל הכותרות עסקו כמובן בי ובמעבר שנכפה עליי. היו כאלה שקראו לנשיא של "קראיובה" להתפטר ולי לחזור לקבוצה, יש כאלו שבכלל אמרו שאני זה שחייב לחזור לארץ, וחלק ממש קטן מהפרשנים כתבו שלמעשה בלי שבכלל דרשתי קיבלתי שדרוג עצום בשכר ובקריירה כשההימור ההוא של הנשיא למעשה הקפיץ אותי לשלב הבא. האמנם?
אחרי מספר שיחות טלפון, בעיקר לאנשים שלי בארץ, יצאתי לכיוון חדר המלון בו פינצ'ר נהג להתאכסן בכל ביקור שלו ברומניה. עכשיו, אחרי לילה בו ישנתי כראוי, ואחרי שהבנתי מה באמת התרחש, רציתי לדבר איתו בצורה נינוחה הרבה יותר כדי להבין איך אנחנו עושים מה"מאמאמיה" הזו "מאמאליגה" - או בקיצור, איך הסיפור הזה הופך משלילי והזוי, לחיובי והגיוני.
"בוקר טוב ZION, טוב שהגעת", פתח פינצ'ר את הדלת כשהוא לבוש חלוק, עם סיגר בפה וריח של אלכוהול שמספר בלי מילים על ליל החגיגות שעבר עליו. "איך ישנת? מה שלומך? איך מרגיש השחקן הישראלי הכי עשיר היום בארץ?". הכי עשיר?! אני?! הרי עד אתמול המשכורת שלי ב"קראיובה" הייתה נמוכה משל השוער של בית"ר ת"א, פתאום אני השחקן הכי עשיר בארץ? הייתי חייב הסברים כאן ועכשיו, וזה בדיוק מה שדרשתי מפינצ'ר.
"תראה, את כל הסיפור שהוביל אותך לסיטאווה אתה כבר מכיר ואין מה להרחיב לגביו", פתח פינצ'ר ומזג לעצמו עוד כוס קאווה הרבה לפני 12:00 בצהריים. "לגבי מה זה אומר מכאן והלאה, בבקשה: "המשכורת שלך השתדרגה משמעותית וגם שלי", הוא חייך לעצמו, "היום בערבכבר תוצג בפני האוהדים ומיד אחרי הטקס המרגש תקבל גם רכב חדש, דירה הרבה יותר מפוארת מזו שאתה גר בה עכשיו, תנאים מעולים, מגרשי אימונים ברמה גבוהה וצוות אימון שאין למצוא כמותו בכל רחבי מזרח אירופה".
שמחתי. אני לא יכול לשקר לכם ולעצמי. עמוק בפנים באמת שמחתי, למרות הסיטואציה ההזויה. מיד אחרי שפינצ'ר הבהיר לי את כל פרטי ההעברה, ירדנו לאכול ארוחת בוקר, ויצאנו לכיוון מגרש האימונים של סטיאווה. במושב האחורי של הרכב כבר חיכו לי מדי הקבוצה, ואחרי נסיעה קצרה הגענו למתחם האימונים שהיה שומם לחלוטין. "הכל בסדר, השקט הזה היה צפוי", אמר לי פינצ'ר, "בכוונה תחילה בחרתי להגיע לפני כולם כדי שתעשה סיבוב במתקן, תרגיש את הדשא ותבין לאיזו אימפריה עברת". בלי דיחוי נוסף רצתי את תוך המתחם, עברתי שער מתכת אחרי שער מתכת, עד שנעמדתי מול המגרש המפואר. הלב שלי כמעט עצר מדופק - התרגשתי כמו ילד שמגיע לקאמפ נואו או לברנבאו - החיים האלה יכולים לקחת אותך לפעמים במסלולים סופר הזויים אמרתי לעצמי והתחלתי לרוץ סביב המגרש כדי לשחרר שרירים אחרי היומיים המתוחים שעברו עליי. אושר, זה בעיקר מה שהציף את גופי באותם רגעים.
אחרי אימון קל, החלו לאט לאט לזלוג אל המגרש כל שחקני הקבוצה, המאמן ושאר הצוות המקצועי. הלב שלי השתולל, ואחרי סבב היכרות קצר, המאמן כינס את כולנו סביב עיגול האמצע. תיארתי לעצמי שהוא רוצה להציג אותי בפני שאר השחקנים. "צהריים טובים לכולם", הוא פתח, "אחרי ההפסד במחזור אחרון ל'קראיובה', אני שמח לבשר לכם שמי שכבש את שער הניצחון לזכותם מצטרף אלינו היום", אמר לקול צחוקם של שאר השחקנים, "ZION מואסי, הרכש הישראלי שמצטרף אלינו היום הוא לא עוד שחקן, ועל פי מה ששמעתי יש לו כישורים נוספים ורבים", אמר בזמן שהוא מסתכל עליי. "ולכן, במהלך החודש הקרוב ZION ישמש בתור מביא הכדורים של הקבוצה, האחראי על ערבי הגיבוש, לוגיסטיקה וכו'. אני מבקש מכולם להתייחס אליו בהתאם ולקבל את פניו על הצד הטוב ביותר".
>> בשבוע הבא ציון שוב מנסה להבין לאן הוא התגלגל הפעם, ונאלץ לעלות על מטוס ולחזור ארצה
"שחקן זר", שני, אחרי "יצאת צדיק"