נרי הראל לא זכתה ב"כפולים" לרגע אחד של חסד. זה התחיל עם מות בעלה דני בפיגוע טרור כימי על אדמת קפריסין, המשיך בגילוי המטלטל כי ניהל מאחורי גבה רומן סוער עם מנהלת משאבי האנוש בחברה שבה עובדים השניים - והצרות ממש לא נגמרו כאן. החיים, כפי שנרי הכירה אותם, התמוטטו בבת אחת. וזה כאב.
"נקודת הפתיחה שלה בסדרה טרגית מאוד. כשחקנית, זה היה לי קשה", מספרת טלי שרון, "בדרך כלל כשאת משחקת דמות, בהתחלה הכל טוב ואז קורה משהו. פה זה היה הפוך, על ההתחלה היא חוותה אסון. בזמן שבעלה שוכב גוסס בחדר בית החולים, כשהיא שבורה ומרוסקת רגשית, מופיע איתן. היא מאוד שמחה ומתרגשת לראות אותו, יש להם עבר משותף. זה מאתגר כי בחיים לא הייתי במצב כזה".
"בדרך כלל כשאת פוגשת אקס שלא ראית המון זמן ועדיין יש לך אליו רגשות, תמיד תנסי לשדר דברים שיוציאו אותך הכי ואוו והכי בסדר. איתן פוגש את נרי במצב הכי חלש וחשוף שלה. היא בתחתית, אין מקום לפאסון או להסתרה, היא לא יכולה לשים מסכה. הוא מוצא אותה במצב פגיע ושבור ואולי דווקא בגלל זה היא מצליחה להכניס אותו אל הפתח בלב שלה".
אחרי שאת מצלמת סצינות קשות כל כך, את מצליחה לא לקחת את זה איתך הביתה?
"בתקופה הזאת גם אני הייתי במשבר אישי, אז פשוט נתתי לתחושות האלה להיות. זה מאוד מטלטל. פעמים רבות, כשאני מסיימת יום צילום רגשי וסוער, אני לוקחת הפסקה לפני שחוזרת הביתה, אולי עושה איזה סיבוב. לפעמים קשה להכיל את המעבר המהיר הזה בין היום צילום לבין הכניסה הביתה, כי בבית הכל ארצי. אלה החיים עצמם. יש לי שלוש בנות וכל אחת מבקשת את תשומת הלב שלה, ואני רוצה לתת להן את תשומת הלב הזאת".
אבל זה גם מאזן מאוד.
"זה שומר על פרופורציה ושיווי משקל. ככל שהתבגרתי ונהייתי בשלה יותר, למדתי לעשות את ההפרדות האלה ואפילו לחבק את זה. זה שומר עליי. אחרי יום צילום מטורף זה מהדהד בך נורא חזק, זה כמו לחזור הביתה אחרי שעברת צניחה חופשית. התחושה היא אחרת, יש אדרנלין וסיפוק מאוד גדול ועכשיו אני יכולה להתפנות למה שהבנות רוצות. לחזור מיום בצילום בלילה ולקום בבוקר כדי לקחת את הבת שלי לגן, יש בזה סיפוק מאוד גדול".
"אפשר לשדר אסרטיביות ומנהיגות ועדיין להיות רגישה"
הערב (רביעי, אחרי החדשות, ערוץ 12) ישודר פרק הסיום של "כפולים". שרון, מהשחקניות האהובות בישראל, תיפרד מנרי - הדמות שהשקיעה לא מעט זמן בהכנות לקראתה. "יצרתי קשר עם מנכ"לית חברת הייטק, אישה תותחית, וביליתי איתה יום במשרד שלה. זה עזר לי להבין את הסיפור של נרי, מנכ"לית שאין לה ילדים והקריירה היא הדבר הכי מזוהה איתה, ההגדרה העצמית שלה ממש. רציתי להרגיש איך זה להיות בסטטוס הזה".
"ישבתי והסתכלתי על המנכ"לית הזאת, על התנועות הפיזיות שהיא עושה תוך כדי שהיא מדברת בטלפון או עם העובדים שלה, איך היא מתבטאת, באיזו שפה היא משתמשת. אני אוהבת להרגיש כמו זבוב על הקיר. כמו גשש בלש אני עוקבת אחרי מישהי, נכנסת וחוקרת עולם חדש שאני לא מכירה. זה מסקרן אותי".
"לקח לי זמן להבין את נרי", מודה שרון, "יש בה המון סתירות. מצד אחד היא אישה מאוד חזקה ונמצאת בשליטה כל הזמן, אבל בתחילת העונה היא מאבדת שליטה. היא הייתה רגילה שהכל בידיים שלה ומתקתק, תמיד השיגה את מה שהיא רוצה, אז מה קורה כשהכל מתפרק לה ושום דבר כבר לא עובד כמו שחשבה וציפתה? המורכבות הייתה איך עדיין לשדר את השליטה הזאת ולהראות שהכל בסדר, אבל מצד שני להראות ששום דבר לא בסדר ולהרשות לה להתפרק ולהפגין חולשה".
את גם חוששת לפעמים להראות חולשה?
"אני הכי חולת שליטה שיש, עד כדי כך שלפעמים אני מתפללת לנסוע לאיזה סוף שבוע, לבד או עם חברה, רק כדי שאוכל לשחרר קצת, להרפות. מגיל צעיר הבנתי שאני צריכה להיות אחראית על החיים שלי ושבשביל זה, אני צריכה להיות בשליטה על הרבה דברים. בשנים האחרונות אני מנסה לשחרר קצת, להיות במקום קצת יותר פגיע, לתת גם לרגשות האלה מקום, לא רק לכסות אותם בגלל הצורך להחזיק במשהו ולשלוט".
כמו נרי גם את מנהלת, יש לך סטודיו מצליח למשחק. ועדיין, לעומת גברים, יש פחות נשים מנהלות ממה שהיינו רוצים.
"זה נושא כאוב, יש לנו עוד הרבה לאן להתקדם בנושא הזה. כל מה שקרה עם ה-Me Too וההתעוררות הגדולה הזאת באמת עשו איזשהו מהפך, אבל הדרך עוד ארוכה. יש פחות נשים בעמדות בכירות בכל תחום, שלא נדבר על תחום האומנות. יש פחות במאיות, פחות תסריטאיות ופחות מנהלות תיאטראות".
והשכר לא שיוויוני.
"נשים מרוויחות פחות מגברים באותה המשרה, זה מטורף. זה משהו שצריך לתקן אותו כאן ועכשיו. אני בונה על הדור הבא, שהבנות שלי ייגדלו לתוך עולם שבו יהיה להן ברור שהן לא צריכות לשכנע או להסביר לאף אחד שהזכויות שלהן שוות, הן פשוט יידרשו את מה שהן צריכות לדרוש וזה לא ייראה להן מוזר אלא כי ככה זה צריך להיות".
"השיח סביב נשים בעמדות בכירות הוא מאוד מיזוגני לפעמים", מוסיפה שרון, "אומרים עליהן שהן בולדוזריות, קשוחות, שהן צריכות להיות כאלה כדי להצליח בעמדה הזאת. לנשים יש גם את הצדדים הרכים שלהן, שזה לגיטימי לחלוטין והן לא צריכות להעלים את זה כדי להיות במשרות האלה. אני אישה, אני מנהלת, ואני רוצה לפעמים גם להתרגש ואפילו להזיל דמעה. מה הבעיה עם זה? למה אני צריכה לכבות את זה, להזיז את זה הצידה? אני יכולה לשדר אסרטיביות ומנהיגות ועדיין להיות אישה רגישה".
"לא אהיה עבד של משהו שעושה לי לא טוב"
רבות דובר העונה על האיחוד הטלוויזיוני המרגש בין שרון למיקי לאון, 18 שנה אחרי שנפגשו לראשונה ב"מיכאלה" ושיחקו את בני הזוג דורין ומשה שנכנסו לכולנו ללב. "התרגשתי מזה מאוד. עשינו ביחד את התפקיד הראשון שלנו בטלוויזיה, כשהיינו צעירים, תמימים ובוסריים. פתאום אנחנו נפגשים אחרי 18 שנה, כשכל אחד עבר את המסע שלו, האישי והמקצועי. אנחנו עובדים ביחד שוב כשאנחנו כבר במקום אחר - בשלים יותר, בוגרים יותר, עם שק על הגב. הכימיה בינינו נשארה וזה מדהים כי זה מרגיש כאילו לא באמת עברו 18 שנה".
מה הרגע שאת הכי זוכרת מהסט?
"ביום הצילומים הראשון הייתה אזעקה וטילים. הצילומים למחרת התבטלו, לא הסכימו שנצלם יותר בבית החולים מאיר כי הכריזו על מצב חירום. בגלל שאין לי ממ"ד בבית והבנות נכנסו להיסטריה, ברחנו מתל אביב לחיפה. העבירו את אחד מימי הצילום לקיסריה, כדי שזה יהיה רחוק מהמרכז, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי - זו הזייה, אנחנו מצלמים סדרת אקשן בזמן שכל המדינה בוערת. זה פשוט מטורף. הרי החיים פה הם גם ככה כמו סדרת אקשן אחת גדולה, הכל מתערבב".
מה הדבר שהכי מדאיג אותך במדינה והיית רוצה לשנות?
"אחד? לא יודעת מאיפה להתחיל. הייתי רוצה שיקום פה מנהיג שיעשה קצת סדר. יש המון שנאה, קיטוב ודברים לא מטופלים, זו ירושה מאוד בעייתית שהשאיר פה ביבי. ייקח לנו עוד הרבה זמן להתמודד עם זה ולהחלים. אני רוצה שתהיה מנהיגות ראויה שטובה לעם הזה, שנחזור להיות יותר מאוחדים ושהפתרון לסכסוך יישתפר, אפילו לא אומרת ייפתר".
יש לך איזשהו חלום אישי שעוד לא הגשמת ואת שומרת לפנסיה?
"אני לא מתכוונת לצאת לפנסיה בגיל 65, זה עוול. אני עצמאית ובהרבה תקופות בחיים שלי אני מרגישה כמו בפנסיה, אבל אני מתכוונת לצאת לפנסיה בגיל 50. אני רוצה לחיות טוב בחיים האלה, לא להיות עבד של משהו שלא עושה לי טוב. אני מוכוונת לזה לגמרי".