הסוכן איתן קופל וחבריו מהשב"כ, קיבלו בעונה הזו ב"כפולים" שחקנית חיזוק משמעותית שיושבת איתם בחמ"ל הארגון ותורמת תרומה מכרעת במצוד אחר מבצעי הפיגוע הכימי נגד עובדי חברת "סטרימייז". שגית, או "הארי פוטר" כפי שמכנים אותה השב"כניקים ספק כמחמאה-ספק כלעג, היא חיילת מוכשרת מ-8200 שחיה ונושמת סייבר וביג דאטה. בגדול: אין פיסת מידע שהיא לא מסוגלת לשים עליה את ידה.
"שגית היא מאוד מילניאלס כזאת, תמיד בטוחה שהיא צודקת והכי חכמה. היא לא צריכה אף אחד שיאשר לה את זה", מתארת השחקנית עלמה קיני שמגלמת אותה, "היא יודעת שברגע שיתחילו להקשיב לה הדברים ילכו הרבה יותר מהר. זה מה שאני הכי אוהבת בה. היא מגיעה לסביבה מאוד גברית, כולם גברים מבוגרים שחושבים שהם יודעים הכי טוב, ולא מסוגלים להסתכל מעבר לכתף שלהם, להרים שנייה את העיניים ולראות שהדברים התקדמו ושיש אנשים צעירים, גם נשים, שיכולים לעזור להם".
על אף ששגית מתגלה כנכס עצום לחקירה ומספקת הישגים רבים, היא זוכה לעקיצות וללעג מצד החוקרים בחמ"ל. "הם דוקרים אותה ועוקצים אותה ואף אחד לא מעריך אותה כמו שצריך, וברגעים שכן אפשר לראות שהיא מקדמת מאוד את פיתרון הדברים. היא נותנת מידע חשוב מאוד. אני חולה עליה, היא הרבה יותר חכמה ממני".
מדבר אלייך עולם הסייבר וההאקינג?
"אין עולם הסייבר אצלי, חצי מהתסריט לא הבנתי בכלל מה אני אומרת. זה היה כמו לדבר ג'יבריש מוחלט. לא יודעת מה זה ביג דאטה. אמנם יש לי משקפיים אבל מצטערת לבאס, אני הכי לא חנונית. יודעת שזה מפתיע".
למה שגית מעוררת כזה אנטגוניזם, אפילו שמדובר בחוקרת מבריקה?
"שגית מייצגת את הקדמה, על כל המשתמע מכך. החדש מול הישן. היא מייצגת שילוב של נשים במקומות יותר ריאליים ותחרותיים, את כניסת הטכנולוגיה למקומות שהיו עד עכשיו רק אנלוגיים ועל סמך כוח המחשבה ואת כניסת הצעירים לעולם המבוגרים, שבטוחים שהעולם שייך להם כי הם הכי חכמים ולמודי ניסיון. פתאום, בעולם שלנו, הניסיון זה לא הכל. לפעמים דווקא התמימות והמחשבה החדשה יכולות להביא המון דברים. זה מה שיפה ומאיים בשגית, לא סתם צוחקים עליה ולא מקשיבים לה. הם מפחדים מזה שהיא צודקת כי יודעים שזה מייצג את סוף העידן שלהם שמתקרב. הגברים בשב"כ ובמוסד זה הגבריות הישנה, היום הגבריות נראית קצת אחרת".
הזלזול בה רק בגלל שהיא אישה, זה משהו שאת מכירה וחווית בעצמך?
"אני חווה את זה מתוקף היותי בחורה צעירה, אבל לא מעבר. אני לא עושה שום דבר פורץ דרך. אני חיה בעולם הזה כאישה, ואני אישה חכמה בתחומיי שאוהבת להגיד את דעתי. העולם שלנו הוא גברי ברוב התחומים, אבל אני לא מייצגת משהו קיצוני או אידאולוגי - פשוט חיה את חיי ומייצגת את הדבר הזה בלית ברירה, כי נולדתי ככה".
"לפמיניסטית שבי קשה לקבל פקודות מגברים"
זו לא הפעם הראשונה שקיני מגלמת חיילת על המסך. הפריצה הגדולה שלה הגיעה בזכות תפקיד המ"כית ערבה בסדרה "המפקדת". "הסט שהייתי בו ב'כפולים' הכי שונה מב'המפקדת'", מספרת קיני, "שם היינו רוב נשי, כולן בנות צעירות, והחמ"ל זה סט גברי. זאת לא הייתה חוויה קלה תמיד, אבל בהחלט מעניינת וכייפית לפרקים. יש לך מלא מחשבות בתוך עצמך, את צריכה להבין שנייה איך את מתנהגת, מה את אומרת ואיך את מגיבה לדברים מסויימים. לפמיניסטית שבי היה קשה לקבל כל הזמן הוראות ופקודות מגברים".
"מיקי לאון ואני עשינו הרבה כיף על הסט, היה לנו מאוד נחמד ביחד. מלא אילתורים קטנים שעשינו נכנסו בסוף לתסריט, איפשרו לנו הרבה חופש. בפרק הראשון מכנים אותי 'הארי פוטר', זה קרה בגלל ששגית ואני באמת קצת דומות. יש בשגית הרבה דברים שקיימים בי ולא רואים בסדרה, את אותם צדדים רגישים ואזרחיים שלה".
התגלגלת לעולם המשחק די במקרה.
"במאית 'המפקדת' עטרה פריש ראתה אותי ביוטיוב עושה פואטרי סלאם וזיהתה שם משהו שמצא חן בעיניה. המלהקת הילה יובל שלחה לי הודעה בפייסבוק. אני חייתי את חיי, הייתי בשנה א', הכי קלולס בעולם. חשבתי שזה יהיה מצחיק להגיד שהייתי באודישן לטלוויזיה. לא תיארתי לעצמי שזה באמת רציני. למדתי את הטקסט, הלכתי להיבחן - והם אהבו. זה היה מבחינתי הפוקס של הפוקס. ואז, התחיל מסע השיכנועים".
ונדרשו לא מעט כאלה.
"כן, כי זה נורא מפחיד. הבהירו לי שזה תפקיד גדול, לא משהו שיכול לקרות בזמן הלימודים. זה שיבש את כל ההתנהלות שאני רגילה אליה ביום-יום. זה ללמוד הרבה טקסטים, ללכת לשיעורי משחק, להתפטר מהעבודה המעפנה שלי - באותו זמן הייתי במיינדסט של סטודנטית צעירה שמתפרנסת משכר מינימום. רציתי לשמור את הדברים האלה קרוב, פחדתי שהתוכניות ישתבשו ואאבד אותם. סגרתי תוכנית לארבע השנים הקרובות באוניברסיטה, ופתאום מגיע משהו ומחרבן על הכל. היה לי קשה, אבל השתכנעתי בסוף ואני מאוד שמחה שעשיתי את זה".
אלא שלדריסת הרגל בעולם המשחק היה גם מחיר מיידי ולא פשוט עבורה: אובדן הפרטיות. "זה סיוט מהגיהינום. ממש סיוט", מודה קיני, "אנשים שבוחרים להיות שחקנים כי זה מה שבוער בהם וזה מה שהם רוצים לעשות, מחליטים שהפרסום והחשיפה שווים את זה. מכירים אותך ואז את מקבלת עוד הצעות. יש כאלה שנהנים מזה גם. אני מודה שכשהציעו לי להיכנס לזה, לא חשבתי לרגע על מה שיקרה אחרי הצילומים. אף פעם אי אפשר לדעת כמה סדרה תצליח, ו'המפקדת' הצליחה מאוד. זה בא עם המחיר הזה".
המתח הורג אתכם? עוד על "כפולים" בדף הפייסבוק של התוכנית
"החודשים הראשונים היו זוועת עולם. הייתי מוצאת קיצורי דרך בשכונה שלי כדי לא לעבור ליד מקומות מסויימים שידעתי שיש בהם הרבה אנשים. זה די באסה. הרגשתי הרבה פעמים שאנשים לא רואים אותי כבן אדם אלא כמין תמונה של עלמה המפורסמת. אני בן אדם, יש לי קשיים. כשהיו לי ימים קשים באוניברסיטה לפעמים הייתי בוכה באמצע הרחוב. יושבת ובוכה בתחנת אוטובוס, ומישהי מבקשת ממני סלפי. אני אומרת - בוא'נה, אתם לא רואים שזה לא מתאים?".
היו כאלה שנעלבו ממך?
"תמיד אמרתי לא לסלפי, והרבה פעמים התעצבנו עליי. אין את ההבנה הזאת שהם רק בן אדם אחד, אבל אני מתמודדת עם זה כל יום, כל היום. את לא רוצה להיות לא נחמדה, כי אז יגידו עלייך שאת חרא בן אדם. ניסיתי למצוא את האיזון בין מה שסבבה לי באמת ולכבד את הבן אדם שמולי. ברור לי שהם לא עושים את זה כי הם אנשים רעים, אבל באותו הרגע את קצת נדפקת על זה".
החלום הגדול זה האמנות או המשחק?
"אין לי חלום, אני כמו מילניאלס אמיתית בקטע הזה. אני עדיין מנסה לפענח בכלל מה אני רוצה. עולם המשחק הפחיד אותי קצת, זה בא לי קצת קשוח. ברגע אחד את צריכה להבין אם את רוצה לעשות את זה או לא. אי אפשר לעשות את זה על הדרך, זה לא משתלב עם שום דבר. זה מתנגש עם כל הלו"זים בעולם. לא חשבתי שאעשה החלטות משנות חיים בגיל 25, אני כרגע משתדלת לא להחליט. הכי חשוב לי זה לסיים את לימודי האנימציה. אם כשאסיים עוד שנה וחצי המומנטום יישאר והכישרון שלי עדיין יצדיק את עצמו, אולי אנסה את זה שוב, הפעם באופן קצת יותר מעמיק ומקצועי".
