אוהד קנולר מכיר את משפחת "כפולים" היטב. בנו, פטר, שיחק בעונה הקודמת את אורי קדמי. "פטר היה בן תשע ובגיל הזה ההורים עוד צריכים להיות עם הילד על הסט", מספר קנולר, "הייתי בצילומים וראיתי את הדברים מקרוב. כשהסדרה התקבלה לפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין נסענו לשם ביחד, כי גם לי היה סרט בפסטיבל. זה היה כיף מאוד. עכשיו אנחנו שוב בטיול כזה, רק שנינו, כי מאז הקורונה לא נסענו לחוץ לארץ".
קנולר, מהשחקנים המוערכים בישראל ("יוסי וג'אגר", "בופור", "סיפור על אהבה וחושך" ועוד רבים וטובים), מודה בשיחה מאיטליה, רגע לפני פרקי הסיום של "כפולים" שישודרו ביום רביעי הקרוב, כי לא הופתע שגם בנו גילה עניין במשחק: "הוא גדל לשני הורים שחקנים. בגלל שהתגרשנו כשהוא היה יחסית קטן, הוא היה בא איתנו הרבה לעבודה. אמא שלו ניהלה תיאטרון בדימונה והוא היה איתה כל הזמן בחדר החזרות. איתי הוא היה מגיע להצגות ולסרטים. אני זוכר אותו בגיל שנתיים מסתובב על הסט של 'הסיפור של יוסי' ועושה שטויות".
"לא דחפתי אותו לזה, אבל גם אין לי בעיה עם זה. פטר שיחק בפעם הראשונה בגיל חמש, בסרט של נטלי פורטמן, והתלהב מזה מאוד. אחר כך הוא רצה להמשיך לשחק ולא הרשנו לו כמה שנים. בגיל שמונה-תשע כשראינו שהוא נורא רוצה, שהוא רציני ושזה חשוב לו, שיחררנו ונתנו לו לחזור לשחק".
המתח הורג אתכם? עוד על "כפולים" בדף הפייסבוק של התוכנית
קנולר נחשב לאחד האומנים היותר מודעים פוליטית ולא מפחד להביע את דעתו, דבר נדיר ולא מובן מאליו בכלל בתעשיית הבידור המקומית. עם זאת, המרחק בינו ובין דמותו ב"כפולים", הפוליטיקאי שימי דקל, גדול מאוד. "לא עבר לי בראש לרוץ לפוליטיקה אבל כן יצא לי להכיר פוליטיקאים מקרוב, זה לא זר לי לחלוטין. זה עולם שבו יש את הבן אדם האמיתי, ויש את איך שהוא מחצין את עצמו החוצה ומתנהג כשהוא מדבר עם התקשורת. לקראת התפקיד צפיתי ביוטיוב בנאומים של פוליטיקאים ובשיחות שלהם עם עיתונאים".
"שימי דקל הולך אחרי הלב. הוא לא קר רוח, מחושב ואנליטי בלבד, הוא מגיב גם אמוציונלית על דברים. גם אני כזה, בן אדם שהולך עם הלב שלו ויש לו חלומות שהוא רוצה להגיע אליהם. אנחנו דומים בזה".
שימי נפצע בפיגוע טרור וכשמתעורר, תוקף באגרסיביות את הממשלה. זה קרה בעבר ואקטואלי גם להיום, פוליטיקאים שמנצלים אירועי טרור כדי להתנגח ולעשות הון פוליטי.
"הדבר הזה קיים, זה נכון, אבל במקרה של שימי הוא עצמו היה שם. זה לא שהוא ראה פיגוע והחליט: יאללה, אני ממנף את זה עכשיו. הוא עצמו היה מוקד לתקיפה, הוא מגיב מתוך אינסטיניקט הישרדותי הכי בסיסי. זו תגובה טבעית לזה שקרה לו משהו, הוא קיבל סטירת לחי מצלצלת בחיים ואומר, מעכשיו דברים לא יכולים להימשך אותו הדבר. לא אעמוד בשקט ואתן לדברים להימשך כך. לא צריך אג'נדה נסתרת בשביל זה".
"בית חולים מקומי בקפריסין זו לא חוויה שאני ממליץ"
לטובת צילומי הסדרה נסעו קנולר וחבריו לקאסט לקפריסין, אלא שהדברים השתבשו במהירות. "שעה אחרי שנחתי נקעתי את הרגל בקטע מטורף. לנה פרייפלד, ניבי עופר ואני טיילנו ברחוב, עברתי ממדרכה אחת לשנייה, דרכתי לא טוב, הרגל נטתה על הצד ונקעתי אותה. הרגל התנפחה פי שתיים מהרגיל. ממש לא יכולתי לדרוך. המפיק בפועל לקח אותי לבית חולים מקומי בקפריסין: לא חוויה שאני ממליץ לאף אחד, בטח לא בתקופת הקורונה. זה נראה כמו המקום הכי מדבק שיש - ולא רק בקורונה. כמו עולם שלישי".
"בילינו שם כמה שעות עד שטיפלו בי. בכל הסצינה הראשונה בקזינו כשאני יושב ומדבר עם רומי אבולעפיה, זה היה כשהייתי מגובס ולא ממש יכולתי ללכת. למרבה המזל, הסצינה הזאת הייתה בישיבה וזה לא הפריע".
איך הייתה העבודה עם קאסט הסדרה?
"עם רוב הקאסט אין לי כל כך סצינות משותפות, אבל היינו בקפריסין יחד והיה כיף מאוד. את טלי שרון ומיקי לאון אני מכיר המון שנים, גם את רומי אפילו שלא יצא לי לעבוד איתה לפני. היא מוכשרת מאוד וכיף לקשקש איתה. שני אביב סופר מוכשרת ומדהימה וגם לנה. זה קאסט של שחקנים טובים מאוד וכיף לראות את הסדרה בגלל זה".
קנולר הוא לא רק שחקן עסוק אלא גם מנכ"ל תיאטרון גבעתיים. אחרי שנתיים שבהן התיאטראות שותקו בגלל מגפת הקורונה, הפעילות חוזרת אט אט לסדרה והאולמות מתמלאים שוב. "הקהל חוזר, התרבות חוזרת. יש עדיין קצת תסמינים של פוסט טראומה, אבל הדברים מתחילים להתעורר. מרגישים את זה. החודשים הקרובים הומים ועמוסים בפעילות. השבוע יש אצלנו בתיאטרון גבעתיים פסטיבל גדול של מוזיקה ותרבות יהודית בשם 'שירת הים', עם שולי רנד, נרקיס ורמי קליינשטיין. לא כל הזמרים דתיים, אבל הם מביאים זווית יהודית בתוך המופעים עצמם".
ויש גם זוגיות חדשה.
"אריאלה ואני ביחד מעל לשנה, זאת זוגיות טובה. היא מאוד לא מהתחום - היא הייטקיסטית, מהנדסת תוכנה בחברת הייטק. הכרנו בבית הקפה שמתחת לבית בתקופת הקורונה. היה אז הווי מוזר - בגלל שאסור היה לשבת בבתי קפה היינו יושבים בחוץ על ארגזים ירוקים של חלב ומדברים. ככה הכרנו".
