"30 שנה אני נהג מונית, זאת הפעם הראשונה שאין לי מילים": על המונית של אשר בן חורין (יובל סמו) עלו נוסעים שונים ומגוונים במהלך הדרך, שיחות רבות התנהלו, רובן היו קומיות ומלאות בהומור - אבל אמש (ג') לצד הבדיחות אשר היווה אוזן קשבת למפוני עוטף כזה וצפון הארץ.
תומר וגיא מכפר עזה, היו מהנוסעים הראשונים שעלו על המונית של אשר, והוא כהרגלו זרק בדיחה קטנה על מנת לשבור את הקרח. "אז אתם מכפר עזה ועדיין מחייכים, צוחקים - איזה כיף", אשר אמר, "כמה שזה אבסורד, להיות מפונה היום זה סמל סטטוס". מאחוריו, תומר וגיא ישבו עם חיוך שלא הסגיר את האבדות הקשות מנשוא שתומר ספג באירועי ה-7 באוקטובר.
"לצערי שני ההורים שלי נרצחו, שניהם יישארו לנצח בממ"ד בכפר עזה", הוא סיפר ואילו אשר, נהג המונית הוורבאלי לא מצא את המילים הנכונות כדי להשיב לדבריו, "30 שנה אני נהג מונית, זאת הפעם הראשונה שאין לי מילים". התגובה שלו ממחישה בדיוק רב את התחושות שייתכן שמתחוללות ברבים מאיתנו מאז הזוועות שארגון הטרור חמאס חולל ביישובי עוטף עזה.
מאז מתקפת הפתע, אשר הובילה לפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", אזרחי מדינת ישראל מתנהלים במציאות מורכבת. כבר 47 ימים שהכאב והצער מלווה את המדינה, זאת לצד הניסיון לחזרה לשגרה, מעין רכבת הרים - שהתגלמה היטב בנסיעה הזו ובנסיעות האחרות עם מפונים נוספים.
אז תומר סיפר מי היו הוריו ונדמה שהחיוך שב קצת לפניו. "להורים שלי קראו רם ולילי איתמרי. אני יכול להגיד שאבא שלי מאוד אהב את הבדיחות במונית, החלום שלו היה להגיע למונית הזאת", הוא סיפר, "כל הזמן הייתי אומר לו: 'אבא אתה בבית?', 'לא, אני בקופקבנה, משתזף עם טהוניה', זה היה אבא". אשר שהזיל דמעה השיב: "אם אבא שלך שומע אותנו לב, חיבוק ונשיקה".
"איך אתה מתמודד?", שאל אותו אשר בהמשך והוא ענה, "ה-7 באוקטובר תפס אותנו קצת לא מוכנים, אותנו ואת כולם, נשארנו אני ואחותי, היא אמרה לי: 'לך תצחק קצת, לך תעשה כיף'. אז הנה חודש אחרי אפשר אולי להעלות קצת חיוך - זה חשוב".
נוסעים נוספים עלו על המונית של אשר, בהם זוג מנתיב העשרה, שלישיית חברות מזיקים, מאלפת תוכים מקיבוץ הגושרים, משפחה מבית הלל ואנשי שדרות שסיפרו על רגעי האימה. "חטפנו קשה מאוד, היו הריגות ליד הבית שלי, בחנייה שלי. הבית שלי כולו מלחמה, אני גר מול המשטרה", אמר סב המשפחה ונכדו הוסיף: "היו אצלי בבית שלוש פעמים מחבלים". "והייתם נעולים בממ"ד?", שאל אשר ולאחר שנענה בחיוב סיכם: "איזה מזל".
סב המשפחה הדגיש כי מה שמחזיק אותו בימים אלו הוא לשהות לצד קרובי משפחתו, הנכדים והילדים. נועה מצידה, עלתה לבדה על המונית של אשר ושיתפה באובדן שלה. "אנחנו מסופה, בעלי נולד וגדל שם כל חייו", היא סיפרה, "בשבת היינו בממ"ד, בעלי יצא להילחם עם כיתת הכוננות, לצערנו הוא לא חזר".
גם הפעם לא היו מספיק מילים להביע את גודל הצער, אבל נועה בעוצמה מעוררת השראה אמרה: "זה סיפור גבורה, הם נלחמו, היו גיבורים והם הצילו את הקיבוץ". אשר מצידו שאל כיצד היא מסתדרת בימים אלו. אז נועה סיפרה מה היא אומרת לשלושת ילדיה שאביהם לא חזר הביתה בשלום: "שאבא בשמיים, שאבא היה גיבור ושמר עלינו".
השיחה שלא הותירה עין יבשה, נמשכה ונועה תיארה את בן זוגה עידו ז"ל. "נשמה, נסיך, איש טוב עם לב טוב", היא אמרה והשיבה לשאלתו של אשר האם היא תחזור לסופה, "זה הבית שלו, המקום שהוא גדל". אז הסבירה כי היא שמה לה מטרה: "להנציח אותו שם". השיחה המצמררת נחתמה בחיבוק.
