באחת מהתקופות הקשות בחייה היא הבינה שיש לי יכולת קומית חריגה, והיא מאמינה שטיפול זה הסוד לחיים טובים יותר. היום, כש- 14 עונות מאחוריה, היא כבר לא יודעת לספור כמה חיקויים היא עשתה במהלך השנים שלה ב"ארץ נהדרת".
"ארץ נהדרת" חוגגת 20, מתי את השתלבת שם?
"זאת העונה ה14 שלי, זה ותק מאוד מרשים, הרבה הגיעו אחרי. התפקיד תמיד עמוס ומאוד אינטנסיבי, במיוחד שיש המון מערכות בחירות. אבל המציאות מכתיבה את עצמה ואנחנו רק עוקבים אחריה, שזה מזל אחרת באמת אני לא יודעת איך היה אפשר לכתוב 20 עונות".
איך זה היה להגיע לארץ נהדרת בעונה שישית?
"זה היה מאוד מלחיץ, לא כל כך ידעתי למה אני נכנסת. זה היה כמו להגיע לבסיס צבאי חדש שאת לא יודעת מה זה לחתום על נשק או מדים, ממש לא ידעתי לאן ללכת. עם הזמן זה הפך להיות הבית שלי ומצאתי לי מקום".
קורה שיש דמות שאת לא מצליחה לחקות?
"לא זוכרת מקרה כזה. יש חיקויים שאת מבינה שזה לא יהיה מדהים, אז אני אומרת לעצמי שלא אתמקד בדיוק אלא על מה שהדמות רוצה להגיד. בהתחלה נורא נלחצתי שלא אצליח לדייק, אבל עם הזמן הבנתי את עקרונות החיקוי".
איך היה לעשות את החיקוי של הדר מוכתר?
"האמת שהייתי חולה ממש באותו פרק של החיקוי והייתי ממש צריכה לשמור אנרגיה לדבר הזה. אבל בכללי זה נורא כיף חיקויים של פוליטיקאים, כי יש לך את ההזדמנות להתחדש כל פעם מול מה שהפוליטיקאי אומר או עושה בזמן אמת".
מעבר לתפקיד שלה בנבחרת של "ארץ נהדרת", שני משחקת גם בסדרות דרמה מוכרות כמו "השוטרים" ו"עלומים". "זה כל כך כיף, אני כל כך נהנית מזה. לא באתי מסטנדאפ אלה מבית ספר למשחק. גם כשהייתי סטודנטית זה לא היה כל כך מובהק".
"אני זוכרת שהבנתי שיש לי איזה יכולת קומית שהיא כנראה באמת חריגה, וזה קרה דווקא במקום הכי נמוך ובכאב הכי גדול. הייתי בתחרות מונולוגים ממש חודשיים אחרי שאחותי נפטרה ואמרתי שאעשה מונולוג קומי. זה היה כל כך מצחיק שיורם (לוינשטיין) סחב אותי להופיע בכל מיני מקומות. אבל אני זוכרת שהקהל צחק והרגשתי איך זה מרפא אותי, כאילו אני שמחה שוב".
הייתה לך שנה עמוסה.
"כן גם סיימתי עכשיו צילומים של סרט של אבי נשר שלקח חבורה של קומיקאים לצלם דרמה, שזה מבריק בעיני. אנחנו גם מתחילים את "השוטרים" 2 בקרוב. לאחרונה הייתה את "עלומים" שזכתה בפרס סדרת הדרמה של השנה".
לפני כ-20 שנים נפטרה גל, אחותה הקטנה, ממחלת הסרטן ומאז שני מתמודדת עם כאב יומיומי שהיא למדה לחיות איתו. עם השנים שעברו היא הלכה לטיפולים ואספה לעצמה כלים להתמודדויות השונות. "אני מרגישה ומאמינה שאנחנו פה ואנחנו חייבים לעשות איזושהי התפתחות. אם אנחנו כל הזמן נשאר במקום, לא יהיה לנו מה לחפש פה".
"אני חסידה מאוד גדולה של טיפול ושל שיחות, אני רואה ארגז כלים טיפולי ואני רק רוצה למלא אותו. דור לפנינו עוד אמרו שטיפול זה למשוגעים, ואני אומרת שכל בן אדם אינטליגנט חייב לעבור טיפול לפחות פעם אחת בחיים. אני מרגישה איך שזה הופך אותי לאדם טוב יותר, לחקיינית טובה יותר ולאמא טובה יותר. גם הכתיבה שלי השתפרה בהתאם, אני מרגישה הרבה יותר מחוברת ומבינה המון דברים על עצמי שיכולים לצאת החוצה".
ובמיוחד עכשיו, איך מעבירים את תקופת החגים?
"כל העניין הזה של החגים הוא חתיכת סיפור שגובל בבלתי אפשרי. כולם נורא שמחים ואתה רק רוצה להיעלם, העצבות היא גדולה. יש משהו בשמחה שאתה נורא רוצה להיות חלק ממנה ואתה לא מצליח, זה כאב כפול. אחד הדברים שהיה לי הכי קשה לקבל זה שבעצם אין לי עוד אחים, והמחשבה שלא יהיו בני דודים לילדות שלי גמרה אותי".
"אבל אז קרה נס - בן דוד שלי התחתן, ואישתו ואני הפכנו לחברות ממש טוב והיום אנחנו כמו אחיות. אחרי זה ילדנו ביחד, וכחברות ממש טובות החלטנו שהילדים שלנו יהיו בני דודים. כשהיינו בחגים ביחד זה כל כך ריגש אותי, זה קצת כמו לנצח את המוות. בשבילי זה היה משהו שלא יכולתי לוותר עליו ופתאום משום מקום זה הגיע אלי, וזו המתנה הגדולה של החיים שלי".
מה היית אומרת לעצמך הילדה?
"הייתי מחבקת אותה ואומרת לה שהיא בסדר גמור. אני הלכתי תמיד עם ההרגשה שאני עושה משהו לא בסדר. אז שתדע שהיא לא כזאת גרועה כמו שהיא חשבה שהיא".