"צריך להמליץ על "ארץ נהדרת" לפרס ישראל לטלוויזיה. עצם ההישרדות היא כבר סיבה מספקת, אבל העיקר הוא כמובן המתח בין ממלכתיות לסאטירה, בין הבעיטה בבטנו הרכה של הצופה לבין ליטוף האגו שלו. תמיד יהיו פרקים טובים יותר וטובים פחות, ותמיד המכלול - מלאכה של עשרות אנשים מוכשרים - יהיה כזה שיגרום לכם לא לזפזפ לשום מקום".
(אריאנה מלמד, YNET)
"ארץ נהדרת לא נותנת לעצמה לשבת במנוחה עם רגליים למעלה. היא הגיעה מוכנה, והיא הגיעה כדי לעבוד, וזה מרשים. "ארץ נהדרת" התעוררה ולקחה צד שלא כולם אוהבים. מותר להתעצבן על זה, אבל זו המשמעות של סאטירה. בועטת ומכאיבה ולא סלחנית ולא מעגלת פינות".
(לילך וולך, וואלה)
"ארץ נהדרת ממשיכה למלא תפקיד בעצוב ההוויה הישראלית ודורכת כמעט על כל מוקש רגיש: שואה לילדי הגן, שלטון האפרטהייד, שר השיכון יורה בתהליך השלום ומנכ"לי הבנקים מספסרים בכספי הלקוחות".
(עינב שיף, "ידיעות אחרונות")
"צריך להצדיע לצוות ״ארץ נהדרת״. מציגים לעם את פועלומי -הדואופול של ציון ורקפת - מה שעיתוני הטייקונים לא מעזים לעשות".
(גיא רולניק, דה מרקר)
"ארץ נהדרת, באופן שבו היא הציגה את אנשי הקבע, אימצה את החריקי שהחברה הישראלית עושה לעצמה. המערכון הזה גרם נזק אדיר, אדיר, לדבר הזה שנקרא צה"ל".
(רב-אלוף בני גנץ, "ידיעות אחרונות")