לפני 22 שנים, אביבית התחתנה והקימה בית עם איציק, מוכר גלידות. החלום המתוק לחיים רגילים התנפץ בוקר אחד כשאיציק נעצר בפעם הראשונה. מאז, הוא נכנס ויוצא מבתי הכלא ומתקשה להתנתק מעולם הפשע. סיפורה של אביבית נחשף בתוכנית "בגובה העיניים", כשגלית גוטמן פגשה אותה ושתי נשות נוספות שבחרו בחיים לא שגרתיים והקימו משפחות עם אנשים שאיימו, תקפו, שדדו ואפילו דקרו.
"הייתי בחורה מאוד צעירה עם ארבעה ילדים קטנטנים, ופתאום התחלתי לראות דברים אחרים בחיים שלנו", שיחזרה אביבית, "פתאום קצת יותר כסף, אנשים שלא הכרתי. בוקר אחד הגיעה המשטרה. הם העירו את הילדים בשש בבוקר, הפכו את הבית וחיפשו בצעצועים, במגירות ובילקוטים שלהם. זה פגע בי, לראות את בעלי עומד בבית המשפט כשמאשימים אותו בכל כך הרבה דברים איומים. לא האמנתי שזה בעלי".
בשנים הראשונות, אביבית ניסתה להסתיר מילדיה את האמת על אביהם. "התנהגתי כאילו הכל בסדר, צחקתי וחייכתי. מבפנים הייתי גמורה, אבל לא הראתי שום דבר. לקחתי את הילדים לביקורים בבית הסוהר 'מעשיהו' וסיפרתי להם שאבא עובד בתור טבח. כשהייתה הבדיקה הגופנית בכניסה, הייתי אומרת לילדים שזה חדר דגדוגים. לא יכולתי להגיד לילד בכיתה ד', 'אבא שלך נכנס לכלא'. אמרתי שהוא נסע לעבוד".
את לילות ההתייחדות עם בעלה אביבית דווקא זוכרת לטובה: "בכל חודש יש לילה אחד שאת נמצאת עם בעלך במקום הכי מכוער בעולם. זה יישמע קצת מוזר אבל ישנתי שם הכי טוב, כי הוא היה לידי והגן עליי. בבית ישנתי לבד עם ארבעה ילדים, כל רעש הקפיץ אותי, כל הזמן הייתי טעונה ובלחץ. בכלא ישנתי טוב".
האפשרות של גירושים מעולם לא עמדה על הפרק: "אם הייתי מתגרשת, או שהייתי לבד או שהייתי מוצאת מישהו אחר, ואני לא שם בכלל. זה לא משהו שאני רוצה שיקרה לי, אני רוצה איתו. איתו אני רוצה לחיות".
חייה של אביבית החלו להתרסק כשאיציק נכנס לכלא פעם נוספת - לחמש שנים. ילדיהם הבוגרים יותר גילו מה באמת קרה לאביהם לאורך השנים והבינו שאמם שיקרה להם באשר לנסיבות היעדרותו: "הילדים נפגעו מאוד מזה שאמא שלהם עבדה עליהם כל השנים. כעסתי על כל העולם - עליו, עליי שלא ראיתי, על הילדים, על בתי המשפט, על עורך הדין שלא הצליח להוציא אותו מזה. הכעס הוביל אותי למקומות מאוד לא טובים".
בגיל 40, חל המפנה בחייה של אביבית. "חזרתי לבית הספר שבו אני עובדת והרגשתי כאב מאוד חד בחזה ובידיים. לקחתי את התיק, טסתי לאוטו ונהגתי, תוך כדי התקף לב", תיארה אביבית, "למחרת בבוקר נכנסתי לחדר הניתוחים ועברתי צנתור. ראיתי במסך איך משחקים עם הלב הקטן שלי. באותם הרגעים החלטתי שאני משנה הכל. אולי אני לא יכולה להוציא אותו מהכלא, אבל אני כן יכולה לשנות אצלי דברים".
במהלך תקופת ההתאוששות, אביבית כתבה ספר על מאורעות חייה. "חטפתי התקף לב ומעכשיו אני עסוקה בעצמי. אחרי שאיציק נעצר שוב, בפעם הרביעית, הייתי בדיוק בנסיעה להרצליה לקבל מבית הדפוס את העתק השמש, כי הספר היה מוכן. כל הדרך צרחתי מאושר. חשבתי, 'בעלך עצור, מה את צורחת מאושר?', אבל עשיתי הפרדה. מאוד עצוב לי על מה שקרה לנו, אבל אני בוחרת להיות מאושרת".
קרינה הכירה את בן זוגה אריאל כשהייתה בת 19 בלבד. "תמיד ידעתי מי זה אריאל", הודתה קרינה, "ידעתי שהוא עבריין, פושע, שהוא נעצר על סחיטה, איומים ומכות. החברות שלי התנתקו ממני מהר מאוד, אמרו לי, 'למה את צריכה להסתבך איתו? הוא עבריין'. זה הגיע מתוך קנאה. הוא בחור יפה, בנות נמשכות היום לגברים רעים, ומתוך כולן הוא בחר בי".
עם תחילת הקשר, קרינה נחשפה לאורך החיים העברייני של אריאל. "הוא היה פותח את הבוקר עם וודקה ואקסלים במקום כוס קפה", סיפרה, "הוא היה שותה כל הזמן ותחת אלכוהול הוא יכול להיות מאוד אלים. כלפיי אף פעם לא, איתי הוא הכי עדין שיש. אני בחורה, זה לא בעקרונות שלו לעשות דבר כזה".
כבר עשור שאריאל מסתבך עם החוק בכל פעם מחדש, נכנס ויוצא מהכלא באופן תדיר. "זה כסף קל, זה יותר נוח לו מאשר לנסות ולחיות כמו כולם. נורמאלי זה קצת יותר מסובך", הסבירה קרינה. "כשנכנסתי לקשר הזה לא דמיינתי שהדברים הולכים להיות כאלה, וכשזה התחיל לקרות אמרתי לעצמי, אם הכנסת את הראש שלך לתוך המיטה הזאת, את לא יכולה לצאת ממנה. התאהבתי בו ורציתי לשנות אותו".
במהלך מאסרו האחרון, אסיר שפך על אריאל סיר שמן רותח ופצע אותו אנושות. "קיבלתי הודעה מאמא של אריאל עם שתי מילים: 'אריאל נשרף'", שיחזרה קרינה, "נסענו לרמב"ם וראיתי בן אדם שכל הפנים שלו שחורות, האף שלו איפשהו בצד, בכלל לא דומה לעצמו. פחדתי כל כך להסתכל, לא האמנתי. זה אריאל בכלל? הוא אמר לי, 'אין לי כבר תקנה, אשאר ככה לתמיד, תוותרי, תמשיכי את החיים שלך'. אמרתי לו, מה פתאום? אוי ואבוי, אני לא אעזוב אותך בחיים".
בשנה וחצי האחרונות קרינה ואריאל צמודים זה לזו בוקר עד ערב. אריאל נמצא במעצר בית וקרינה היא הערבה שלו. שירות בתי הסוהר נאלץ לשחרר את אריאל כדי לאפשר לו לקבל טיפול שוטף בכוויות הקשות שלו. בזמן הזה, השניים מגדלים יחד את בתם הקטנה. "אני אוהב אותך, את כל חיי", חזר ואמר אריאל לקרינה שנראתה מבויישת מעט מהמחמאות, "את החיים הקשים שלי אני ניצחתי, את הגיבורה שלי".
עם השיפור במצבו הרפואי של אריאל, הוא צפוי לחזור בקרוב לבית הכלא ולסיים לרצות את עונשו. "רק מלדמיין לעצמי את הסיטואציה שאהיה לבד עם הילדה, לפעמים אני לא ישנה בגלל זה בלילות. יש חשש שזה יחזיר אותו אחורה, הוא צריך לעבור את הגמילה מסמים. הוא משתמש במתאדון ואין את זה בכלא".
קרינה גאה על כך שלדבריה, הצליחה לשנות את אריאל. "בשנה הזאת הוא שיקם את עצמו גם מבחינה פיזית וגם נפשית. כל היום אנחנו בבית, מדברים רק על דברים חיוביים ונחמדים, אין פשע, אין עבריינות ואין שיחות טלפון מיותרות. אנשים לא מאמינים לי כשאני מספרת שאריאל אחר, הוא כבר לא מה שהיה. הצלחתי לשנות אותו, הפכתי אותו לאבא, לבעל, לבן שאמא שלו כל כך רצתה. יש לנו תוכניות לעתיד והוא הולך להיות מאוד יפה. אריאל יעבוד, יחזור הביתה בערב, אני אגדל את הילדים, ופשוט נהיה כמו כולם. זה העתיד הכי טוב שיכולתי לבקש בשבילנו".
מערכת היחסים של שון וליאת התחילה במקום הכי לא צפוי: מאחורי חומות הכלא. שון נכלאה בנווה תרצה אחרי שדקרה את הראפרית שורטי, ליאת הייתה הסוהרת שלה. "ראיתי אותה בטלוויזיה והיא מאוד סיקרנה אותי", הודתה ליאת, "התאהבתי בה מאוד מהר. הדבר הראשון שלימדו אותנו בקורס סוהרים הוא שאין קשר עם אסירות. אם היו יודעים הייתה נפתחת חקירה, אולי גם הייתי נכנסת לכלא. פחדתי שהמבטים יסגירו אותי, אני לא יודעת להסתיר. כל הזמן חיפשתי בעין לראות מה היא עושה, עם מי היא מתחברת ועם מי היא מדברת. זה היה מאוד מפחיד, הייתי בלחץ לחץ אטומי, אבל מה יכולתי לעשות? התאהבתי, הלב שלי לא יכול לשחרר. הודעתי שאני עוזבת את הכלא".
אחרי שליאת התפטרה מתפקידה ושון השתחררה מהמאסר, השניים יכלו סוף סוף להיות ביחד. אלא שהאתגר האמיתי שלהן רק התחיל. "היא הייתה מאוד בעניין, אבל מהצד שלי היה קשה. הייתי מאוד מרוחקת", העידה שון, "הייתי צריכה לבנות את החיים שלי מההתחלה, כמו תינוק". ליאת נפגעה מאוד: "בכיתי ממש, כאב לי. אחרי כל כך הרבה זמן שאני מחכה לך ופתאום את לא רוצה אותי? קמתי והלכתי. היא התקשרה אליי כולה בוכה, וחזרתי. מפה התחלנו לנהל מערכת יחסים ובאמת להכיר אחת את השנייה".
שון חשפה בפני ליאת את מה שהתרחש באותו לילה דרמטי שבסיומו נעצרה: "הגעתי לרוטשילד לבר הקבוע שלי ומולי ישבו חברה שלי והאקסית שלי ביחד. הייתה לי מצית שאם לוחצים עליה, היא נפתחת לאולר. כשראיתי אותן התפוצץ לי המוח, נכנסנו לקטטה והיו גם דקירות על הדרך. דקרתי. סוג של אי-שפיות כזו, אני לא יודעת להסביר את זה אפילו".
ליאת סיפרה כי אינה חוששת מפני שון. "בהתחלה זה עבר בי איזה פעם, פעמיים או שלוש - בוא'נה, מה יקרה אם אתן לה איזו תשובה שהיא לא במקום ולא בא לה עליה? לאו דווקא תדקור אותי, אבל אולי תרים ידיים". שון מאמינה שכל אדם יכול להדרדר למצב כזה: "כל אחד עושה טעויות בחיים, בכל בן אדם יש את האש הזאת. אם מישהו ירצה לפגוע בילד שלך וזה או את או הוא, יכול לצאת ממך שד שאת לא מכירה. אצלי כנראה שמילה או שתיים יכולות להפוך אותי".
שון שיקמה את חייה וכיום בבעלותה חנות בגדים בתל אביב. היא וליאת הן אימהות למיילי. "בהתחלה לא הייתי בעד זה, פחדתי", הודתה שון, "פתאום אני צריכה להיות ממש מחוייבת לליאת, זה כבר משפחה, ילדה, לדאוג לה גם כלכלית וגם לחנך. הרי אפילו אחים לא היו לי, אף פעם לא התעסקתי עם ילדים קטנים. אבל ליאת נתנה לי אולטימטום".
על הסיכוי שתחזור יום אחד לכלא אמרה שון: "אני לא יודעת. יש לי את מיילי, אני לא אפסיד אותה בחיים, יש לי את ליאת, יש לי בית, יש לי חנות, יש לי עוד ים תכנונים. אני אעשה את כל המאמצים ואעבוד על עצמי כדי שלא יקרו לי פוקסים כאלה בחיים או דברים שאני לא אתכוון אליהם". ליאת סיכמה: "שון קיבלה את העונש שלה, היא מיצתה אותו יפה מאוד. מאז ששון השתחררה היא מאוד השתנתה".