בדיוק לפני 5 שנים, בקיץ 2014, התרחשה אחת מהדרמות הביטחוניות הגדולות שידעה מדינת ישראל בשנים האחרונות. שלושה נערים - גיל-עד מיכאל שער ז"ל, יעקב נפתלי פרנקל ז"ל ואיל יפרח ז"ל הגיעו לטרמפיאדה בצומת אלון שבות שבגוש עציון, נחטפו ונרצחו במה שהפך להיות מסע חיפושים ומצוד מהגדולים שידעה מערכת הביטחון.
ב-12 ביוני 2014 בשעה 22:22, עצרה ליד שלושת הנערים מכונית יונדאי לבנה. יושבי הרכב סיפרו להם שהם בדרכם לאשקלון, וסימנו לאייל, אחד הנערים, לעלות. גלעד ונפתלי יצאו מהתחנה והצטרפו אליו. כעבור שניות כוונו אליהם אקדחים. גלעד הוריד את ראשו, הוציא את הטלפון הסלולרי שלו וחייג למוקד 100.
שיחת הטלפון המצמררת התקבלה במוקד. בתחילה חשדו שם שמדובר בשיחת הטרדה, אך תוכנה הדרמטי התגלה במהירות. "זה שיחה מסוג אחר. שמענו אותה מאות פעמים, ביניהם גם בכירים מאוד במדינת ישראל ובמערכת הביטחונית", הסביר אסף יריב, ראש מרחב ירושלים והגדה בשב"כ. הקולות שנשמעו ברקע, התגלו כקולות ירי.
אחרי שירו בנערים, הסתובבו החוטפים ונסעו מזרחה. הם חלפו שוב על פני הטרמפיאדה והמשיכו בדרכם. מרגע החטיפה ועד הירי חלפו 3 דקות.
אריק ברבי, שגדל כרכז ומפקד באזור חברון והיה ראש אגף הסייבר בשב"כ בקיץ הזה, ניסה להסביר על מורכבות המבצע. "יש חוסר מידע, סוג של דיס-אינפורמציה", אמר. "המשימה המרכזית בשעות הראשונות היא אחד, להבין שזה חטיפה ולא היעדרות על רקע אחר, ושתיים, למצוא את הנערים מהר ככל הניתן, חיים". מפקד פיקוד המרכז אז, אלוף ניצן אלון, הוסיף: "לא צריך התרעות לחטיפה ביהודה ושומרון. גם אם תקבל בעוד דקה בביפר שלך הודעה כזאת אתה לא תהיה מופתע".
"מבחן אמת", הוא שם הקוד שניתן לאירוע, שפתח מבצע מעצרים חסר תקדים של אנשי חמאס. ב-30 ביוני, 18 ימים לאחר החטיפה, נמצאו גופות שלושת הנערים באזור חלחול, אך הפרשה כולה הייתה רחוקה מלהסתיים. רוצחי הנערים עוד לא נמצאו.
במשך כשלושה וחצי חודשים התקיים מצוד אחר המחבלים שחטפו ורצחו את הנערים במה שהיה אחד המבצעים המורכבים והרגישים שניהלו השב"כ וכוחות הביטחון. רק בשבוע השני של חודש ספטמבר, חלה פריצת הדרך. בפעולה יצירתית של אחד הרכזים בחברון התקבל קצה חוט שמגיע לסייענים של מרואן קוואסמה ועאמר אבו עישה, שחוסלו ב-23 בספטמבר 2014.
חטיפה בזמן אמת. יוצר ומגיש: יואב לימור, במאי: רותם גרוס, מפיק ראשי: משה כץ.