פחות משנה לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, ראשת ממשלת ישראל הרביעית, גולדה מאיר, קיבלה אחריות והתפטרה. היא הפכה לפנים של מחדל יום הכיפורים, ונחקקה כך בזיכרון הישראלי. אלא שהערב (רביעי) הוצגו לראשונה בסרטו של יריב מוזר "יומני גולדה - הותר לפרסום", מסמכים שהיו אסורים לפרסום עד כה. "כשפותחים את הארכיונים מהמסמכים עולה סיפור שונה; הרבה יותר מורכב, מאוזן, שנעשה לגולדה עוול. היא הפכה לדמות שנואה בציבוריות הישראלית", אמר ד"ר חגי צורף, היסטוריון, בפני דני קושמרו.
50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ארכיון המדינה חשף לראשונה את יומני הלשכה של גולדה מאיר שנכתבו על ידי ראש לשכתה דאז, אלי מזרחי, המציגים את ההחלטות והדיונים שנערכו מאחורי הקלעים באחת המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל. זאת לצד מסמכים נוספים שנחשפו הערב ועדויות של האנשים שראו את מאיר מקרוב באותם ימים. "הוא הבין שמשהו גדול מתרחש, הוציא מחברת והתחיל לרשום הכל. הוא הבין שזה לא מספיק שיש רישום של הפרוטוקול, של הממשלה, של קבינט המלחמה, אלא הדברים שמאחורי הקלעים מאוד חשובים", אמר ד"ר צורף.
>> לצפייה ב"יומני גולדה - הותר לפרסום" ב+12
כדי לספר את סיפורה של מאיר, יש לחזור לימים שלפני פרוץ המלחמה באוקטובר 1973. "היא הייתה ראש ממשלה אהודה, הייתי אומר נערצת", אמר ד"ר צורף, "במשאלים שנערכו בין השנים 1970-1971 הוצג כי מעל ל-90 אחוזים תמכו בדרך שבה היא ממלאת את תפקיד ראש הממשלה". "אפשר לומר שהיה נתנה את חייה לחברה הישראלית, למדינת ישראל", הוסיפה ד"ר מיכל קרמר אסף, חוקרת דמותה של מאיר במלחמה.
בעוד שמאיר העניקה את חייה למדינה, היא הפכה כאמור לפנים של מחדל המלחמה לה קדמו התרעות. אם כי אלפרד עיני, עוזרו האיש ויד ימינו של מי שהיה אז ראש המוסד, צביקה זמיר, עדיין שואל את עצמו אם היה אפשר לעשות יותר על מנת להתריע. "מלך חוסיין אוכל אותי הרבה שנים", הוא אמר והסביר על מלך ירדן לשעבר חוסיין בן טלאל, "לא זכור לי שאי פעם חוסיין הזמין את עצמו אלינו".
עיני התכוון לביקורו המפתיע של חוסיין שהתרחש עשרה לפני פרוץ המלחמה. אז, הוא הגיע בחשאי לפגוש את מאיר במתקן סודי של המוסד. "אנחנו היינו אמצעי הקשר בין גולדה לחוסיין, האזנתי להכל. חוסיין אמר לה שהסורים יפתחו בקרוב ביחד עם המצרים במלחמה. גולדה נבהלה, הלכה וטלפנה, דיברה עם מי שדיברה, אמרו לה שזה לא רציני. היא אמרה למלך: 'היועצים שלי אמרו לי שזה לא רציני', חוסיין שהוא ג'נטלמן מושלם הנהן וככה נגמר העסק. חוסיין חזר ולא יצא מזה שום דבר".
למי לדעתך היא התקשרה?
"צביקה חושב שהיא התקשרה לדיין".
זה אוכל אותך עד היום?
"בטח שזה אוכל אותי, המלך הטריח את עצמו והגיע עד אלינו, אמר: 'תיזהרו, הולכת להיות מלחמה', אנחנו נפנפנו אותו, מה אתה רוצה שאני ארגיש?".
אם לא די בכך; 24 שעות לפני פרוץ המלחמה, ראש המוסד זמיר, קיבל מסר דחוף להגיע לפגישה בלונדון עם אשרף מרואן המכונה "המלאך" - חתנו של נשיא מצרים לשעבר, גמאל עבד אל נאצר, ואחד מיועציו הקרובים של יורשו, אנואר סאדאת, אשר שימש מאז 1970 מקור סודי של המוסד. הוא ביקש להיפגש עמו בהקדם על מנת למסר מידע בדבר "רשימת הכימיקלים שברשותו", שום קוד מוסכם למלחמה.
באותם הימים, אמ"ן, אגף המודיעין של צה"ל בראשות האלוף אלי זעירא, לא התייחס ברצינות הרצויה למקורות של המוסד. למעשה, "המלאך" התריע על המלחמה כמה חודשים לפני כן, אבל אז המלחמה לא פרצה. "זה לא קרה - וזה נתן תוקף יתר להערכות של זעירא. אף אחד כבר לא העז לחלוק עליו", הסביר ד"ר צורף.
גם מאיר לא העזה לחלוק על דעתו של ראש אמ"ן, אבל למרות זאת ראש המוסד התעקש לטוס ללונדון על מנת לפגוש את "המלאך". בפגישה, נאמר כי הולכת לפרוץ בתוך שעות ספורות מלחמה, וזמיר התקשר לעוזרו עיני והקריא לו הודעה בה נכתב כי המלחמה תפרוץ למחרת בשעות הערב.
ההודעה הגיעה לידיה של גולדה לפנות בוקר. אדם שניר, המאבטח שלה, מי שליווה אותה לאורך כל ימי המלחמה הגיע לאסוף אותה במהירות ללשכה. "גולדה קיבלה את ההתראה על המלחמה בארבע בבוקר. היא אמרה שהיא ידעה שזה מה שיהיה, התחושה שלה הייתה שההערכות של אמ"ן לא אמינות בעיניה", אמר ד"ר צורף.
למה היא לא הקשיבה לעצמה אם היא ידעה שזה מה שיקרה?
ד"ר צורף: "זה הדבר שייסר אותה עד יומה האחרון, היא גם כתבה על זה בספר: 'לעולם לא אהיה האדם שהייתי לפני המלחמה, משום שלא הלכתי אחר ליבי'".
האם היא הייתה יכולה למנוע את המלחמה?
ד"ר צורף: "גולדה הציעה 15 פעמים; בהתחלה לנאצר, אחר כך לסאדאת, 'בוא נפתח במשא ומתן ישיר, לא כפוי על ידי המעצמות, חשאי'. סאדאת לא היה מוכן. סאדאת לא רצה משא ומתן עם ישראל, לכן המלחמה לא נמנעה".
מירון מדזיני: "הוא היה חייב את המלחמה על מנת לשקם את הכבוד של העם והצבא המצרי - ושלו".
כל עשרות השנים מאז המלחמה התקבע דימוי של מאיר כסרבנית שלום, היום אפשר להבין מדוע היא טענה כי אין סיכוי לשלום. מסמכים סודיים שנחשפו לראשונה, הוכיחו את מה שהיא ידעה אבל לא הייתה יכולה לומר - כדי שלא לחשוף את המקור של המסמך - "המלאך".
במסמך המדובר, מוצג כי כבר בשנת 1971 מצריים הייתה מצויה בהכנות לקראת מאבק מזוין מול ישראל, זאת על אף שכלפי חוץ סאדאת הצהיר כי פניו לשלום. מול הנתונים הסודיים האלה, איבדה מאיר את כל אמון בסאדאת ועד יום מותה בחרה שלא לחשוף את אשר ידעה. "היא יכלה להגיד, אבל היא לא רצתה להגיד שום דבר. היא אמרה: 'יבוא יום ויפתחו את הארכיונים. ידעו שעשינו כל מה שאפשר כדי למנוע את המלחמה", אמרה ד"ר אפרת מס, מחברת הביוגרפיה של צביקה זמיר, "היה ויכוח כי ראש אמ"ן זעירא ושר הבטיחון שתמך בו, עדיין חשב שזה לא בטוח. לא סמכו על הידיעה הזאת".
ביום שבת ה-6 באוקטובר 1973, הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר המכונה דדו ועוזרו אבנר שלו התייצבו בחדר הישיבות על מנת לדון עם שר הביטחון משה דיין וראשת הממשלה בשאלה הקריטית; האם להאמין לדיווח של ראש המוסד מלונדון על מלחמה קרבה - והאם לגייס מילואים ביום כיפור.
דדו אמר שצריך לגייס מילואים?
אבנר שלו: "בוודאי, הוא דורש ולא אומר, שר הביטחון חשב שזאת מלחמה שעוד לא פרצה ובשביל מה צריך לגייס כל כך הרבה כוח. הוא לא חשב שתהיה מלחמה. גולדה קיבלה החלטה למזלנו, היא הלכה עם דדו לגייס את הכוח".
זאת בניגוד לעמדתו של שר הביטחון.
ד"ר צורף: "זה לא רק שר הביטחון, זה משה דיין, שר ביטחון מיתולוגי בתקופה של לפני מלחמת יום הכיפורים. הם היו אלילים, לצאת נגדם, נגד ההערכות שלהם, הוא אפילו אומר בישיבה הזאת: 'במצב אחר זה היה מביא להתפטרות שלי אבל עכשיו אני לא אתפטר'".
במסמכים, נראה כי מאיר אמרה מיד לאחר שקיבלה את ההחלטה על גיוס המילואים שעלינו להיות מוכנים. "יש לי קנה מידה אחד: אם באמת תהיה מלחמה, אנחנו צריכים להיות במצב הטוב ביותר. שלא יהיה מצב שבמכה הראשונה יפגעו יותר מאשר אילו היה לנו יותר כוח". "כל התיעוד שנחשף נותן לנו להשלים את התמונה, דברים שלא מצויים בהתייעצויות הרשמיות, זאת הכל בזכותו של אלי מזרחי", אמר ד"ר צורף.
בשעה תשע בבוקר, הוזעקו שרים לישיבה דחופה בקריה, שבמהלכה פרצה המלחמה. הישיבות בלשכה בקריה נמשכו לאורך הלילה - ובשלב הזה מאיר עוד הייתה בטוחה שהצבא הסדיר יבלום את האויב. "אין לנו ספק שבעוד שלושה ימים נוציא אותם, נכה בהם", כתבה מאיר במרק ששלם טרתם יציאתה הביתה להנרי קיסינג'ר, זאת כי היא ידעה שהמלחמה תלויה במידה רבה בעזרה שישראל תקבל מארצות הברית, "אני רוצה להגיד לו (לנפתלי) שיהיה טוב אם נוכל לתת להם גם מכות באובייקטים צבאיים".
אלא שאז הגיע היום השני למלחמה. מאיר קיבלה טלפון מישראל ליאור, המזכיר הצבאי, אשר סיפר לה על המצב החמור בחזיתות. מאיר התייצבה במהירות בבור, מוצב הפיקוד של צה"ל וחזתה במצב בשטח. "בנוסף לכל, האיש שהיה המשענת הביטחונית שלה לאורך השנים, משה דיין, קרס", אמר ד"ר צורף והתייחס בין היתר לאמרתו של דיין שהציג תמונה קטסטרופלית לאחר סיור בשטח. "הם הגיעו איתנו למלחמה על ארץ ישראל, לכבוש את ישראל, לגמור את היהודים", אמר דיין אז.
אמנם דיין אמר שזה לא הזמן לחשבון נפש, אבל הוא בכל זאת הכא על חטא. "לא הערכתי די את כוח האויב, הגזמתי בהערכת הכוחות שלנו וביכולתם לעמוד", הוא אמר באותה נקודת זמן וגולדה שהזדעזעה מדבריו השיבה: "אני לא מבינה דבר אחד; חשבתי שמתחילים לפגוע בהם ברגע שהם עוברים את התעלה. מה קרה?".
על פי דבריו של ד"ר צורף, הסבירו למאיר כי חיילי הסדיר יוכלו לבלום את הכוחות. "הרמטכ"ל ואנשי הצבא הבטיחו לה שגם אם תהיה התקפה ללא גיוס מילואים, הצבא הסדיר יוכל לבלום בעזרת חיל האוויר. אבל היא קיבלה דיווחים שחיל האוויר לא מצליח לתפקד בגלל האבדות הכבדות מהטילים".
בזמן שהציבור בארץ לא היה חשוף לחומרת המצב, שר הביטחון דיין, הציע לכאורה הצעה מרחיקת לכת. "בהסתמך על מקורות זרים, דיין הציג חזות שאין לנו כבר מה לעשות. הוא אמר: אין לנו אפשרות אחרת אלא שימוש בנשק לא קונבנציונלי. בסופו של דבר גולדה לא קיבלה את זה", הסביר ד"ר צורף.
כלומר במידה מסוימת גולדה מצילה אותנו ממלחמת עולם שלישית.
ד"ר צורף: "זה איזשהו ביטוי למדיניות מאוד אחראית ונחושה של גולדה לאורך המלחמה".
איך גולדה מתמודדת עם מה שנראה כמו שבירה של גיבור ישראל, משה דיין, שר הביטחון שלה?
"גולדה נקלעה בפעם היחידה לאורך כל המלחמה למשבר אישי".
מתוך היומנים שהתפרסמו לראשונה, אנו למדים שגולדה החליטה לפרוש לביתה לארבע שעות. "היא עזבה ברגעים הקריטיים ביותר, רגעים בהם נראה כי קיומה של מדינת ישראל עומד בסימן שאלה", נאמר. אלא שדקות ספורות לפני יציאתה הביתה, מאיר דאגה להוציא מברק אחד נוסף לארצות הברית המיועד לנפתלי, הנרי קיסינג'ר.
"SOS אנו זקוקים לפנטומים ולטנקים", נכתב במברק ובאותה נקודה אלי מזרחי ציטט אותה ביומן: "מעט העזרה שיש לנו בעולם; יהודים בכלל לא אוהבים, יהודים חלשים עוד פחות. יזרקו אותנו לכלבים". "היא הייתה צריכה להתמודד עם זה כשמסביבה המעטפת לא שידרה את התמיכה שהיא הייתה זקוקה לה באותן שעות", הסביר ד"ר צורף.
מאיר התאוששה כבר באותו הערב וזימנה ישיבת ממשלה לשעה 21:00. באותה ישיבה דיין אמר: "יש לנו את 'כל המעלות', יש לנו מלחמה, לא התחלנו בה ומצבנו קשה". "יש גם גבול לעצבים, אנחנו יושבים פה משבע בבוקר, כל שעה יש משהו, פה זה אסון ופה אולי כבר לא אסון", אמרה מאיר ובכך הביעה את תחושותיה על הדיווחים הסותרים שקיבלה. "די מוקדם במלחמה היא החליטה להקים קבינט מצומצם שינהל את המלחמה, למעשה הוציאו את ניהול המלחמה מידיו של דיין", אמר מירון מדזיני וד"ר צורף הוסיף: "זה פורום מצומצם שלא קיבל את הכינוי קבינט, אלא את הכינוי מטבח".
עם זאת, לצד יציאתה הביתה, מאיר לא הרבתה לעזוב את לשכתה, גם לא כשהייתה צריכה לבצע טיפולים רפואיים בעקבות מחלת הסרטן שהתמודדה איתה מאז שנת 1965. "היא אסרה לפרסם כל מילה על הבריאות שלה, היא הייתה פעם בשבוע בטיפולים, במהלך המלחמה לא זכור לי שהיא עשתה את הטיפולים בירושלים או בכל מקום אחר", אמר מירון מדזיני, דוברה של מאיר דאז.
בשלב הזה של המלחמה, מאיר הבינה שזו עלולה להיות מערכה ממושכת וכי במידה וישראל לא תנצח במלחמה האמריקאים יתמכו מעתה והלך במצרים. "ארה"ב צריכה הרבה להסתכסך למעננו, יש לה קליינט יחיד באזור. אם הוא מתקפל, למה להסתכסך כל כך למענו עם הערבים?", אמרה אז והחליטה לכנס את הקבינט על מנת לתכנן מבצע צבאי - חציית התעלה לתוך השטח המצרי. "גולדה רצתה להגיע בעמדה של כוח, שייתן לנו יתרון מול המצרים במשא ומתן", אמר ד"ר צורף.
אלא שבעיצומה של הישיבה המתוחה, עיני קיבל ידיעה גורלית ששינתה את פני המערכה. "היה לנו מקור חשוב במצרים ששלח לנו ידיעה שמצרים תצלח ב-14 לחודש", סיפר עיני על הידיעה ששינתה את הלך הרוח בישיבה. "הם החליטו להתכונן עם הגנה כמו שצריך, לא כמו שהם התחילו את המלחמה", אמרה ד"ר מס.
מאיר הורתה לצה"ל לעכב את צליחת התעלה ולארוב לטנקים המצרים. זו הייתה הזדמנות מבחינתה להרוויח נקודות אצל האמריקאים שלחצו על ישראל להפסיק את האש. "ברור שהמצרים לא רצו הפסקת אש, הם הלכו לתקוף, בואו נגיד שאנחנו לא מתנגדים להפסקת אש, זה ייתן לנו נקודות זכות בעיניי האמריקאים, אולי הם יהיו מוכנים להעביר לנו את החימוש שעדיין לא הגיע בשלב הזה. לכן זה מעין תכסיס דיפלומטי", אמר ד"ר צורף.
המידע שקיבל המוסד על התקפה מצרית, אומת, המצרים אכן שעטו לתוך סיני - אבל הפעם צה"ל היה מוכן. "זה היה מהפך במלחמה, צה"ל היה ערוך כמו שצריך, אמרה ד"ר נס ומזדיני הוסיף: "האישה הזאת לא הייתה אשת צבא, היא תפסה מהר מאוד את הדקויות הפוליטיות, הדיפלומטיות, הצבאיות".
האיפוק הישראלי הכריע את קיסינג'ר והרכבת האווירית האמריקאית יצאה לדרכה. במבצע סיוע חסר תקדים, ארצות הברית שלחה לישראל מטוסים, מסוקים, 22 אלף טונות של ציוד, תחמושת - מה שהוסיף כוחות חדשים לצה"ל. באותה נקודה, מאיר דחפה למהלך צבאי גדול שינחית מכה בעורף המצרי; מבצע "אבירי לב" לצליחת התעלה. לאחר קרבות קשים ואבדות רבות צה"ל מצליח לצלוח את התעלה, ומאיר הייתה צריכה להכריע כיצד מתקדמים מאותה נקודה, זאת בזמן שהמצרים עדיין אחזו שטחים בסיני שהיו בשליטת ישראל.
מאיר תמכה במאמץ אחרון של צה"ל להשיג ניצחון והכרעה במלחמה, הכוחות הצליחו לכתר את הארמיה המצרית השלישית ולמנוע אספקת אוכל ומים ל-20 אלף חיילים מצרים. המהלך הזה לא הותיר מקום לספק; עכשיו יד ישראל על העליונה. המצרים זעקו לסיוע, מאיר סירבה; כל עוד לא יוחלפו השבויים ולא יפתח משא ומתן לא תועבר אספקה לארמיה הנצורה.
כדי להסביר את עמדותיה הבלתי מתפשרות, מאיר טסה לארצות הברית. "אני נוסעת לשליחות למעצמה גדולה, היא גם ידידותית מאוד. ידיד הוא ידיד לא כשהוא לא נחוץ, אבל כאשר הוא נחוץ ומוכיח את ידידותו אז הוא באמת ידיד", אמרה גולדה טרם העלייה למטוס בפני המצלמות. "כולם לחצו עליה לאשר אספקה מיד לארמיה הנצורה, גולדה סירבה כי הדרישה העיקרית שלה היא שחרור שבויים, קודם כל היא רוצה את הבנים בבית. אפשר לכנות אותה מערכה גדולה ואחרונה של גולדה כי אז אנחנו רואים את העוצמה שלה", אמרה ד"ר קרמר אסף.
מאמציה ועקשנותה של גולדה השתלמו. בתום 26 ימים הושג הסכם הפסקת אש, כשבפעם הראשונה המצרים הסכימו לתהליך מדיני לשלום, בלי תנאים מוקדמים, למשא ומתן ישיר בין הצדדים. בחודשים שלאחר המלחמה, בזמן שהציבור ביקר חלליו, גולדה קיבלה את פניהם של השבויים ממצריים וסוריה, אלו שהתעקשה להחזיר הביתה כתנאי להסכמי הפסקת האש.
היא הייתה אשמה במלחמה?
מדזיני: "לא, היא הייתה אשמה בכך שצה"ל לא היה מוכן, זה קרה במשמרת שלה, אין ספק והיא הראשונה שאמרה את זה".
מיד בתום המלחמה, מאיר יזמה את הקמתה של ועדת חקירה בראשותו של השופט (שמעון) אגרנט. אף על פי שהועדה לא מצאה אותה אשמה ולמרות שאחרי המלחמה היא נבחרה שוב לראשות הממשלה, באפריל 1974 היא התפטרה מראשות ממשלת ישראל. משאלתה של מאיר הייתה שבתום הקרבות יחתם הסכם בין המדינות; המשאלה הזו לא התגשמה מיד, אולם המלחמה הביאה את ישראל ומצרים לעשות את הצעד הראשון לקראת הסכם שלום.
גולדה בסוף ימיה חיה בתחושה קשה שהעם והעיתונות נגדה, אתה חושב שנעשה לה עוול?
אפרים הלוי: "כן, אני משוכנע שההיסטוריה הייתה צריכה לזכור אותה אחרת".
ד"ר מיכל קרמר אסף: "אני חושבת שהשיח היום סביב גולדה, הוא שיח מאוד אלים, יש שעושים לה עוול".
ד"ר מאיר בוימפלד: "בגין התמוטט, פה הייתה מנהיגה שעם 2600 הרוגים במלחמה לא התמוטטה בשום שלב. צריך להעריך מנהיגים שממשיכים להנהיג בשעות הקשות. כעם אנחנו מתחשבנים כל הזמן".
12 שנים לאחר סיום המלחמה, מזרחי הגיש את המסמכים הסודיים לידיו דוד הלוי, עיתונאי ששרת במלחמת יום הכיפורים, זאת לאחר שמאיר לכאורה ביקשה ממזרחי לאסוף את המסמכים הסודיים ביותר. "אתה יכול לשלם בחיים על קריאת מסמכים כאלה", הוא אמר והסביר מדוע מזרחי הציג את המסמכים בפניו, "גולדה קוראת לו על ערש מותה ואומרת לו אלי: 'קח את כל המסמכים, תמיין, תמצא את אלה שמציגים אותי כאדם שרצה לעשות הכל בכדי למנוע המלחמה וכשקרתה המלחמה עשה את הכל בכדי שננצח'".
אתה מאמין למזרחי שבאמת גולדה הורתה לו לאסוף את המסמכים?
דוד הלוי: "כן, היא לא השלימה עם זה שהיא סוחבת את כל האשמה על כתפיה, היא רצתה להוכיח שהיא הייתה בסדר. מה אתה עושה? אתה סגן אלוף בצבא? מה אתה עושה עם חומרים כאלה כעיתונאי? חוץ מאשרף מרואן אף אחד לא התפרסם, אני צריך להיות זה שיוציא להורג? הרמתי טלפון ליענקל'ה פרי".
בסופו של דבר העביר דוד הלוי את המסמכים לשב"כ והם נותרו חסויים עד עצם היום הזה. "אני חושב שטוב שהגענו לנקודה הזו, היא סמכה על האנשים שהיו בעמדות המפתח, לפי לדעתי התברר לה ב-6 לאוקטובר שאין לה על מי לסמוך, שכל מה שהיא סמכה עליו לא קיים. המסמכים מציגים אותה באור אחר לגמרי".