לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, ארכיון המדינה התיר לפרסם את יומני הלשכה של ראשת הממשלה דאז, גולדה מאיר. הערב בסרט דוקומנטרי של הבמאי והיוצר יריב מוזר, ובהגשתו של דני קושמרו (אחרי החדשות, קשת 12), ייחשפו לראשונה יומנים ומסמכים שייתנו זווית חדשה למלחמה הקשה. "גולדה מאיר הייתה ראשת הממשלה, היא האחראית והאחריות היא עליה", סיפר קושמרו בריאיון ל"חדשות הבוקר, "ועדיין 50 שנה אחרי נדמה לי שהסרט הזה מנסה להציג תמונה קצת יותר מורכבת של מי שהיה שם בראש הפירמידה, גולדה, שניהלה מלחמה בצורה הכי טובה שאפשר ברגע שהיא פרצה".
גולדה מאיר הייתה בעיני רבים הפנים של המחדל הגדול במלחמה, אבל היומנים שנחשפים מראים צד אחר של התמונה. "גולדה אמרה בעצמה: 'יבוא יום ויפתחו את הארכיונים, ויראו שאני עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות'. אז הסרט הזה שיצר הבמאי יריב מוזר מראה את התמונה האחרת. אנחנו מביאים בפעם הראשונה מסמכים שהיו אסורים לפרסום, מסמכים שתיעדו מה שקרה שם בלשכה, שגולדה בת ה-74, אישה חולת סרטן, חוזרת לבית ריק ומנהלת את המלחמה בקור רוח ואומץ כשכל הגנרלים סביבה מתמוטטים".
אומנם גיבורת הסרט היא ראשת הממשלה, אך סיפורו של מי שעמד מאחורי התיעוד בזמן אמת מעניין לא פחות. "הכוכב האלמוני של הסרט הוא בחור בשם אלי מזרחי, שהוא היה הארכיונאי של גולדה, היה לו חוש טוב לתיעוד, הוא זה שידע איפה כל מסמך נמצא. ברגע שהתחילה המלחמה, אותו אלי מזרחי החליט לכתוב על פתקים כל דבר שהוא שומע - השיחות הקטנות בין גולדה, לדיין, לגלילי ולשמעון פרס. הוא כתב כל דבר קטן ותיעד גם שיחות לא רשמיות".
קושמרו הוסיף: "בסוף שנות ה-80 מזרחי הגיע לעיתונאי דודו הלוי מה'ניו יורק טיימס', שם לו קופסה ואמר: 'תראה, זה אוצר שאני נותן לך עכשיו', היו שם מסמכים עם הסיווג הכי גבוהה שיכול להיות. דודו לוי נבהל מהמסמכים הללו, ופחד שיעצרו אותו. בכל זאת הוא פנה לשב"כ ולמוסד ואמר להם על המסמכים. רק עכשיו, 50 שנה אחרי, המסמכים מותרים לפרסום בזכות אותו אלי מזרחי שהיה שם וכתב הכל".
בזכות אלי מזרחי, מי שהיה אז ראש הלשכה של גולדה, המסמכים הללו קיימים, והתיעוד שלהם מעניק לנו זווית אחרת. "כל התיעוד הזה שנחשף, נותן לנו להשלים את התמונה, דברים שלא מצויים בהתייעצויות הרשמיות, וזה הכל בזכותו של אלי מזרחי", נאמר על ידי מי שיקח חלק הערב בסרט, "אלי מזרחי הגיע מארכיון המדינה, הייתה בו תודעה מאוד מאוד מפותחת של מה החשיבות של התיעוד ההיסטורי. ב-6 באוקטובר, כשמזעיקים אותם באמצע הצום של יום הכיפורים, להגיע ללשכה, הוא מבין שמתרחש פה משהו גדול. הוא מוציא מחברת ומתחיל לרשום, הוא הבין שזה לא מספיק שיש רישום של הפרוטוקולים, של הממשלה, של קבינט המלחמה, אלא מאוד חשוב ההתנהלות בתוך הלשכה, הדברים שמאחורי הקלעים".