שלומי טפיארו ונינה סול - רומבה
הקונפליקט בין המקצוע שבחר טפיארו כשחקן תיאטרון לחיבור שלו לדת ולמסורת הוביל אותו להחלטה ששינתה את חייו. השחקן בחר לרקוד לצלילי "לבחור נכון" של אמיר דדון שמסמל בעבורו את הרגע שבו הרגיש שעליו לבחור לפי אמונתו. "בתיאטרון עובדים בשישי בערב ובשבת. הרגשתי שאני לא יכול יותר וזה התבטא בהתקפי חרדה על הבמה בערבי שישי", סיפר. "הרגשתי שאני לא מצליח, פיזית ונפשית, לעבוד בשבת, משהו הרגיש לי לא נכון. חלטתי להפסיק לעבוד בשבת. רציתי את ההחלטה הזו בשביל המשפחה והאמונה שלי, ולקח לי זמן רב כי פחדתי. ידעתי שיש מצב שלא אמשיך לעבוד במקצוע".
טפאירו אזר אומץ, פנה למנהלת תיאטרון בית לסין, ציפי פינס, וביקש להפסיק להופיע בשבת. "כל הדרך הביתה בכיתי בכי של הקלה. ידעתי שזה הדבר הנכון", נזכר. "ציפי הסכימה ואני הפסקתי לעבוד בשישי בערב, אני מרגיש שזה הוריד לי מלא מהכתפיים. אני זוכר שהלכתי עם הבן שלי לבית הכנסת בשישי והוא אמר לי שזה שאני לא עובד זה הכי כיף. הוא נתן את החותמת שזה המהלך הכי טוב שעשיתי בחיי".
ירדן ג'רבי ודני יוחטמן - פסודובלה
ג'רבי אומנם כבשה את הפסגות הכי גבוהות שיש בג'ודו, אך היה רגע שבו חשבה לוותר בגלל מה שאחרים אמרו. הספורטאית בחרה לרקוד כשברקע השיר "היא יודעת" של נינט טייב. "זה מזכיר לי את רעשי הרקע שהתמודדתי איתם בתור ילדה צעירה. היו תגובות על מבנה הגוף שלי ועל זה שג'ודו זה 'ספורט לבנים'", שחזרה. "בשלב מסוים זה חדר ושבר אותי. פרשתי מג'ודו וההורים אמרו שהם איתי. בדיעבד הם סיפרו שהתקשרו למאמן בהלם ולא הבינו מה הם יעשו כדי להחזיר אותי".
ג'רבי עלתה לרחבה (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12) ורצתה להתגבר על מכשול נוסף שאותו סחבה מהתחרויות הרבות ושפגע בה על הרחבה. "ביום תחרות אני לא שומעת כלום מלבד המאמן שלי. הבנתי שאני לא שומעת קהל, רעשי רקע או מוזיקה. עכשיו אני רוצה לעשות התאמה", אמרה. זה הסתיים בפסודובלה מוצלח, 32 נקודות ומחאות רבות מהשופטים.
רומי פרנקל ואיתן קריפס - רומבה
רומי פרנקל בחרה להקדיש את השיר והריקוד לחברתה הטובה מאי, שנפטרה ממחלה קשה כשהייתה צעירה. "היינו חברות מכיתה א', כמו אחיות. היא תמיד פרגנה לי, אמרה שאני הכי יפה ורצתה שאדגמן. בחופש הגדול שת כיתה ו' היא הרגישה כאב ברגל, עשתה ביופסיה ובישרו לה שזה סרטן. אחרי שהיא הורידה את השיער אני זוכרת את הרגע שראיתי אותה פתאום כמו שדמיינתי חולי סרטן. בדיעבד אני לא יודעת איך הכלתי את כל זה, תמיד רציתי להיות חזקה בשבילה. היא הייתה הכי אופטימית שיש. ניסיתי לתמוך ולעזור לה כמה שיותר. יומיים לפני שנפטרה הספקתי להיפרד כמו שצריך, היא אמרה שהיא אוהבת אותי לתמיד. יומיים אחרי זה הודיעו לי ולא הצלחתי להתמודד עם הדבר הזה, להבין שהיא לא פה באמת. אני חושבת שעד היום אני לא מבינה", אמרה לפני שעלתה לרחבה.
בתחילת ובסיום הריקוד רומי התרגשה מאוד וניגשה לחבק את אביה של מאי, השף גולן גורפינקל, שישב בקהל. ולא רק הם התרגשו, הקהל והשופטים לא הצליחו לעצור את הדמעות. השופטת לאה ינאי חשפה קשר מרגש במיוחד לגולן ולמאי מבית החולים. "לא ציפיתי שגולן יהיה פה. אני מכירה את מאי אישית כי גולן היה בחדר אחד ואני עם הבת שלי בחדר השני. גם הבת שלי הייתה חולה, עברנו את המאבק הזה ביחד. ראיתי את מאי נכנסת לטיפולים, מאוד חזקה. היא כל כך אהבה לרקוד וכל הזמן ניסיתי להצחיק אותה עם ריקודים. היא אמרה שלא פחדה ללכת מהעולם הזה, והיא הלכה בשלמות. אני בטוחה שהיא מצחקקת לראות את רומי רוקדת", אמרה בדמעות.
אבי אבורומי וליטל לכטמן - פוקסטרוט
אבי אבורומי החליט לרקוד לצלילי "קווים לדמותו" של אושר כהן, והדגיש את החיבור לפתיחת השיר. "הוא מתחיל במשפט: 'אחרי הכל אני עוד כאן'. אני מרגיש כמו הילד הזה שהכל בחיים היה נגדו. התחלתי בנקודת פתיחה על הפנים, נולדתי למשפחה מוסלמית באילת, הרבה אנשים יודעים שהתגיירתי אבל אף אחד לא יודע מה באמת יושב לי בלב", אמר.
"אבא נפטר כשהייתי בן 13. מצאתי את עצמי הולך ומפרנס. חילקתי פליירים בטיילת באילת. להרגיש שכל הבית תלוי בך באיזשהו מקום. כשהתגייסתי לצבא, הייתי יושב בשק"ם עם כל החברים ומחכה בסבלנות שמישהו ייכנס לקנות בקבוק קולה כי לא יכולתי לעשות את זה. הרבה שבתות שנשארתי בבסיס סתם כי עצוב לחזור הביתה. הרמתי את עצמי, ואני רוצה להקדיש את הריקוד לכל נער ונערה שמרגישים שהם הרחק מאחור במרוץ. הכל בסדר, אחרי הכל אתם עוד כאן. כל עוד אתם כאן, תמיד תוכלו להצליח".
דניאל גל ואדיר בלומנפלד - מודרני
כשדניאל גל עלתה לרחבה, הייתה לה משאלה אחת: שיסתכלו עליה, ולהיות בסדר עם זה. זה הסתיים בציון מושלם ראשון לעונה. כשהייתה בת 12, גל התמודדה עם תסמונת גיליאן-ברה שכללה שיתוק מהצוואר ומטה. היא בחרה לרקוד לצלילי שיר צרפתי שהמסר שלו הוא: תסתכלו עליי. "בכיתה ז' חליתי בשפעת, וראיתי שאחרי שהיא חלפה לא היה לי כוח לקום. מצאתי את עצמי חסרת שליטה, ומהר מאוד הגענו לבית החולים, משותקת מהצוואר ומטה", נזכרה.
"זה כל כך עדין לאבד את התקשורת עם הגוף. זו רמת שבריריות וקיום שאני לא בטוחה שאפשר להסביר אותה. באה לי להראות את הפער בין חוסר השליטה בעבר למודעות לתנועה של הגוף שאני צריכה היום. אני מקווה שעל הבמה אצליח לא לנסות לרצות, אלא לבוא ולהגיד תסתכלו, ולהיות בסדר עם זה".
הריקוד היה להצלחה מסחררת וגרף מחמאות רבות מהשופטים וחשיפה מדוד. "אין ספק שהריקוד המודרני זה הבית שלך, ולמרות שהרבה זמן לא רקדת נשאר משהו עמוק. זה מזכיר לי משהו נשכח מהילדות, גם אני הייתי משותק כשהיה לי פוליו בגיל שנה וחצי. אחותי ואני חלינו, והייתי משותק בכל צד שמאל בגוף, עד היום יש לי בעיות עם הצד הזה. בדיוק כמוך, גם אני ניצחתי ורקדתי, כיף לראות אותך", התרגש. גם אנה חלקה שבחים: "הריקוד היה כמו בוקס בבטן במובן הכי טוב. היכולת שלך לספר ולהעביר את הסיפור הלא ייאמן שלך, יצאת לכאן והחזרת תקשורת לגוף ברמה הכי מטורפת שראינו בשלוש העונות. זה תפס אותי בכל כך הרבה מקומות שלא קשורים לסיפור שלך. ככה נראית אומנות אמיתית בעיניי, זה טלטל אותי ואת מדהימה. כל האיכויות והיכולות שלך יצאו החוצה בצורה הכי מטורפת שאפשר. ממש תודה לך על היצירה הזו, זה היה מושלם".