הזמרת והשחקנית לירז צ'רכי כנראה לא מודעת לזה, אבל רבים מהמתמודדים בעונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים" (ערב הבכורה היום, רביעי, אחרי החדשות, קשת 12) מהמרים עליה כפייבוריטית לזכייה. אבל מבחינתה זה לא העיקר, היא באה ליהנות ולהעביר מסר לכל מי שצופה בה: תרשו לעצמכם לרקוד. בנוגע לניצחון? היא לא פה בשביל התוצאה, אבל אם כן - היא תעשה את זה גם בשביל הפרטנר שלה לרחבה, ארטיום ליאסקובסקי, שזכה בעונה הקודמת, אך נפצע ולא השתתף בריקוד הגמר.
בראיון ל-mako לרגל עליית התוכנית מספרת צ'רכי על ההתרגשות הגדולה. "אני בעיקר נהנית מהדרך. אמנם זו רק ההתחלה, אבל אנחנו כבר חודש וקצת בחזרות. אני מגלה הרבה דברים על עצמי, גם על הגוף, גם על הנפש, גם עם הפרטנר שלי שהוא מהמם ואני מקווה לרוץ למרחק ארוך".
אנחנו רגילים לראות אותך מעולמות המשחק והשירה, מה היית רוצה שיגלו עליך?
"הגעתי לתכנית בגלל שאני חושבת שבתקופה הזאת לרקוד זה דבר מטורף. המחול הזה, כמו שקוראים לו, הוא מחולל שינוי. אני מחכה לשינוי הזה, כי אנחנו באמת בשנה קשוחה עם כל כך הרבה דברים קשים להתמודד איתם נפשית, אז אני מקווה שזה יפריח בי תקווה לתנועה. מבחינתי אם אני אצליח לגרום לנשים שרואות את התכנית לקום ולרקוד, אפילו שהן בנות 40+ כמוני ובא להן לעשות את זה. יש מלא נשים ואנשים שמתים לרקוד ואין להם את האומץ, אז זה הזמן לקום לרקוד בעיקר ועל אף מה שאנחנו עוברים".
את יודעת מה שאת עושה ואת טובה בו. למה לקפוץ למים ולהתנסות במשהו חדש?
"רקדתי עד גיל עשרה ואף פעם לא הייתי הכי טובה. אני לא רקדנית ורחוקה מלהיות רקדנית, אבל אני מאוד אוהבת לרקוד. יש לי את הריקוד הפנימי שלי ואת הקצב שלי, אבל זה רחוק מאוד מכל מה שקשור לריקודים סלוניים, שזה ממש מתמטיקה. רציתי לבדוק מה קורה בגוף ובנפש שלי בזמן שאני רוקדת עם אלוף עולם למשל, בעיקר ללמוד".
מה התסריט הכי נורא שיכול לקרות בתחרות?
"אין תסריט נורא, אני לא פה בשביל התוצאה. ברור שאני רוצה להגיע הכי גבוה, אבל אני לא במקום של 'אני חייבת לזכות'. אני רוצה להיות הכי טובה שאני יכולה, כמו שחקנית שלומדת תפקיד - להיות רקדנית, זו המטרה שלי, להיות הכי טובה שאני יכולה במטרה לקבל את התפקיד".
אני לא יודעת אם את ערה להימורים שרצים בשטח אבל הרבה מהמרים עלייך בתחרות. איך זה מרגיש?
"באמת? וואו. יש גם את הלחץ הזה, חשבתי שאני בת עשרים ואז הבנתי בחדר חזרות שלא, אני רחוקה משם. ארטיום זכה בגביע שנה שעברה עם עדי (חבשוש), שהיא מהממת, אבל הוא לא הגיע לגמר כי הוא נפצע, אז יש על הכתפיים שלי גם להביא אותו לגמר. לא רק שהוא יביא אותי לגמר, זה הדדי. כיף, שיחשבו ואני מקווה לא לאכזב. זה מלחיץ, אבל מצד שני הלחץ לא יעזור לי פה, אני צריכה להיות הכי טובה שאני יכולה ואני מקווה להגיע רחוק".
איך הדינמיקה בינך לבין ארטיום?
"מעולה, כמו כפפה ליד, לא יכולתי לבקש טוב יותר. אני לא אשקר שמאוד קשה ומאתגר. אם למדתי משהו וחשבתי שלמדתי אותו עד הסוף אז טעיתי, כי אין סוף. אין סוף לאקסטרים של תנועה, למקצב ולהיות נוכחת, אין סוף לגדילה בתוך התנועות והריקוד. אז זה מאוד מאתגר כי הוא כאילו אף פעם לא מסופק, יש תמיד לאן לגדול אז אני מאותגרת מאוד אבל אני מאוד שמחה בזה".
איזה סוג מורה ארטיום בחדר החזרות?
"הוא קשוח וצועק, מצד שני מאוד מפרגן ורגיש לדברים שיוצאים ממני טוב. ארטיום שם לב מה אני עושה טוב ומה פחות, הוא שם את הדגש על הדברים הטובים ואם הוא מאתגר הוא יודע שהוא יקבל תשובה לאתגר הזה. הוא מאוד רגיש לכל הניואנסים ורק נראה קשוח במעטפת החיצונית. הוא קשוח בחדר, אבל הלב הוא זהב".
ואיזו תלמידה את?
"אני תלמידה שלא מוותרת. הייתי רוצה פחות לפחד, יש המון תנועות גדולות וכבר נפצעתי בצלע. הגוף עובר טלטלה מטורפת, הכל תפוס ומתכווץ. הייתי רוצה לא לפחד, יותר בהרמות, אני מחכה לרגע שאני אעוף ולא אראה ממטר, שתהיה בי את האש הזאת. אני מקווה שזה יקרה בקרוב תוך כדי השידורים הראשונים".
יש רגע שבו נשברת?
"יום הזיכרון היה מאוד קשה עבורי ועבור כולנו, על אחת כמה וכמה השנה שאיבדנו מהמשפחה שלנו בקיבוץ בארי חמישה בני דודים של תום (אבני) בעלי, אז זה היה יום וערב מאוד טעונים בבית. הגעתי בבוקר לחזרות וארטיום זיהה את שפת הגוף שלי, שאני לא כתמול שלשום, קראו לי לצאת לצפירה כי עמדנו כולנו מחוץ לחדר החזרות כדי לשמוע את הצפירה. יצאתי אחרונה ואיך שהתחילה הצפירה, הוא פשוט פרס את הידיים שלו וחיבק אותי חיבוק גדול כי הוא ראה שאני כבר... עומד לי בגרון וחונק אותי. הוא ממש ערסל אותי כל השתי דקות האלה של הצפירה, אז אמרתי: 'וואי, זה בן אדם גם רגיש, גם מהמם וגם אפשר לסמוך עליו בדברים של החיים', כי אנחנו לא רק ב'רוקדים עם כוכבים', יש חיים מסביב. בכל זאת זו עונה שמצטלמת במלחמה, זה לא פשוט".
המשפחה תומכת? איך הגיבו כשבישרת שאת משתתפת?
"הם כבר מתים להגיע לאולפן, הבנות בטירוף שאני עם ארטיום. הודעתי להן שאולי זה יקרה ואז כשלקחנו את ההחלטה שזה יקרה והודעתי להם - זה היה צרחות".
מראה להם צעדים? מתאמנים בבית?
"מאז שהתחלתי את החזרות, בגלל שאני כל הזמן בבית חוזרת בסלון ופתאום אני יכולה עם כף העץ של הבישול למצוא את עצמי עושה ולס וילנאי, הבית רוקד. שתיהן רוקדות בטירוף".
איך זה לגדל שתי בנות כששני ההורים מאוד עסוקים ועכשיו גם יש את החזרות האינטנסיביות של רוקדים?
"זאת משימה שכשכל פעם שאנחנו מסתכלים על היומן ועל הפרויקטים שלנו, ותודה לאל אנחנו בפרויקטים ואני גם נוסעת הרבה לחו"ל עם הטורים, אנחנו אף פעם לא יודעים איך אנחנו הולכים לצלוח את זה. מבינים שאנחנו כבר מכונה משומנת וזה איכשהו קורה, אבל לא אשקר שלפעמים באמצע חזרה כל מה שבא לי זה לרוץ לילדות, יש איזשהו פער ואני אומרת: 'מה אני עושה פה? יש לי ילדות בבית, מה אני עכשיו רוקדת צ'ה צ'ה צ'ה? מה זה השטות הזו?' אבל זה גם היופי, להיות גם וגם. בעיקר אנחנו, נשים שיודעות להיות גם וגם".
פרסמת בתחילת המלחמה את התגובות של הקהל האיראני שמכיר ואוהב אותך ואת המורכבות העדינה הזאת בינינו. מה את יכולה לספר על זה?
"האהבה מאיראן באה תמיד אלינו. הם מאוד סקרנים כבר שהדלתות יפתחו ונוכל לבקר אחד את השני. הם חששו בערב של הטילים והודיעו לי, לא הייתי מחוברת לטלוויזיה ולרדיו, הייתי בבית ולא ידעתי מה קורה, לא הבנתי, הייתי בנתק. הם עדכנו אותי ופחדנו ביחד. אני חייבת להוסיף וחשוב להגיד, כמו שאנחנו לא רוצים שישפטו אותנו שאנחנו הרעים במלחמה הזאת, הם אנשים טובים שנקלעו לסיטואציה של מהפכה ואיסלאם קיצוני. 90% מהם מתים על ישראל, ממש ככה, והוכחה לזה זה המוזיקאים שאני איתם בקשר והאלבומים שיצרנו שהם באמת הגשר הזה להסביר לעולם שאנחנו באהבה מלאה".
אתם מצליחים עדיין להיפגש ולנגן?
"חלקם מגיעים להופעות שלי באירופה שזה מדהים. זה מרגש אותי כל פעם שאני רואה בעיקר נערות שרוצות לשבור את חומות השתיקה ולהיות יוצרות, לנגן ולשיר, ובאיראן אסור הרי לעשות את זה, והן מגיעות להופעות שלי. זה מדהים והרבה פעמים אני מזמינה אותן לבמה בעילום שם ובכיסוי פנים, כי אסור והן צריכות להישאר אנונימיות. אני חושבת שעכשיו הם ממש מחכים לזה שיקרה משהו וגם הם ישתחררו מהאיסלאם הקיצוני. זאת אומרת שישראל תביא את הפתח שלהם לחופש".
מעבר לכך, בקרוב תעלה צ'רכי להופיע בשתי הופעות חדשות בעקבות האלבום החדש שהוציאה: "אנרג'י". בריאיון לניב רסקין מוקדם יותר השבוע, היא אף סיפרה כי ככל הנראה ליאסקובסקי, יטוס לעשות איתה חזרות מעבר לים. ההופעה הראשונה תתקיים מחר ב-30.05 בהיכל התרבות צוקר וההופעה השנייה תתקיים ב-4 ביוני בפסטיבל קווינטה לקולות הנשיים החזקים בארץ, שמתקיים במרכז "הצוללת הצהובה" המיתולוגי בירושלים. צ'רכי שמהווה את המופע המרכזי בפסטיבל המדובר, תארח את פסנתרנית העל דריה.
אחרי שנים של קריירה. פתאום את נבחנת ויש שופטים שמעבירים ביקורת, איך את מרגישה עם זה?
"אני לא רואה הבדל בין אם נתתי הופעה טובה, או הייתי ביום צילום עם תפקיד והייתי מספיק טובה לבין לרקוד מול השופטים. אולי אני חכמה להגיד את זה עכשיו, אבל ארצה לגמוע כל מילה של השופטים כדי ללמוד, מבחינתי הם חלק מהדרך".
יש שופט שבמיוחד מעניין אותך לשמוע את הביקורת שלו?
"דוד הוא בעל ניסיון מטורף אז אני ממש מחכה לשמוע מה יהיה לו להגיד".
מי שלישיית הגמר או הזוכה שלך?
"זה לא יפה להגיד, אני חושבת שיאנה מדהימה. לא ראיתי אותה רוקדת אבל משהו שם מרגיש לי חזק ונשי ושלם. נטע ברזילי מסקרנת אותי מאוד, אלישע, אני מתה על אלישע. הנה אמרתי שלושה".