רק שלושה זוגות מכל קבוצת כוכבים, יגיעו לשלב השידורים החיים - ואין ברירה אלא להעלות את הרף ולעלות לרחבה של "רוקדים עם כוכבים" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12) עם נאמברים מוגזמים. כמה מוגזמים? כאלו שגרמו לשופטים לעמוד על הרגליים, ולדוד דביר לשאול: "מה זה היה?". אז היו שם דמעות, ריקוד קובני עם שורשים פרסיים - וגם טנגו בחזית. בין ההנפות, המתיחות והשפגאטים מסתתרים רגעים מרגשים, חשופים וגם מלמדים - ולפני שמפורסמים נוספים יעלו לרחבה, הנה כמה מהם. עצה מאיתנו, או בעצם מלינוי אשרם: זה תמיד מתחיל בצעד.

כולנו צריכים מישהו אחד שיאמין בו, גם אלופה אולימפית

ראש הטבלה, ראש הפודיום ורגעי שיא של זכייה אינם זרים ללינוי אשרם. המתעמלת האמנותית, שעשתה היסטוריה במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 וזכתה בזהב, יודעת שכישרון הוא חשוב, אבל הוא לא הכל. תוצאות דורשות עבודה קשה - ומישהו אחד שיאמין שהיא יכולה לנצח את כל העולם, גם אם היא לא מגיעה ממזרח אירופה, או גבוהה ורזה במיוחד. לא היו לה את הנתונים, אבל אשרם עשתה צעד שבדיעבד התברר כמשנה חיים ונכנסה לעולם ההתעמלות, כשברקע קולות "את לא תצליחי, שום דבר לא ייצא ממך". היא הייתה חוזרת הביתה בוכה, מרגישה לא שייכת לעולם שהיא כל כך רצתה להיות חלק ממנו, וההורים שלה עמדו איתה ובעיקר מאחוריה כמקשה אחת - ולצידם, גם המאמנת שלה איילת זוסמן. יחד הם ליוו אותה כל הדרך עד לזכייה הנכספת במדליית הזהב האולימפית, "היא הייתה איתי בכל רגע של משבר, נפילה, בכל הפסד בקריירה שלי".

כל כך הרבה אנשים אמרו לה שהיא לא תצליח, ותראו לאן האמונה הביאה אותה. היא הגשימה חתיכת חלום, ולקראת עלייתה לרחבה הכי מדוברת במדינה, המאמנת שעזרה לה להשיג את הזהב האולימפי הגיעה לסטודיו לעזור לה להשיג עשר ראשון מהשופטת אנה ארונוב. כפי מילותיה של הזמרת והשחקנית עדי אברהמי; יש אלף אנשים ולכולם דעות, אלף מתלבטים אם לחיות או להיות סתם בן אדם כלוא בין החומות של הפחדים שלא שלו. זה מתחיל בצעד, זה מתחיל בחלום - ועובר דרך 11 מדליות מאליפויות העולם, שש מדליות מאליפויות אירופה, 47 מדליות מתחרויות הסבב העולמי, הפיכתה לישראלית היחידה בענף שזכתה במדליה בתחרות קרב-רב במשחקים האולימפיים ובאליפות העולם, קהל על הרגליים, שופטים על הרגליים, דוד דביר אחד בהלם, אנה ארונוב בוכה ושיא עונתי חדש שנקבע; "הסיפור שלך לא מובן מאליו, זה ריגש אותי בטירוף. את באת כאנדרדוג, אני מצדיעה לך, את לוקחת את הכל עד הסוף. היכולות שלך מטורפות, זה לא הגיוני מבחינתי שזה מה שראינו עכשיו – זה מרגש אותי, משהו בשלמות של הדבר הזה פירק אותי". הדרך התחילה בצעד, במהלכה הוגשמו חלומות רבים, אבל ברור לכולנו שזה ממש לא הסוף.

רומבה בנוסח פרסי

כשסידני לאופר הוציאה את השיר "True Colors" ב-1986 ייתכן שהיא לא דמיינה מה תהיה גודל ההשפעה שלו. הוא הפך במהרה ללהיט ששלט תקופה בראש מצעד המוזיקה האמריקני "בילבורד הוט 100" והיה מועמד לפרס גראמי - אבל בעיקר הוא הפך לפסקול של תקופה, שככל הנראה כל אחד ואחת מאיתנו עברו בחיים בצורה כזו או אחרת. היא רצתה להעביר בו אינטימיות, וקיבלה גם רגש והמון עוצמה, הוא נכתב במקור על אמו של כותב המילים, בילי סטיינברג - והיו כאלו שפירשו אותו באותן שנים כקבלה של נטייה מינית. היו מעריצים שכתבו לה בסודיות שהשיר "הציל אותם", ולירז צ'רכי הילדה הקשיבה לכל מילה ומילה בימים בהם היא לא הרגישה שייכת. "גדלתי להורים עולים חדשים מאיראן, החוץ היה ישראל היפה, נראיתי משונה, הרגשתי שונה. עשיתי הסכם ביני לבין עצמי שאני חייבת להיות מה שאני רוצה להיות", סיפרה.

בפרק האחרון, צ'רכי חזרה לילדות שלה ברמלה - וזכתה לביקור בסטודיו של הנשים הכי חשובות לה, שבזכותן היא הקול של נשים בקצה השני של העולם; אמה, סבתה -הלוא היא אמא של האחת והיחידה ריטה- והן שיתפו בהתרגשות שלהן לראות אותה רוקדת בפריים טיים. "אני זוכרת את הילדות שלי, שהייתי רוקדת ושרה. רציתי להיות שחקנית וזמרת - ולא יכולתי, היו לי בעל וילדים, אז זה לא היה מכובד", סיפרה סבתה והיא השיבה: "את ההשראה של כל הנשים בבית. את נתת לכולנו את האש, את הדלקת. הרגשתי שבזמן שאני רוקדת אני מגשימה לסבתא שלי עוד חלום, היא כל כך רצתה להיות על הבמה והרגשתי שאני עושה את זה בשבילה".

יש איזה רגע, שבו כל הדברים שהילדים לעולים חדשים התביישו בהם או ניסו להסתיר אותם -בהם המנהגים, השפה הזרה והאוכל העדתי- מבינים שהם נכס: "האפשרות היא להדחיק שורשים או לנצח איתם". זה מה שצ'רכי סיפרה ונגעה בנקודה שנוגעת ברבים במדינה שהיא קיבוץ גלויות. בגלל זה, היא בחרה להקליט גרסה מיוחדת משלה לשיר ולקחה אותו לשורשים שלה - ומבלי שהיא חשבה על זה, היא העניקה ל-"True Colors" צבע נוסף, זאת בזמן שהיא הקול של נשים רבות, חלקן בקצה השני בעולם, כמו שלאופר הייתה הקול של רבים שלא יכלו באותה נקודה להשמיע את קולם.

טנגו בחזית

בין ההרמות, הביקורות והדמעות הוקרן באולפן "רוקדים עם כוכבים" סרטון שהפך לוויראלי ברשתות החברתיות. הכוכב הראשי היה דימה שגם כשהוא בחזית, הוא לא שוכח היכן הלב שלו נמצא: "מה שלומכם רקדנים ורקדניות? אנחנו בעזה, הלחימה נמשכת ואנחנו כמובן ננצח - אבל יש בעיה קטנה, בכל שנה אני צופה בתוכנית, לא פספסתי אף ריקוד והשנה לצערי לא אוכל לראות את התוכניות בשידור ישיר, מקווה אחרי זה לראות את זה בהקלטות. בנתיים, תהנו על רחבת הריקודים, תחייכו - את כל השאר אנחנו נפתור".

אשתו של דימה, קטיה ישבה נרגשת בקהל ודיברה על אלו שנלחמות על הבית, עומדות בחזית למען משפחתן; נשות המילואימניקים. "דימה יצא למילואים ב-7 באוקטובר, ואני עם שתי בנות בבית - שזה לא פשוט. אבל הוא תמיד אומר לנו 'תמשיכו לרקוד, בשביל זה אני עושה כאן את המילואים, ואנחנו ננצח'". מסתבר שדימה, הוא גם רקדן סלוניים, ליטרלי - והוא יודע היטב לקרוע את סלון הבית עם בתם בת השנתיים.

באותה נקודה, המנחה לוסי איוב שבן זוגה ואבי בתה, איתי בר, נמצא "און אנד אוף" בקו האש מאז השבת השחורה אמרה: "תקופה כזו ארוכה שאתם על מדים, בחזית, וזה עלול פתאום להרגיש כמו הדבר המובן מאליו, אבל לא. תדעו שאנחנו לא מתרגלים לרגע למציאות הזאת, שבה אתם נשלפים מהחיים שלכם, מהמשפחה, מהחברים שלכם, מהתחביבים הקטנים, מהיום-יום הפשוט, ועולים על מדים שוב ושוב חלק כבר בפעם השלישית מאז המלחמה. תדעו שאנחנו חושבים עליכם, דואגים לכם, מתגעגעים כל הזמן, כל דקה - ואנחנו רוצים להגיד לכם תודה אמיתית מעומק הלב על ההקרבה שלכם".