אחרי למעלה מ-30 שנה, העיתונאית גאולה אבן-סער לקחה הפסקה מתפקידי הגשה בטלוויזיה והחליפה את החולצה והחליפה המחויטת בשמלה נוצצת. היא עלתה לאחרונה לרחבה של "רוקדים עם כוכבים" (פרק חדש ברביעי, אחרי החדשות, קשת 12) לצידו של הרקדן נדב שחם - וגרפה מחמאות רבות, גם מבן זוגה חבר הכנסת גדעון סער אשר צפה בה מקרוב.
"הייתי זקוקה לריחוק ואני חושבת שגם הצופים בבית זקוקים לטיפה אוויר", מסבירה אבן-סער בריאיון ל-mako מדוע הגיעה לתוכנית, "מאוד בא לי שיראו את זה בבית ויקבלו אוויר והנאה - ופתאום הלב טיפה יתרחב ויהיה משהו מואר עם טיפה נשימה. מן פסק זמן רגעי מהסובב, קסם על הבמה שייתן טיפה אוויר - גם לי וגם בבית".
כאמור, אבן-סער מגיעה מעולמות תוכן אחרים - והדבר מהווה עבורה התחלה חדשה. "מאוד קשה לי בחזרות, אין לי רקע", היא אומרת, "אני לא יודעת להופיע על במה, אני יודעת לשדר מאולפן או מזירת אירוע - בדרך כלל של משהו מאוד קשה, להוביל שידור. אני לומדת לרקוד, יודעת לומר על עצמי שאני מאוד אוהבת לרקוד".
לצדה של אבן רוקד נדב שחם, רקדן חדש שהצטרף לעונה - והיא מעידה על כך שיש ביניהם "דינמיקה מדהימה". "נדב הוא מזל הגדול שלי, הוא גם רקדן מעולה, גם כריאוגרף מעולה - שזה לא אותו הדבר, כי זה שאתה יודע לרקוד פנטסטי לא אומר שאתה יודע לבנות ריקוד פנטסטי, שגם יושב טוב על הפרטנר או על הפרטנרית", משתפת אבן-סער, "הוא יודע לעשות המון דברים ויש לו המון סבלנות אליי - הוא גם קשוח איתי, לא מוותר לי על כלום. עוד פעם ועוד פעם עד שאנחנו מלטשים את זה, עד שזה מספיק טוב לטעמו".
"הוא כבר יודע לדבר בקודים שהוא יודע שיעזרו לי לקלוט את מה שהוא מצפה לראות אצלי בריקוד - וזה מאוד מאוד מקל", היא ממשיכה, "מעבר לזה שיש לו אישיות נפלאה ומאוד נעים איתו בחדר החזרות, כשאתה מבלה עם אדם המון שעות בחדר חזרות, יש אינטימיות מאוד גדולה. הוא חשוף לגמרי, אני חשופה לגמרי, אתה מתפלל שזה יהיה זה, ולשמחתי באמת עם נדב זה עובד. הוא מתוק ממש, חכם ומקסים".
המטרה היא הגביע?
"אני מאוד תחרותית, אבל אני מאוד רוצה לאתגר את עצמי כל פעם להשתפר - בהשוואה לעצמי, כלומר אני התחרות של עצמי. אני מתחרה גם בשאר כמובן, אני רוצה לנצח, אני רוצה להיות הכי טובה שיש, אבל אני גם רוצה לדעת שהתחלתי במקום מסוים ולנסוק למעלה הכי גבוה שאפשר".
איך הגיבו בבית להשתתפות בתכנית?
"בפרגון אדיר, זה אפילו הפתיע אותי כי עברתי אחד-אחד, ילד-ילד. 'מה דעתך? הציעו לי, מה את אומרת?' וכולם אמרו מילים מדהימות ופרגון אדיר, 'לכי, תשחקי אותה, תראי להם'. מאוד מקווים שאני אצליח".
את עושה איתם חזרות?
"אני מתאמנת בבית המון במגבלות הסלון והריהוט, והקטנה שלי שמאוד אוהבת לרקוד, 'אמא לא ככה וכן ככה'. לא ראית את הריקוד, איך את יודעת? 'לא, אני בטוחה שזה ככה, בואי אני אאמן אותך'. אני מתאמנת בבית הרבה ורואה את הסרטונים שלנו, אני מצלמת את נדב ואותי. גם לבד, גם איתי, במהירות איטית, במהירות מוגברת, בלי מוזיקה בכלל, יושבת בבית ומשננת את זה".
התחרות היא קשה, יש משהו שאת חוששת ממנו?
"מה יקרה כשאני אשכח את הצעדים, מה שנראה לי יותר סביר בהתחלה ופחות נראה לי סביר עכשיו. פתאום גיליתי, שעזבי שהמוח זוכר, לגוף יש זיכרון והוא מניע את עצמו לבד. יש לו את הזיכרון של הצעדים וזה דבר שלמדתי, שהגוף זוכר. זה מאוד מקל ומרגיע אבל יש את הפחד הזה, מה יקרה אם אני אשכח, אם אני אפספס את הביט, את השנייה הנכונה, שזה יהיה לא מדויק, שאני אחליק פתאום, כי אני רוקדת על עקבים, אז יש את זה".
מי מבחינתך לוקח את העונה?
"אני, מקווה".