"רוקדים עם כוכבים" זו פאן, גלאם וריקודים מרהיבים, אבל בבסיסה, מדובר בתחרות ספורטיבית מאתגרת במיוחד (פרק הדחה ברביעי, אחרי החדשות, ערוץ 12). ככזו, ככל שמתקדמים בה, גם המחשבות והחלומות על זכייה בה גדלים עם הזמן. בריאיון היישר מחדר החזרות דור הררי וג'וליה שחר משתפים במחשבות שמלוות אותם בכל פעם שעולים לרחבה ושולחים מסר ברור (עם חיוך וקריצה) ללינוי אשרם ולרפאל פליישמן. "לא זכינו באולימפיאדה, ואנחנו מקווים לזכות להופיע ערב אחרי ערב ולהראות את השפנים שיש לנו בשרוול", אומר הררי, "אני חושב שיש פה פייט לא רע".

השחקן, שבחודשים האחרונים התגלה כרקדן מחונן, מוסיף: "אני חושב שלינוי מביאה מכלול שמהווה איום בתחרות ריקודים שצריך להביא בה שואו, סיפור וטכניקת ריקוד. אני חושב שיש בה המון איכות, ואין מה לעשות. זה מדהים, אני עדיין חושב לעצמי לפעמים: 'זו לינוי אשרם'".

חשבתם שתגיעו לשלב הזה?
הררי: "הייתי מאוד מתאכזב, שבור לב, אם לא. בתכל'ס היה חשוב לי להגיע לשידורים החיים, משם זה הרבה הקהל בבית. אני רק יכול לעשות את הכי טוב שלי ולקוות. זה מטורף, יש משהו שאני צריך ללמוד לעשות וזה להסתכל אחורה ולהגיד: 'ואו מה שעשינו עד עכשיו. מגניב'. להתחזק מזה, אבל אני תמיד חושב מה הדבר הבא, מה הריקוד הבא. אנשים לא יודעים, אין סופי שבוע. הם חושבים שאנחנו נחים אבל אין את זה".

שחר: "האמנו ובזכות זה אנחנו פה. האמנתי כל הזמן, כל הדרך. אני חושבת שאי אפשר לעשות כלום בלי אמונה. אין לנו זמן לנוח וליהנות מהפירות. אנחנו רואים את כמות האהבה והלייקים רק בדרך לעוד חזרה במונית ואז אני מעדכנת את דור כי הוא נרדם בכל נסיעה".

>> כך תוכלו להצביע לפייבוריט שלכם באפליקציית +12

מה הכי מפחיד בשלב הזה?
שחר: "לא להצליח לרגש, לא להצליח לגעת בקהל. אם אעשה ריקוד סתמי או שנעלה לבמה ונעשה סתם ריקוד, זה הכי מפחיד אותי. זה אפילו בניקוד, גם אם נקבל ציון גבוה אבל לא נגענו בקהל אז למה כל זה? לא מקבלים כסף בסוף, לא זוכים בכלום. זוכים לרגש את הקהל, אני רוצה לירות חץ ללב כמו קופידון".

הררי: "הכי מפחיד אותי לאבד ריכוז בנו. אני חושב שהסיבה העיקרית לזה ששנינו הגענו לפה, לשלב הזה, זה כי עשינו מה שבא לנו וזרם. בחרנו את השירים, הלכנו עם רעיונות ונהנינו. לפעמים ציון טובים לפעמים פחות, אבל אנחנו גאים בכל היצירות שעשינו".

ובזמן שהם מתייחסים לכישרון הרב והיכולת המרשימה שמביאה לינוי אשרם אל תחרות הריקודים הקשה בעולם, הם הדגישו שבסוף זה בידיים שלהם ושהם מנסים לעשות הכי טוב שהם יכולים. "אם נאבד ריכוז ונתייחס לתחרותיות או לזוגות האחרים ומה שהם עושים או מדברים, הלך עלינו. אנחנו מרוכזים בעצמנו, פעם דור מזכיר לי ופעם אני מזכירה לו", מסבירה שחר, "לפעמים הולכים לאיבוד, אנחנו אנושיים, ומדברים על ריקודים של אחרים. דור אומר: 'עזבי, לא מעניין. בואי נתרכז בנו ונעשה הכי טוב'".