כמו שהם עולים לרחבה של "רוקדים עם כוכבים", ככה בדיוק טל מורד וסנה סוקול נכנסים לחדר. האנרגיה מורגשת היטב, גם האדרנלין מהחזרה שביצעו לפני רגע ממשיך לזרום בורידים ומדבק את השוהים, רק חולצה מיוזעת חסרה שם - אבל זה כי לדברי טל בת הזוג לתחרות תמיד אומרת "אם אתה לא יוצא אחרי שהחלפת שלוש חולצות סימן שלא עבדת מספיק קשה". אז מלאי חולצות הספורט בטח תפח לו בחודשים האחרונים, או שמכונת הכביסה עבדה שעות נוספות - בדיוק כמו השניים שלא מורידים את הרגל מהגז עוד מהנאמבר הראשון לעונה וגם לא מתכוונים להוריד אותה - עד הגמר הגדול לדבריהם.
ביום שני הקרוב (29.07, אחרי החדשות, קשת 12) עשרת הזוגות הטובים ביותר, אלו שמרכיבים את הנבחרת המאוחדת בעונה שהוגדרה לא פעם כטובה ביותר יעלו לרחבה. לוסי איוב תהיה שם, גם רביעיית השופטים תתיישב לצד השולחן המוכר והטוב, המוזיקה תפעל, הספוטים יאירו את המרחב - רק שמאותה נקודה כל זה יקרה בשידור חי. זה שונה, זה מרגש, זה גם מלחיץ - אבל לא יותר מדי את טל וסנה שמתייחסים לכל נאמבר באותה צורה בדיוק. "טל אמר לי מהנאמבר הראשון שזה ריקוד גמר מבחינתו. אנחנו נותנים את המקסימום שלנו, 'בסט אוף דה בסט'", אומרת סנה בריאיון משותף של השניים ל-mako.
"מרגיש כאילו עד כה עשינו חימום ועכשיו אנחנו עולים למגרש באמת, יוצאים למסע חדש", משיב טל במהרה, "הלחץ תמיד בראש, תמיד קיים. עכשיו הוא מתעצם כי אנחנו בגרופ (קבוצה) של ה'טופ טן', הרף גבוה יותר - זה מרגיש ממש כמו מרתון, כאילו אנחנו בחמישה קילומטרים האחרונים בהם אנחנו צריכים לתת את ה-100 אחוז שלנו, גם אם נתעלף או נסיים הכי סחוטים שיש, אני יודע שעשינו את המקסימום, זו המטרה - להגיע לקיצון מסוים של הגוף. אם לא החלפתי שלוש חולצות או כואבת לי הרגל או האגן מבחינתי לא נתתי את המקסימום".
נדמה שהשניים ממחישים בדיוק מוחלט את הביטוי הידוע "צריך שניים לטנגו" - ובמקרה שלהם כאלו גם שחושבים, פועלים וייתכן שגם חולמים באופן דומה. "שנינו מזוכיסטים", מוסיפה סנה לדבריו, "אנחנו לא נחים, אחנו בתוך זה 'אול אין'. בדרך יש מלא פציעות, נפילות, אנחנו עוברים מלא. כמה פעמים שברתי לו את האף? אם זו הברך, היד או האצבע - אבל אנחנו גם מטפלים בעצמנו, מטפלים אחד בשנייה".
אתם לא רואים בעיניים.
טל: "90 אחוזים מהחיים שלי בצד עכשיו. התוכנית הזאת מאוד שואבת ואני לקחתי אותה לצד האקסטרים, אמרתי שאם אני כבר פה אני אוכיח לעצמי שאפשר לעשות את הבלתי אפשרי, אפשרי, וגם בא לי לנצח - מי לא אוהב לנצח? כולנו אוהבים. זו המטרה שלי, מבחינתי באתי לכאן כדי להניף את הגביע. אני מאוד רוצה וחולם להגיע לרגע הזה, ועוד הפעם - כל נאמבר מבחינתי זה גמר, אנחנו בגישה הזאת".
סנה: "בסופו של דבר זו תחרות ריקודים; זה פאן, עונג לעיניים לאנשים שיושבים בבית ורואים נאמבר באורך דקה וחצי שעבדנו בשבילו מלא זמן - אבל יש פה גם עניין של עבודה מנטלית. זה מאוד חשוב בעיקר בשלב של השידורים החיים, כי אין זמן לנשום - הכל מאני טיים, עכשיו, בשידור חי, אין מקום לטעויות. המנטליות משחקת פה משחק מאוד חשוב".
מה לגבי המתחרים שלכם? מעניין אתכם אם הם בלחץ?
סנה: "אנחנו באים תמיד באנרגיה טובה, בסופו של דבר אנחנו בסטודיו 24/7 - יש פה אחלה של חבר'ה".
טל: "אנחנו תמיד באנרגיות טובות, אני חושב שאנחנו מאוד בולטים באנרגיות שלנו - וככה זה צריך להיות עד הרגע האחרון, זה מה שמייחד אותנו בעיניי. בתוך החזרות בינינו יהיה מה שיהיה, נתנהג איך שנתנהג, אבל ליד אנשים אנחנו תמיד בצ'יל, בטוב, שמחים, צוחקים. גם כיף שיש מתמודדים חזקים מסביב, כולם מסביבנו טובים, זה מה שעוד יותר מדרבן להיות הכי טוב; תחרות טובה, בריאה, מאתגרת. כולם אוהבים אחד את השנייה, אבל בסוף זו תחרות - שהטוב ביותר ינצח".
סנה: "בסופו של דבר כולנו פה באותו תהליך. כל אחד בצבע, אבל באנו לרקוד ולתת בראש - ואחנו באמת 'אול אין' בסטודיו".
ומה קורה בסטודיו?
סנה: "תראי, טל בחיים לא רקד - אז מבחינתו כל ריקוד חדש זה סיפור בפני עצמו, הכל מאפס. הסטודיו זה כמו הלב של הבית, ולטל כמו לכל בן אדם נורמטיבי יש עליות ומורדות, נפילות, אם הוא לא מצליח משהו אז הוא נתקע על הדבר הזה מיליון פעם, אנחנו יכולים לצאת מהסטודיו בשעות לא נורמאליות, אבל זה הוא וזה מה שאני אוהבת אצלו, ומה שאני גם מאוד מעריכה אצלו. אני נועדתי להיות פה בשבילו, זה התפקיד שלי, ואני רוצה לעשות את זה ב-100 אחוז שלי - אבל גם אני בן אדם, גם לי יש נפילות, רק שאין לי זמן לחשוב על זה, אם אני אחשוב על זה אני אפיל את שנינו".
למרות שמעולם לא נעל לפני כן נעלי ריקוד, מורד מפגין יכולות מרשימות על הרחבה - כאלו שכבר גורמות לשופטים לפקפק בכך שלא רקד לפני כן. סנה, בשונה מהם מבינה שזו הפעם הראשונה, אבל גם היא כבר מתייחסת אליו כרקדן מהשורה. "אני מסתכלת עליו ומעריכה אותו בתור רקדן, אז אני גם מתנהגת ככה - וכשרקדן ורקדנית נכנסים לסטודיו יש גם פיצוצים וזה בסדר, כי גם לו יש דעה, נפתח רעיון, מה שלא היה בהתחלה, זה מגניב אותי ברמות, אבל זה גם מוזר לי - אנחנו בונים יצירת אמנות ביחד, זה מלהיב אותי שזה בא לא רק מהצד שלי. איך דוד (דביר) אמר? הוא לא יודע מי הרקדן ומי הרקדנית, זו הייתה המטרה שלי".
קיבלתם המון מחמאות מהשופטים, איזה תגובות אתם מקבלים ברחוב?
טל: "מרגישים את אהבת הקהל, עכשיו זה עוד יותר מתעצם - 50 אחוזים מההחלטה זה הקהל. אני יכול להגיד שהיה לי מאוד קשה להשתתף בתוכנית בהתחלה, היו הרבה מחשבות, דברים שעברתי בתקופה האחרונה וזה טוויסט מאוד גדול – אפשר להגיד שזה היה משהו קשוח, אבל הבנתי לאט לאט מה זה עושה לאנשים בבית שרואים את זה ועוברים מהחדשות ומהמצב לשעה וחצי של הנאה. אמרתי 'איזה כיף שאני חלק מזה, שאנחנו עושים את זה, שיש לי את הזכות לעשות את זה'. בגלל זה מאוד חשוב לנו להביא סיפור בכל נאמבר; אם עצוב, שמח, מרגש, מצחיק או כאב - אני חושב שאנחנו מעבירים מסר".
את ריקוד הבכורה שלהם, השניים הקדישו לחברו של טל, רס"ן איליי לוי, שנפל בח'אן יונס ואף עין לא נותרה יבשה. "מגיע לו שינציחו אותו, אותם, שישמעו את הקול שלהם", אמר טל בדמעות כשניגש לחבק את אילנית, אמו של לוי ז"ל שצפתה בהם מהקהל. "אני לא זוכר מתי בכיתי ככה, מבחינת רגש זה היה מאוד חזק, בכיתי תוך כדי הריקוד", משחזר טל.
הם אומרים שהם רוצים להעביר סיפור, מסר בעזרת הריקוד שלהם שמכיל בתוכו כל כך הרבה פרמטרים; סגנון, כריאוגרפיה, ריקוד, תלבושות מדויקות, מוזיקה. כולם משתנים מפעם לפעם, תופסים מיקום אחר בסקאלת הרגשות עליהם השניים נעים - אבל דבר בטוח, יש כאן רגש, השאלה באיזה אחד מדובר. "אני זוכרת שאחרי הנאמבר של הכנרת ראיתי דמעות בעיניים של טל", נזכרת סנה ברומבה המרגשת שהשניים ביצעו לאחר הביקור שלהם בעיר הולדתו של טל, עשינו את זה מבחינה טכנית, ריקודית, יצירת אמנות, של כל מה שרצינו לתת – טל הביא את השיר הזה. נתנו את ה-200 אחוז לדבר הזה".
מה מבחינתכם ה-ריקוד שלכם עד כה?
טל: "מאוד נהניתי מהריקוד האחרון שלנו, הפוקסטרוט - אני חושב שזה היה רגע מאוד נכון וחזק של שנינו. הקוויקסטפ שעשינו לפני כן, שבו היו מצחיקים וקלמזיים והפוקסטרוט אלו שני עולמות שונים - שם היינו צריכים להיות משחקיים, רומנטיים משנות ה-30".
סנה: "זה היה ריקוד מאוד אינטימי".
טל: "אנחנו מצליחים להעביר מסר. לדעת לרקוד טוב זה לא מספיק, זה מאוד חשוב, צריך לבצע טכנית את הדברים - אבל מחפשים גם את המסר, את השואו".
סנה: "זה קצת מצחיק אותי שאתה אומר את זה, כי לפעמים בסטודיו אתה נראה כאילו אתה מתכונן לאולימפיאדה. את יודעת מה קורה לי איתו בסטודיו לפעמים? הוא מתחרה איתי, זה נראה לך הגיוני?".
טל: "זה מה שמדרבן אותי - לעמוד מולה".
סנה: "הוא אומר לי 'אני עושה את זה יותר טוב ממך'".
טל: "זה מה שמדרבן אותי, אני צריך את השעשוע הזה, להיות מאותגר. יש לנו חמישה ימים לבנות נאמבר, ואני צריך ללמוד עוד עולם, זה מטורף – אז צריך שהדופק יהיה תמיד על 100".
זה לא סוד שמעבר לעובדה שהשניים מככבים על הרחבה הכי מדוברת במדינה, גורמים לשופטים וגם לנו להתאהב בהם אפילו עוד יותר, הדינמיקה הקרובה בין השניים מורגשת היטב והם לא מפסיקים לעורר עניין. השמועות אודות קשר רומנטי שהתפתח בין השניים לא מפסיקות לצוף - וכשנשאלים על הטענה שאי אפשר לפספס את הקרבה ביניהם, התשובה שלהם מותירה עדיין מקום לדמיון.
באמת בריקוד האחרון נכנסתם לזון רומנטי - וכמה שננסה, אי אפשר להתעלם מהלחשושים סביב הקשר שלכם.
סנה: "ברור שרואים את החיבור שלי ושל טל. בסופו של דבר אלו החיים שלנו".
טל: "למה אין עוד זוגות שיש ביניהם כימיה? אולי יש פה משהו שמייחד אותנו, יש בנו רגש שמתפרץ החוצה ואנחנו מאוד זהים בו מדברים שעברנו בחיים. שנינו חתולי רחוב, אנשים מאוד חזקים - וסנה עברה במהלך הקריירה שלה עליות ומורדות, אני גם עברתי המון ירידות והרבה עליות - וזה כל כך עובד לנו ביחד. עובד לנו בריקודים, מרגישים שיש בנו משהו מיוחד, משהו שמייחד אותנו, משהו שנמצא בפנים ומצליח לצאת החוצה ברחבה".
אתם מבינים אחד את השנייה.
טל: "מבינים אחד את השנייה".
סנה: "יותר מדי מבינים אחד את השנייה. זה כבר עומק שהוא באמת בלבל אחר, משהו שלא הכרתי עוד - זה כיף. אבל בסופו של דבר אנחנו כרגע כל כך בתוך התחרות, לפני השידורים החיים, ותמיד מעסיק אנשים עוד דברים מעבר וזה בסדר, אבל אין לנו זמן לחשוב על כלום חוץ מליצור יצירות ולעבוד. המזל שלי הוא שיש לי את טל והמזל שלו שיש לו אותי - כי באמת החוזק הזה בינינו זה משהו שכל כך ממנף אותנו. אם למישהו מאיתנו יש יום בלי אנרגיה, המטרה שלנו היא להרים אחד את השנייה, זה בא לנו מהעיניים - מבינים ברמה כזאת, מבלי לדבר".