תכניות ריאליטי כמו "האח הגדול" (ימי ראשון ושלישי ב-21:00) נותנות לנו הצצה לחייהם של אחרים על כל ההיבטים שלהם, שאת רובם אנחנו מכירים כמובן גם מהחיים שלנו. כמו רב בני האדם, גם האנשים שאנחנו צופים בהם על המסך בבית האח אוכלים, ישנים, מתעצבנים, מפחדים - וגם מתאהבים.
עונת ה-VIP הנוכחית הביאה להתקרבות מחודשת של זוג העבר, נטלי עטיה ואיציק זוהר. עוד לא ברור אם הדברים יתקדמו והקשר ישוב ויעמיק, או שהפלירטוט של איציק וקטיה יעמוד בדרכו. גם בתכנית הדוקו-ריאליטי "זוגות", (הערב, 22:35), נכנסת המצלמה אל עומקם של ארבעה קשרים רומנטיים. דנה מתמודדת עם החזרה בתשובה של עמית, רונן ואורית מתמודדים עם ההורים שמלחיצים אותם להתחתן, אבי ודיווה נשחקים בעקבות שיפוץ הבית, ותיקי וזאביק מנהלים קשרים נוספים במקביל לזה שביניהם.
מה שמשותף לזוגות של "האח הגדול" ושל "זוגות" הוא שבניגוד אלינו, אצלם נכנס לקשר הזוגי עוד גורם משמעותי - המצלמה, שנמצאת שם גם ברגעים הכי אינטימיים. אז איך בעצם משפיעה המצלמה על הקשר כשהיא נכנסת לתוכו? ואיך היא משפיעה עליו כשהוא מתפתח מולה?
"ייחוס מוטעה של עוררות" הוא מונח בפסיכולוגיה, שבמילים קצת פחות גדולות אומר שכאשר אנחנו מתרגשים ממשהו, אנחנו נוטים לתפוס את האדם שמולינו כיותר מושך, כי אנחנו מפרשים את האדרנלין בגוף כנובע ממשיכה. כן, הדבר הזה הוכח במחקר: נתנו לקבוצה אחת של אנשים ללכת על גשר גבוה ורעוע, ולקבוצה אחרת ללכת על גשר נמוך ויציב, ובירידה משני הגשרים עמדה אותה נסיינית. המשתתפים קיבלו שאלונים לאחר שירדו מהגשר, בהם התבקשו בין השאר לדרג את רמת המשיכה שלהם לנסיינית. אלה שהלכו על הגשר הגבוה והרעוע דירגו את אותה הנסיינית כמושכת יותר באופן מובהק. אז אם מסתכלים על המצלמה כעל משהו מרגש, אפשר לשער שהיא מעצימה את הריגוש ומעודדת התאהבות ותשוקה.
פרופסור אשכול רפאלי, ראש המעבדה לחקר רגש ויחסים בינאישיים במרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, דווקא לא חושב שלמצלמה עצמה יש השפעה על הזוגיות. הוא בעצמו משתמש במצלמה במעבדה שלו, שחוקרת זוגות וזוגיות: "המחקר שלנו הוא תולדה של עבודה של חוקר בשם ג'ון גוטמן מאוניברסיטת וושינגטון בארה"ב, שכל השיטה שלו מבוססת על להכניס מצלמות בצורה מקיפה לתוך החיים של אנשים ולהסתכל עליהם בתפקוד היומיומי, והיופי במחקר הזה הוא שהוא מצליח לתפוס בצורה מאד יפה דפוסים ותהליכים שעוברים על הזוגות בצורה שמשכיחה את המצלמה", מספר רפאלי. לדבריו, "חוץ מההשפעה שאולי יש למצלמה של לגרום לאנשים להיות קצת יותר מודעים לתהליכים, אצל רב הזוגות זה הופך להיות מן זבוב על הקיר". קוראים לזה "דסנסיטיזציה", וזה מה שקורה כשמתרגלים למשהו ומתחילים להיות פחות רגישים אליו. אם זה נכון גם לגבי דיירי בית "האח הגדול", זה יכול להסביר כמה וכמה דברים שקורים בבית ולא היינו מצפים שאנשים יעשו בקלות כשהם מצולמים - אם בזוגיות, ואם בכלל.
ד״ר אוה שנער, פסיכולוגית קלינית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, חושבת אחרת: "יש הרבה הסרטה בטיפול זוגי, אבל תכנית ריאליטי זה לא כמו ניסוי פסיכולוגי במעבדה", היא אומרת. "במחקרים שבדקו אנשים מצולמים לעומת כאלה שלא צולמו לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות, אבל כן היה הבדל בין איך שאנשים שצולמו הציגו את עצמם, וברמת הביטחון העצמי שהפגינו - המצולמים דיברו יותר בביטחון".
"אנחנו תמיד על איזושהי במה", טוענת שנער, "גם כשאנחנו רק מדברים עם בן הזוג שלנו בבית. כשאני לבד ההתנהגות שלי שונה אפילו מאשר כשאני נמצאת באופן אינטימי עם בן זוג, שהוא רק עוד אדם אחד. התייחס לזה סוציולוג בשם גופמן, שציטט את שייקספיר ואמר שכל העולם במה - כלומר, שההתנהגות שלנו משתנה לפי הקונטקסט שבו אנחנו נמצאים. אם כשאנחנו לבד לגמרי אנחנו שונים מאשר כשאנחנו עם עוד מישהו, אפילו כשאנחנו לא על במה טלוויזיונית - אז בוודאי שהקונטקסט של תכנית ריאליטי משפיע על ההתנהגות של האנשים שנמצאים בו, גם ברמה הזוגית".