פייר, אני מאוכזבת. הייתי בטוחה שארתור ייקח. זאת אומרת, עד שהגיע הסולו של נתנאל, כמובן. כי ברגע שהוא עלה עם הכובע והרוח של "אני ראשון יא קאזה", כבר ידעתי שזהו זה. הוא לוקח את הגמר כמו ענק. איך הוא חשב על זה? סולו מ"קזבלן" זה גאוני. אפילו ילדים בני 16 שמעולם לא זכו לראות את הגרסה הרזה של יהורם גאון מזמזמים את השיר הזה מהימים בהם היו שוטפים את המכונית עם אבא שלהם בשבת בבוקר (זו לא רק אני, נכון? נכון?).
תכנית הקליימקס הגדולה נפתחה ביצירת מופת לא פחות גדולה - הקליפ של הנבחרת ל"מותחן", הומאז' לקליפ ההוא של מייקל ג'קסון מלפני 25 שנה, היה פשוט רמה אחרת מכל מה שראינו עד עכשיו. הריקוד, השואו והקצב היו פשוט מדהימים, מותחים ועוצרי נשימה ודופק.
חבל שמשם עברנו במעבר חד לערב הסעודית, או יותר נכון למדבר סהרה - הדואט של ארתור ונתנאל היה לא משהו בכלל, שלא לומר יבש כמו פריכית אורז שפג תוקפה. כל האותנטיות הזאת ביניהם לא עבדה, וחוץ מרצון עז לקפה שחור (אני בכלל מכורה לנס קפה) הדואט הזה לא עשה לי שום דבר.
אחרי צמד המייבשים הגיע סוף סוף הסולו הראשון של הערב וכמו בחברות מתוקנות, הליידי הייתה פירסט: נטליה הפציעה משולהבת כולה בסולו פראי מלא אש ותמרות עשן. האמת? אם כל הלהבה, הסולו היה רק חביב ולא מעבר לזה. מה גם שבכל פעם שהסתכלתי עליה רוקדת, ראיתי בעצם את הפרומו של "המטבח" שהיה שם דקה לפניה.
האנרגיות הגבוהות של נטליה ליוו אותה גם לדואט השני, בו פצחה עם נתנאל בסלסה חושנית שבעיקר נתנה לו את האופציה להראות לבנות ישראל מה זה לנענע את האגן כל הדרך לפסגה. אין ספק שנטליה הייתה רק הצל של נתנאל בדואט הסקסי הזה והוא בלט הרבה יותר ממנה (תרתי משמע וכו'), למרות כמות השפגטים שהיא ניסתה לדחוס שם בסוף.
רק ארתור, כמו ארתור, היה חייב לבחור לו סולו שונה, וזו לגמרי לשון המעטה. לא עניין אותו פריים טיים, צביקה הדר, אסאמאסים או אופציה לקמפיין הלבשה תחתונה שהיה יכול לסדר אותו ביום שלמחרת. ארתור הלך עם האמת שלו ועם האמנות שלו, ובגלל זה אני כל כך מעריכה אותו. אבל לא רק, כי הסולו עצמו היה מושלם. ארתור אכן נולד לרקוד, ובמובן הכי מילולי של המילה: הלידה, החיתול, הריקוד האמיתי, אין הגדרה טובה יותר למה שקרה שם מאשר אמנות. וכנראה שאנחנו עדיין לא מוכנים לזה.
לצערי אבל בעיקר לצערו, הדואט של ארתור עם נטליה לא הצליח לשפר לו את התדמית הארטיסטית-מדי. זה היה מלודי על סף המעייף ובכלל, לא כל כך הבנתי על מה כל הרגש - בסך הכל לא היו להם כרטיסים. באיזשהוא שלב שם קיוויתי שהקופות ייפתחו מחדש, או שמישהו יספסר להם משהו בשושו כדי שהדואט הזה ייגמר כבר. כשזה אכן נגמר כבר התחלתי לחשוב שיש אלוהים בשמיים, ושאלוהים היא רקדנית ממש מעולה שאוהבת את ארתור לא פחות ממני. אבל אז נתנאל זכה. נו, לפחות באמת הגיע לו.
אמנם לא הייתי בלרינה, ופרשתי די מהר מג'אז וריקודי עם, אבל אני חייבת להודות שצפייה עקבית בעונה שלמה של נולד לרקוד עשתה לי קצת חשק לקמבק את דרכי חזרה לעולם המחול, אלא אם כן המורה המפחידה ההיא עדיין מלמדת בעירייה. מי יודע, אולי נתראה בעונה הבאה?
זה רק אני או ש:
• המסע הביתה של נתנאל לבאר שבע לא היה מבייש מסע בחירות של ראש ממשלה?
• נדמה כי לאפרת גוש אין בכלל רישיון נהיגה?
• השאבנג היה - במילה אחת - מיותר?
• גם לכם התחשק לראות אם אח של ארתור גם יודע לרקוד? ואיך לעזעזל הם יצאו כל כך שונים?
• ההצעה של האמדרוסקית לנתנאל שירקוד איתה סלסה תמורת חמישים שקלים הייתה קצת מוגזמת?