מה שכן, אני חובבת ריאלטי, מבינה בכוכבים (ובכוכבים עאלק), מאוהבת קשות ברונה לי שמעון ומסוגלת לשמוע את צביקה הדר בלופ. ובדיוק בגלל זה אני עומדת לעקוב בדקדקנות אחרי העונה השלישית של "נולד לרקוד" ולהגיש לכם דו"ח מסכם בסוף כל תכנית.
בתכנית הראשונה התמודדה חציה הראשון של הנבחרת ולצידה ערימת סלבס שלא היתה מביישת תכנית שלמה של גיא פינס – עידו רוזנבלום (שנאלץ, ותודה לאלוהיי הטייפ קאסט, להעביר את הערב בתחנת מוניות, אותנטית עאלק), רן דנקר ועילי בוטנר (אולי די?!), שופטי "רוקדים עם כוכבים" (אין לי מה להגיד).
לא היה קשה להמר שהמודחת תהיה רעות ויינברגר. ולא, לא בגלל המלבוש הביזארי שהיא לבשה בשלב הסולואים או בגלל שארתור הכה-חתיך רקד איתה וגרם לה להיראות חיוורת, אלא פשוט כי, וסליחה על הישירות, אין לה את זה.
תקראו לי חובבת בנים עלובה, אבל הזכרים בתכנית אתמול היו פשוט כל כך יותר טובים מהבנות. הראל קיי, סוג של עידו תדמור צעיר (פוגש את עברי לידר) כבש אותי מה"ג'ייב" (יקום מי שידע מה זה "ג'ייב" לפני התכנית) הראשון. קשה היה לאולה אוסטורבסקי לפספס עם כזה בן זוג ועוד עם "these boots are made for walking" של ננסי סינטרה, והיא אכן ידעה לנצל את המומנט והמומנטום.
רותם סימנה, שהחזיקה את בתה ליאן בת השנתיים וחצי ערה עד סוף התוכנית, הצליחה לגרום לי לחשוב לרגע שאני באיזה מופע לונדוני עם מופע הקברט שדפקה. וזה, למרות הפער בינה ובין מקס (שגם הוא, אגב, נראה קצת כמו צאצא שלה). השניים סחטו את הרחבה, אותי ואת השופטים ואף גרמו לי לקום ולעשות עוד כוס קפה - כי אם ליאן הקטנה ערה, אני גם יכולה להחזיק עד הסוף. אני רוצה לציין לחיוב גם את תות ונטליה שעניינו עם ביצוע סוחף ל"שיר הסמרטוטים". טוב, זה לא באמת היה השיר, אבל מקבץ הסמרטוטים שהן לבשו למופע המחול מודרני היה בהחלט אחת מהפתעות הערב.
אז זהו, העונה התחילה, האולפן נפתח ואנחנו בחרנו להיות על האי של רחבת הריקודים שאנחנו כה מכירים ולא על איזה אי נידח בקאריבים. כי בכל זאת, ככה לפחות אנחנו מרגישים בתזוזה בלי לקום מהכורסא. ובינינו - אין יותר ריאלטי מזה.
בוא נודה על האמת:
1. שהשם "תות" הוא סימן שאלה גדול (ותשובת האם "כי הילדים הם קצפת והיא הגיעה אחרונה" היא מענה חלקי בלבד).
2. שברגע שצביקה היזיקיאס אסף את הצמות הוא נראה בדיוק כמו לירוי מ"תהילה".
3. שכל העניין עם שופטי "רוקדים עם כוכבים" היה מאד מיותר. שופטים יש לנו מספיק.
4. שמיכל אמדורסקי היתה עצבנית יותר מאי פעם.
5. שיש מלך אחד בעולם הזה וקוראים לו (נכון להשבוע) ארתור.
הכי מבדר:
1. צביקה הדר, המנוסה ובעל הוותק בענייני ריאלטי והדחות, מסביר לאולה הפעורה שלא תהיה עצובה כי סטטיסטית כמעט כולם יעופו באיזשהו שלב.
2. עידו רוזנבלום יושב בתחנת המוניות ולא שומע אף מילה באוזנייה אבל ממשיך לחייך ולענות לצביקה באולפן. האמת שזה היה גם קצת עצוב.
3. אנה ארונוב נשארה עד הסוף ולא ברחה רגע לפני.
4. רן דנקר ועילי בוטנר ממש התמזגו עם הרקדנים והיה נראה שעוד שניה מתחילים לרקוד בעצמם (ותודה תודה על כך שזה לא התרחש).
5. המתנה של המודחים היא שיעורי מחול – כאילו דא!
ומילה לסיום:
לוותר ומהר על הסרט הוקרה למודחים. "חיים שכאלה" עושים למי שמכירים ולא לרעות – תזכיר לי? – ויינברגר.