רק ידידים? הצחקתם את עומר ושני

"רוב הזמן פשוט מחכים פה", מאבחנת ג'ודי את החוויה כשהיא לבושה במדי סוהרים וחלוקת את החצר עם האסירים.

"רק הדג לא מחכה", מציין חיים ומספק עיסוק לג'ודי, שניגשת אל האקווריום. "מי ייקח אותך כשהעונה תיגמר?", היא שואלת את שימי ומודיעה: "אני רוצה אותך". בהמשך בחצר, מספרת אורנה לשרון שזהו יום ההולדת של בנה ושולחת לו איחולים, ואילו האסירים אנדל ושני שקועים במשחק כדורסל סוער של אחד על אחת. "אתה לא מנסה לקלוע אפילו", היא מתלונת כשאינה מצליחה לחטוף ממנו את הכדור מאנדל המשועשע. "אתה סתם משגע אותי".

 

המשחק כנראה עייף את שני, שמאוחר יותר מנמנמת על החזה של עומר בתא הכלא שלהם. "איזו עייפות", הוא אומר. "למרות שעם העייפות אין לי בעיה". "ואיתי?", היא שואלת. "איתך זו הבעיה הכי גדולה", הוא משיב ונושך לה את הפנים למורת רוחה. "כבר הגענו לשלב של 'די, תפסיק, אל תיגע'... נראה לי שהתדרדרו היחסים", הוא פוסק, והיא מתגרה: "איזה יחסים, אנחנו ידידים. כשאנשים שואלים אני אומרת שעומר הוא כמו אח שלי". הוא מתעצבן ונוזף - "שלא תעיזי להגיד את זה", ותוהה: למה אותי לא שואלים? אני לא רגיש מספיק בשביל לענות על זה? אני עושה פה מהומה עכשיו בכלא", הוא מכריז ושני נקרעת מצחוק ומפנה את האש אל חברתה. "הנה, תכעס על מעיין, היא שאלה אותי אתמול". "אני לא יכול לכעוס על מעיין", הוא אומר, ושני נאלצת להסכים: "אי אפשר לכעוס על מעיין". אבל מעיין נענית לאתגר ושואלת את עומר מה טיב היחסים שלו עם שני. "ידידה הכי טובה", הוא עונה ומעורר פרצי צחוק עזים.