מאז ומתמיד כתבו גברים תכניות טלוויזיה על נשים. אם הם כעסו עליהן - הן כתבו אותן בלגלוג, אם הם אהבו אותן - הן כתבו עליהן בגאווה, אבל העיקר היה שנשים לא כתבו על עצמן. כלומר, אישה שהוצגה על המסך תמיד הוצגה מנקודת המבט של הגבר ש"כתב אותה".
כל זאת יכול להשתנות בריאליטי. בריאליטי – "מציאות" בעברית - יש לנו אפשרות לצאת מתסריטים כתובים מראש ולראות נשים אמיתיות. והתוצאות מפתיעות.
אני רוצה להתמקד בשלוש נשים בתוך הבית, נשים חזקות ומוצלחות: שפרה, ונסה ועינב.
שפרה קורנפלד | תמונת AVI: האח הגדול שפרה התגלתה כמוח של הבית. יש לה ידע נרחב בנושאי יהדות ותלמוד, בנושאי זכויות נשים והומוסקסואלים ובכלל חשיבה ביקורתית בריאה. שפרה לא פחדה לחזור בשאלה ובכך להתנגד לממסד הדתי השוביניסטי שכופה על נשים הריונות מרובים לצד חיים בסטטוס נמוך מהגברים. היא בחרה בחופש. יותר מכך, היא מגדלת את שתי אחיותיה בבית נשי עצמאי, ללא עזרה של גברים. היא מציגה אהבה גדולה לאחיותיה, בניגוד לקנאה המסורתית בין נשים שבדרך כלל מוצגת בסרטים. אבל היי, כבר אמרנו שהמציאות שונה מהסרט.
ונסה אלוש | וידאו WMV:
עדי רם, האח הגדול
ונסה היא אשה דעתנית, אסרטיבית, שלא פחדה ללכת ראש בראש מול הטוען לכתר המנהיגות בבית - שי.
נכון שבסרטים האישה תמיד מוצגת כזקוקה להגנה של גבר? ג'יימס בונד או סופרמן או בטמן? אז נחשו מה, במציאות יש נשים שמגנות על גברים. זוכרים את הקטע בו ונסה הגנה על איתי, המוחרם חברתית מול שי?
יותר מזה, בסרטים תמיד מוצג הגבר כמלהטט בין שתי נשים, ומה אנו מוצאים בבית האח הגדול? נכון מאד. ונסה מלהטטת בין שני גברים - איתי ויוני. מול פניו הכאובות של איתי, היא מקבלת מסג' מיוני ואז בוחרת באיתי כבן זוגה לבילוי לילי בסוויטה. כי במציאות, גם נשים הן "שחקניות" (players).
עינב בובליל | וידאו WMV: האח הגדול עינב המדהימה. לא מספיק שעינב נאלצת להתמודד עם אפליה נגד נשים, היא גם מתמודדת עם אפליה נגד מזרחים. כלומר, הדיכוי נגדה הוא כפול. אבל עינב אינה יצור כנוע ושפוף. להפך- היא נלחמת חזרה. בסרטים ישראלים מקובל להציג את המזרחים כעילגים, בורים או אלימים ואת המזרחיות כעוזרות בית או עוסקות בכשפים. והנה עינב, דוברת רהוטה, עומדת על שלה, נלחמת מול האח הגדול ששינה את המועמדות להדחה של שיפרה וצבר האשכנזים בשלה ושל אשר. היא גם נלחמת מול הממסד האשכנזי והופכת את הקערה על פיה: האשכנזים הם ה'פרידמנים', הנלעגים, אני מזלזלת בהם ולא הם בי. עינב מבינה בדיוק חד את שורשי האפליה ("אז אני לא גרה בסביון, אין לי תואר רביעי") ונלחמת כמו חברה ב"פנתרים השחורים".
לסיום, לריאליטי יש פוטנציאל לשבור את הסטריאוטיפים שהאכילו אותנו בהם בסרטים כתובים מראש. כלומר, הריאליטי הוא אפשרות חתרנית, מרדנית להגיע לאמת ול"מציאות".