הלידה של דניאל בכר ובעלה תומר ב"בייבי בום", התחילה באחת הדרמות הכי גדולות שיש. פתיחה של שלוש ס"מ, תקועים בפקק בדרך לבית החולים, עם שוטר על הקו וניידת שמלווה אותם כדי שיוכלו לנסוע בשוליים. את התוצאה אנחנו יודעים, הכל עבר בשלום והם הפכו להורים לשניים, כשאלמה הקטנה הגיחה לאוויר העולם בעוד רגע של נס מרגש. כמה חודשים אחרי פגשנו אותם בבית שלהם, כשהם כבר משפחה של ממש - ומתרגשים לצפות בעצמם על המסך. את ההחלטה להשתתף בתוכנית, הם קיבלו בהתחלה לגמרי כבדיחה: "ראיתי פרסום שמחפשים זוגות לתוכנית ואמרתי לתומר שאני רושמת אותנו, זה היה בצחוק כזה. כנראה תכננתי פשוט לא לענות אחר כך, אבל יצא שגלי המלהקת התקשרה והייתה כזאת מדהימה שהשיחה ממש זרמה ומשם זה כבר התגלגל", משתפת דניאל.
היה חשש להכניס מצלמות לרגע כל כך אישי? דניאל: "כמובן. למרות שזאת לא לידה ראשונה לא ידעתי לקראת מה אני באה. מדובר ברגע כל כך אינטימי, כשאני כאובה, הורמונלית, מרוגשת ומלאה בציפייה. חשבתי הרבה אם זה נכון לנו או לא, בעיקר חשבתי על המזכרת המטורפת שתשאר לנו. האמת היא שכלל לא הרגשנו את המצלמות ושכחנו מהר מאוד שהם שם".
תומר: "כן, היה חשש לגיטימי ובעיקר ביישנות, אבל לאחר זמן מה שהלידה מתקרבת והשעות חולפות זה באמת פחות משפיע ומורגש"
איך בחרתם את השם אלמה? דניאל: "יש לי רשימת שמות לבנות שאני מטפחת מגיל 12 בערך, הבעיה היא שתומר לא התחבר לאף שם שהצעתי. הוא רצה את השם דבורה כי יש פסוק שאומר: 'וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט'. לקראת סוף ההריון שמעתי את השם אלמה וממש אהבתי, שלחתי לו הודעה שמצאתי שם עם ראשי תיבות של :'אלוהינו מלך העולם' - אלמה, הוא מיד הסכים".
איזה הכנות עשיתם לקראת רגע הלידה? דניאל: "בהריון של אריאלי הבכור שלנו שנתיים קודם, עשינו מלא הכנות כמו סיורים בבתי חולים, קורס הכנה ללידה, קורס הכנה להנקה וקורס עזרה ראשונה. בהריון השני הרגשנו שאנחנו כבר בקיאים בחומר ולא עשינו הכנות מיוחדות בנושא לידה. עשינו בעיקר הכנות לאריאל שהוא הולך להיות אח גדול וקנינו לו בובה קטנה של תינוקת שיטפל בה וירגיש חלק. מבחינת הציוד הרוב היה במצב מעולה ולכן עשינו בעיקר השלמות של דברי בנות".
דניאל, איך הרגשת כשחשבת שהלידה עומדת להתחיל ואתם תקועים בפקק? "וואו זה היה מלחיץ בטירוף. יצאתי מבדיקה בקופת חולים עם פתיחה שלוש ומחיקה כמעט מלאה והרופאה אמרה לי לנסוע מיד לבית החולים. מהנסיון שהיה לי מהלידה הראשונה שלי, זכרתי שילדתי תוך שעתיים מפתיחה שלוש ולכן הייתי בטוחה שבמהלך הפקק אני יולדת באוטו. מה עושים עם תינוק שנולד באוטו? איך מתפעלים את זה? מלחיץ".
תומר, היית שם בשבילה וניחמת אותה בצורה כל כך יפה לאורך הלידה. איך אתה הרגשת באותם רגעים? "חוויתי תחושת 'וואו' עילאית לרגע קט. במיוחד שאני ילד יחיד וזו הגשמת חלום להקים משפחה. במהלך הלידה בעיקר השתדלתי להבין ולתמוך בדניאל, עד לרגע הצירים הסדירים והתקדמות הפתיחה אני די קליל, כשמגיעים למומנט הלידה אני פשוט מתנתק ככל הניתן מסביב, להתרכז אך ורק בה ולעטוף אותה בחום. בנוסף יש לי גם סוג של הכנה מקדימה, מעין 'דמיון מודרך' של איך ארגיש ואיזו חוויה אני מדמיין שתתרחש והלידה הייתה מעל המצופה, תודה רבה לקב"ה".
תארו לי את הלילה הראשון שלכם עם אלמה בבית. דניאל: "אלמה הקטנה בעריסה צמודה אליי, לידי במיטה אריאל שנהנה ממש לישון על הראש שלי ולידו תומר. מניקה כל שעתיים-שלוש, בודקת אותה כל כמה דקות. בסך הכל כיף חיים. אבל האמת היא שאין אושר גדול מזה".
תומר: "חזרנו הביתה ביום שישי, ישר לשגרה של שבת משפחתית. בחרנו להישאר בבית ולא להתארח אצל ההורים. הצגנו לאריאל את אחותו והוא התרגש כל כך, וגם בל הכלבה לא זזה מאלמה. בלילה דניאל בעיקר הניקה ואני הייתי אחראי על הפן הטכני של ציוד והחלפות טיטול".
לראות את עצמכם על המסך ברגע כל כך מורכב ואינטימי זה לא פשוט. איך הרגשתם כשצפיתם לראשונה? דניאל: "לא פשוט בכלל, בעיקר לי. לראות את עצמי ברגעים הכי פחות פוטוגניים שלי, בשיא ההורמונים והעצבים של ההריון. אבל באותה נשימה גם היה מאוד מרגש לראות את הלידה מהצד, להבין את הנס הזה, מה עברנו ואיזה חוויה מטורפת זאת".
תומר: "תחושה קצת מוזרה שיש תיעוד לדבר הזה, אבל אין ספק שמזכרת מהרגע הזה מציפה אותי מחדש ומעלה חיוך ושמחה".
בדיעבד, היו דברים שהיית עושים אחרת בלידה? דניאל: "הגעתי לחדר לידה עם מסמך לידה מפורט, כך שהצגתי למיילדת בדיוק מה חשוב לי. אבל המנטרה שלי היא גם לדעת לשחרר, להגיע ללידה במחשבות חיוביות ולדעת להתגמש. סמכתי על גיל המיילדת המדהימה שהייתה לי שהיא יודעת מה הכי טוב, ונתתי לה באיזשהו שלב פשוט להוביל. לא חושבת שהייתי עושה משהו אחרת".
תומר: "תזכורת לעצמי בלידה הבאה לדאוג לכיסא נוח".
אין ספור רגעים, סרטים, שירים ותמונות הוקדשו לרגע בו תינוק יוצא לאוויר העולם. איך הרגע הזה הרגיש בשביל כל אחד מכם? דניאל: "עברתי הרבה רגעים של אושר בחיים שלי, אף רגע לא משתווה לרגע שבו ילדתי את הילדים שלי. זו חוויה קסומה שאני מאחלת לכל אישה לעבור. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת שאני פוגשת את אהבת חיי ושמה אותו עליי צמוד צמוד. אחד המשפטים הראשונים שאמרתי לתומר אחרי הלידות שלי זה אני רוצה ללדת שוב בבקשה".
תומר: "רגע הלידה נתן לי תחושה של עילוי וסיפוק, וכמובן אנחת רווחה שאלמה פה איתנו ושהכל עבר בסדר ברוך השם. אשתי הייתה לביאה, והלידה עברה על הצד הטוב ביותר שיכלתי לדמיין ולקבל. אושר עילאי".
איך זה להיות הורים לשניים? במה זה שונה מלהיות הורים טריים? דניאל: "מבחינתי המעבר לשניים היה הרבה יותר קליל. הגעתי לזה הרבה יותר מוכנה ופחות חרדתית. אריאל הבכור שלי הפתיע אותי בדרך בה הוא קיבל את אחותו הקטנה, הוא אוהב אותה בצורה מרגשת, והיא לא מפסיקה לחייך כשהוא מסתכל עליה. כמובן שיש רגעים מאתגרים, אבל שווים הכל".
תומר: "זה לגמרי הרגיש טבעי מאוד להיכנס הביתה ופתאום לראות את אלמה ולידה אריאל. חוזרים לשגרה של מקלחות, טיטולים, בקבוקים, הרדמות וכל ההתמודדות עם ניו בורן. יש יותר סיפוק, אני לא מרגיש איזושהי תחושה שונה".
אנחנו נמצאים בתקופה לא קלה, ואין ספק שלהביא חיים לעולם זה אור גדול. איך המלחמה השפיעה על החששות שלכם כהורים ובכלל? דניאל: "כשהחלה המלחמה הייתי בחודש שני. אני זוכרת שבכיתי באחד הערבים ואמרתי לתומר, תראה לאיזה עולם אני מביאה ילדים. פשוט פחדתי, פחדתי שלא אוכל להגן עליהם, וזו באמת תחושה שליוותה אותי. אבל באותה נשימה אני מאמינה באמונה שלמה שהקב"ה שומר ומגן עלינו, אז על אחת כמה וכמה יש לנו משימה להביא חיים לעולם. ואין ספק שהילדים הם נקודת האור הכי גדולה שלנו".
תומר: "דניאל נכנסה להריון לפני שהתחילה המלחמה. באותה נקודת זמן מי חשב שנחווה ונחייה חיי שגרה כאלו. במהלך הלחימה חווינו אובדן של כמה אנשים מאוד קרובים אלינו. כמובן שככל שעובר הזמן אז יש חששות ומחשבות מה יקרה אם זה יחמיר ותוך כדי אזעקות ופאניקה. בכלל, תחושת הכאב והאובדן בוודאי משפיעה על מצב רוח השלנו, וקל וחומר על אשתי שבהיריון. דווקא עקב זה שממש בכל רגע ורגע מתקיים נס מול עיניי זה מחזק אותנו, מפיח תקווה במלוא מובן המילה. צריכים אותי פה ויש לי זכות להביא ילדים לעולם ואם ה׳ יתברך החליט שזו המציאות שתהיה כשאלמה תיוולד, אז זו המציאות. דווקא למען ההמשכיות שלנו הן כעם והן כמשפחה להוכיח לאויבים שלנו ששום דבר לא ישבור את הרוח שלנו. עם ישראל חי".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן