"כואבים את האובדן של רונה, לצד האושר והקסם של דורי"

אחד הפחדים הגדולים ביותר שיכולים להתממש אצל משפחה שמצפה לתינוק, הוא נושא שלא מדובר מספיק. אושרת ועומר אדן, עמדו הערב מול המצלמות של "בייבי בום" ונתנו לנו מבט קצר וכואב אל הטראומה הקשה שעברו, כשההיריון הקודם של אושרת נגמר בלידה שקטה. אין ספור דברים אפשר להגיד על עצב כזה, ובכל זאת הם בחרו להציג לצידו את הסיפור החדש שלהם, ההיריון הנוסף שאחרי לא מעט מתח נגמר בידיים מלאות, כשהם חובקים את בתם התינוקת - דורי. 

את הבחירה להשתתף בתוכנית, הם לא לקחו בקלות ראש: "ראשית, יש את הפחד ששוב יקרה אסון כמו שכבר חווינו. שנית, אנחנו לא אנשים שמחפשים פרסום או שיכירו אותנו. אנחנו אוהבים את הפרטיות שלנו, וזו תכנית חושפנית מאוד בהרבה היבטים. כמו כן היה חשש מאיך אנשים יגיבו לזה ואיך זה ישפיע עלינו. אנחנו לא מכירים את העולם הזה", מסבירה אושרת ועומר מוסיף: "כל מי שמכיר אותי יודע שזה הדבר שהכי לא מדבר אליי ורחוק ממני. לא אוהב את החשיפה הזו ושתשומת הלב מופנית אליי. כשאושרת דיברה איתי על זה קודם כל אמרתי לא, אחרי שדיברנו על זה והבנתי כמה זה חשוב לה לדבר על הנושא הזה שהוא כל כך מושתק וזה יכול לעזור לריפוי שלה, שלי ושלנו כמשפחה אז שיניתי את דעתי".

איך התכוננתם לרגע הלידה? "בלידה הזו לא עשינו כלום למעט משבר קטן שהיה לי עם הקניות הראשונות שלא זכיתי לחוות בלידה הקודמת והקנייה הייתה מלווה בפחדים מטורפים כי זה 'מזל רע'. בהריון הקודם, יממה לפני שגילינו מה שקרה היינו בקורס הכנה ללידה שהתקיים בחדר הצמוד לחדר שהיינו בו אחרי. בשבוע שבו הייתה הלידה קבענו את כל הקורסים: מפגש הכנה עם הדולה, קורס החייאת תינוקות, קנייה של כל הציוד והכנה של החדר. דחסנו הכל לאותו השבוע כי זה הסתדר עם העבודה. כמובן שכלום לא קרה, וכל ההתעסקות בביטולים של הקורסים הייתה כואבת וקשה מאוד. בהריון עם דורי החלטנו שלא עושים כלום, הרי את הגרוע מכל כבר עברנו. הדבר היחיד ששחזרנו מהלידה הקודמת היה איריס הדולה שלנו. התלבטנו הרבה זמן ובסופו של דבר עומר ביקש שנביא אותה, כי בלידה הקודמת היא תמכה בנו מאוד ויצרה אוירה נינוחה וטובה למרות כל מה שקרה. משום שלא ידענו למה לצפות הפעם, החלטנו שהיא תלווה אותנו שוב ואפילו תסגור מעגל עם סיום טוב יותר". 

הייתה התלבטות האם להיכנס שוב להיריון אחרי מה שעברתם? "ממש לא. לא ידענו איך נתמודד עם הריון נוסף, שלישי במספר, אבל לא היה לנו ספק שזה הדבר הכי נכון עבורנו. מעבר לעובדה שכל כך רצינו את זה וחיכינו לזה, יש את עניין הגיל שמאוד הלחיץ אותי. מבחינת עומר הכניסה להריון הייתה הריפוי הכי טוב שיכולנו לתת לעצמנו".

סיפור הלידה שלכם מעצים ומרגש. מה הייתם רוצים שהוא יעביר למי שצופים בבית?
אושרת: "תקווה, חד משמעית. אחד הדברים שהכי עזרו לנו אחרי האסון שעברנו, היה לדבר עם אנשים ובעיקר עם נשים שחוו לידה שקטה. לדעת שיש אור בתוך הבור השחור הזה, לדעת שאת לא הראשונה שזה קורה לה, להבין שאת לא פגומה או משהו לא בסדר איתך, שהריון זה לא משהו כזה פשוט כמו שאנחנו רואים באינסטגרם ובסרטים. זה נס, ולפעמים לניסים יש דרך מיוחדת לקרות. אומנם קשה להבין את זה בלי לחוות את זה, אבל בזכות מה שקרה לנו, יש לנו את הפלא שלנו, את דורי".

עומר: "היה לי חשש ופחד גדול מאוד שאושרת תאשים את עצמה במה שקרה. חשוב להדגיש שהיא עשתה הכל כדי לשמור על רונה, כל ההיריון היה תקין לחלוטין עד שהפסיק הדופק. אפילו לי עברה מחשבה בראש שזה קרה כי לא הייתי מוכן עדיין להיות אבא. אבל יש פעמים בחיים שקורים דברים ללא הסברים. מקרים שצריך לקבל אותם כעובדה ולהמשיך".

יש רגע בלידה בו רואים את ההאטות של העוברית ו"ההמולה" של אנשי הצוות בחדר. איך התמודדתם עם החששות שליוו אתכם באותם רגעים? "הייתי באשפוז כמה שבועות לפני הלידה. עטפו אותי מיטב הרופאים באיכילוב בכל התקופה הזו. אחת האחיות אמרה לי באחד מן הבקרים בהם חשבתי שלא שמעתי את הדופק במוניטור והיה לי התקף חרדה: 'אם אני רגועה, את חייבת לסמוך עליי שהכל בסדר'. אחרי זה היא עשתה לי שיחה והסבירה לי שמשום שאני חרדה ולאור ההיסטוריה שלי, הגיוני שאני לא שומעת מהר את הדופק, אבל היא עושה את זה שנים רבות, ולכן היא מזהה את זה בשנייה הראשונה. אחרי זה החלטתי לשחרר. בחדר הלידה היינו בלחצים שלא ניתן להסביר. חווינו את כל קשת הרגשות בו זמנית: תקווה לצד חשש, פחד מול ביטחון, שמחה על מה שיהיה ועצבות גדולה על מה שאין. משום שלא ידענו מה אמור להיות בלידה רגילה אז כמות האנשים לא הפריעה לנו, זה גם היה בפעם הקודמת, לכן הרגיש נורמלי. לגבי ההאטות בדופק, סהר, המיילדת המדהימה, הסבירה לנו שזה נורמלי וזה עשוי לקרות. הייתי מנוטרת כל הזמן".

לראות את עצמכם על המסך ברגע כל כך מורכב ואינטימי זה לא פשוט. איך הרגשתם? "הכי מוזר לראות את עצמנו בטלוויזיה. מביך, מרגש, מצחיק ומעניין. אבל המטרה שלנו היא נר לרגלנו. החלטנו שעושים את זה כדי לעזור למשפחות שעברו גם לידה שקטה, לתת תקווה, לנרמל את הטירוף של זה. כשצפינו בפרק שלנו בכינו כמו שלא בכינו בזמן הצילומים. פתאום נופל עוד אסימון על כל מה שעבר עלינו בשנה וחצי האחרונות".

תארו לי את הלילה הראשון שלכם עם דורי בבית. "חלום שלא הצלחנו לדמיין. כל כך התרגשנו שלא הפסקנו להביט בה כל הזמן. היא ישנה מהלילה הראשון ואנחנו בהינו בה ערים. לא הורדנו אותה מהידיים לרגע, כי ההתרגשות הייתה עצומה. אני חושבת שעד היום אנחנו מתרגשים ממנה, וכל הזמן אומרים האחד לשנייה שזה מטורף שהיא שלנו".

איך חיים את האושר וההתרגשות בלידה של דורי, לצד האובדן של רונה? "אלו שני דברים שאנחנו חווים אותם ביחד בו זמנית. אנחנו כואבים את האובדן של רונה, את הגעגוע לדבר הזה שאפילו לא הכרנו, לחלומות שלא הספקנו להגשים איתה. לצד זה את האושר העילאי, הקסם והפלא שדורי מביאה לחיים שלנו. תמיד יש את ההלקאה הזו בזמן עצב על מה שקרה אל מול מה שקיבלנו לחיים שלנו. כשדורי הייתה בת חודש, זה היה יום השנה לרונה, והחלטנו לעלות לקבר שלה בפעם הראשונה. זה היה קשה מאוד. החיים מול המוות, תחושת החיות של דורי מול הקבר של רונה שאפילו שם אין עליו. הבכי של דורי מול השקט של רונה, לאט לאט לומדים לשלב את השניים יחד. רונה תמיד תהיה חלק מאיתנו למרות שלא הספקנו להכיר אותה. בזכותה יש לנו את דורי".

לא פשוט לגדל ילדים בתקופה הקשה שעוברת על מדינת ישראל. איך זה מרגיש בתור הורים טריים? "לא פשוט בלשון המעטה. הפחד הקיומי הזה אופף אותנו. לדעת שהבאנו חיים בזמן כזה היסטורי, לא נתפס. משפחות מאבדות את הילדים שלהם, המדינה מאבדת את אופייה. אנחנו מנסים לשמור על הערכים שלנו, להבין איך אנחנו יכולים לשמור על דורי מכל הבחינות, ולקוות שנעשה את הכי טוב שלנו בתוך כל הטירוף הזה".