מחוץ לבמה

לינוי קנטור, בת 16

נבחרת: אביב גפן

המקום שלי מחוץ לבמה: החדר הפרטי בבית הוריה בקרית אתא

"זה המקום שאני תמיד איכשהו בורחת אליו. אני שומעת שירים, עושה מוזיקה ומבלה כאן את רוב הזמן חוץ מכשאני יוצאת והכל".

טיגיסט הנוק, בת 18

נבחרת: אייל גולן

המקום שלי מחוץ לבמה: חוף פולג בנתניה

"זה המקום הכי אהוב עליי, המקום הכי מרגיע. אני יכולה לשבת על החוף שעה, גם בשתיים בלילה, ולשמוע את הגלים. זה גן עדן".

מצדה איש ימיני, בת 16

נבחרת: אייל גולן

המקום שלי מחוץ לבמה: מרכז הקהילתי ע"ש פירסט בטירת הכרמל

"זאת ממש משפחה פה, כולם גדלים עם כולם. הגעתי לחזרות מגיל קטן והייתי בלהקה של הקטנים, ואז מכיתה ז' ומעלה הייתי בלהקה הזאת. למדתי פה הכל".

נועם בתן, בן 20

נבחרת: אביב גפן

המקום שלי מחוץ לבמה: פארק אורי גורדון ברעננה

"זה המקום שאני תמיד הולך אליו כשאני צריך שקט וזמן לעצמי. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי במצב שכל הרגשות צפים ואז אני אבוד, ואז אני אומר 'טוב, לך לאורי גורדון', שב עם עצמך ותקשיב לעצמך פשוט, בלי שום דעה של מישהו".

"כשאני מגיעה לים אני חושבת על איך עבר עליי היום, איך אני מתמודדת עם עצמי, איך אני עוברת תקופות רעות. אם יש לי לחץ אני פשוט באה, מנתקת את הראש שלי מהמציאות ונכנסת לחלום. באמת, בים אני נכנסת לחלום".

"בחזרות במתנ"ס אנחנו קודם כל מדברים חצי שעה, כי כולם אוהבים לדבר. ואז מגיע מי שמנהל את החזרה, הוא נותן כמה שירים, מלמד אותנו קולות, מדפיס מילים וכולם שרים ביחד. אנחנו גם מופיעים בטקסי יום הזיכרון, יום השואה, מופיעים בפני משלחות שמגיעות לטירת הכרמל ובפעם בשנה מעלים מחזמר. השנה העלנו את 'אנני', ואני שיחקתי את מיס האניגן הרעה, היה מצחיק".

"הייתי פה פעם אחת עם חברה שלי, היה לנו רגע ממש נחמד פה. זה היה כשהייתי בנקודת שבירה והיא ממש תמכה בי, הייתה פה ועזרה לי. בכללי כשאני איתה אני יותר רגוע. זה היה ברייק, הפסקה קטנה ושחרור מכל מה שקורה לי".

"אני מאוד עצלנית, אז הדבר הראשון שאני עושה כשאני נכנסת לחדר זה לשכב על המיטה, בוהה בקיר איזה חמש דקות ואז ממשיכה, אומרת לעצמי 'די צריך לחיות'".

"ביום הראשון שלי במתנ"ס לא שרתי. וואי, התביישתי ברמות. אני זוכרת שלא רציתי לשיר, לא רציתי כלום - הייתי בהלם. ואז לאט לאט נפתחתי".

"גיליתי את הפארק לפני הצבא, כשרק התחלתי לעשות מדיטציות, זאת הייתה תקופה עם מלא מחשבות, ומאוד נכנסתי לתוך עצמי, הייתי הרבה יותר מודע, יותר קשוב. הייתי מדבר עם אנשים והכל נראה רגיל, אבל מאחורי הקלעים היה לי פתאום הרבה יותר שקט. זה כמו שיש שמיים עם מלא מלא עננים, והעננים הם מלא מחשבות, מלא רגשות, דברים שצפים בתוכך, ומעל העננים יש שמיים נקיים, יש את השקט הזה. אז פשוט פיניתי עננים והשארתי מקום לשמיים. זאת הייתה תקופה מדהימה".

"הרגע הכי טוב שעברתי בחדר, וזה ישמע קיטצ'י רצח, אבל זה היה כשקניתי את הגיטרה הראשונה שלי מהכסף שלי. עבדתי, וברגע הראשון שניגנתי עליה ולמדתי אקורדים בסיסיים, זה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלי. אני לא יודעת למה".

"הרגע הכי משמעותי שלי בים היה כשסיימנו ללמוד בי"ב, והיה לנו את הרונדו. עכשיו, כל החבר'ה האתיופים לא הוציאו רישיון, היינו עצלנים ולא היה לנו כוח לעבוד, אז אמרנו: 'יאללה, נלך לשבת בים'. זאת הפעם הכי מצחיקה שהייתה לנו. התאכזבנו שאין לנו רכבים ואנחנו רואים את כולם, אז אמרנו שנזרום לים".

"היו לי מלא רגעים טובים בפארק. אחד שזכור לי הוא רגע שעשיתי מדיטציה והייתי מלא מבפנים, ובזמן המדיטציה ירדה לי דמעה וממש הרגשתי את זה עולה ולא עצרתי. אמרתי: 'יאללה, תן לזה לצאת', וזה היה משחרר. לבכות זה כיף, זה מוציא את הרעל. יש גבול דק שצריך להיזהר לא לעבור אותו, אבל כשאתה צריך את זה, כשאתה לא יודע מה לעשות ואין לך תשובה מיידית, אז הגוף שלך אומר: 'תוציא קצת, אתה צריך לשחרר'".

"הרגע הכי פחות טוב בחדר שלי הוא כשאני מכונסת בעצמי, עם המוזיקה הדכאונית שלי. כן, יש לי רגעים כאלה כמו לכל טינאג'ייר רגיל שיש לו את המחשבות האלה שלו, שהוא מוריד מעצמו, חוסר ביטחון כשהאנשים שמסביבי תמיד מרכלים ושופטים. אני מנסה להיות מי שאני, לבנות את עצמי, ועכשיו בזכות התכנית אני מתחילה באמת להבין".

"הפינה שאני תמיד יושבת בה היא על שפת הים, על הים. בין הים לחוף"

"שנה שעברה במחזמר שהעלנו "Fame" התמודדתי בפעם הראשונה עם שיר שהוא לא הסטייל שלי, זה היה מונולוג בסגנון אר אנד בי, ואני זוכרת שכששרתי אותו על הבמה זה היה משהו מאוד גדול. כשסיימתי לשיר כולם מחאו כפייםבהתרגשות ואני אישית התרגשתי, זה היה בין הרגעים שהייתי הכי גאה בעצמי".

"אביב או אייל - מי ימצא את תגלית השנה": אירוע הגמר הערב (שלישי) ב-21:00, קשת, ערוץ 12