אלי אברהמי (רותם סלע) מעולם לא הייתה זו שפונים אליה לעזרה. עידו (יהודה לוי), בן זוגה, תפס מהרגע הראשון את מקום המכיל והמטפל, והיא, מעט בלית ברירה, תפסה את המקום של זו שמכילים אותה. אלא שאמש (שלישי) בפעם הראשונה בחייה אלי שמעה את המשפט: "אני צריכה אותך, בואי תעזרי לי".
הדברים נאמרו על ידי חן בן עטר (גל מלכה), הפונדקאית שהגשימה לאלי ולעידו את חלום ההורות ועזרה להם להביא בן לעולם. היחסים בין אלי וחן ידעו לא מעט עליות ומורדות, חן לא הצליחה להכיל את מעורבות היתר של אלי ואלי מצידה נדחקה הצידה. בעקבות היחסים המורכבים ביניהן, הזוגיות של אלי ועידו עלתה על שרטון - ועידו מצא נחמה בזרועותיה של זו שנשאה בבטנה את בנו.
למרות שצלעות המשולש נסדקו ואלי עזבה ללונדון, חן בחרה להתקשר דווקא אליה ברגעים בהם הייתה בחדר הלידה. בריאיון לסדרה המלווה של התוכנית ב+12, "לגופו של עניין", גל מלכה מספרת על הסצנה שסיכמה את הדרמה המדוברת.
"אני מתחילה לקבל צירים, אני מבינה שהדבר הזה אמיתי", מספרת מלכה, "הכאב קורה, אני מפחדת ואין מי שיהיה איתי. אלי בלונדון ועידו לא יכול להיכנס איתי לחדר הלידה. גבר ואישה זה לא אותו דבר, ואני מבינה שאני זקוקה נואשות לאלי - אני מפחדת".
"זאת הפעם הראשונה שמישהו אומר לאלי: 'אני צריך אותך, בואי תעזרי לי'"
הטלפון מגיע לאחר שאלי עזבה ללונדון במטרה לפתח סדרת טלוויזיה עם תומר חמו (ליאור רז). אבל זה לא הכל; היא עזבה בידיעה שהיא וויתרה על הילד שלה, לאחר שהבינה כי עידו לעולם לא יסכים שתיקח את בנם ללונדון ועם המחשבה כי היא לא תוכל להיות אמא טובה.
"היא החליטה שאין לה שום קשר לילד הזה, שהיא לא מתכוונת לגדל אותו - היא ברחה ממציאות חייה", אומרת רותם סלע, "באיזשהו שלב חן, שמבחינתה גרמה לכל העניין הזה ודחפה לכך שהיא לא תהיה חלק, קוראת לה ואומרת 'אני צריכה אותך'. זו הפעם הראשונה שמישהו אומר לאלי: 'אני צריך אותך, תעזרי לי, אני צריך שאת תכילי אותי' - וזה עולם ומלואו בשבילה".
לצד כל זה, הבקשה הגיעה מחן שבהתחלה לא התחברה לאופייה הדאגני של אלי ולמעורבות שלה. "במהלך רוב העונה חן העדיפה את עידו", אומרת אחת מיוצרות הסדרה, שירה חדד, "הקושי המתמשך שיש לה עם אלי לא קיים עם עידו, יש משהו נינוח ביחסים ביניהם".
אלא שאז הכל השתנה. "ברגע האמת בו היא אמורה להיכנס לחדר הלידה, היא מרגישה שהיא רוצה לידה אמא - ואמא שלה לא בחיים", מספרת חדד. "אמא שלה נפטרה כשהיא הייתה בת 12, והיא מבינה שהאמא שהיא צריכה לידה זאת אלי. באופן שבו היא הופכת את אלי להיות אמא שלה, לפחות למשך הלידה, היא נותנת לאלי את מתנת האימהות".
"העיקר שהיא פה איתי. שמישהו אחד בעולם הזה מחזיק אותי"
ככל שהצירים מתגברים, חן נכנסת ללחץ נפשי - עד שאלי מופיעה. "אני מרגישה שאני יכולה למות ואף אחד לא יטפל בילד שלי ויהיה איתי", אומרת גל, "כשאלי מפתיעה ברגע האחרון ונכנסת, אני מרגישה שאני נוחתת לקרקע, שאני מוכנה לקבל את הנשימות והכאב של הצירים. העיקר שהיא פה איתי ומישהו אחד בעולם הזה מחזיק אותי".
ברגע בו חיים חדשים מגיעים לעולם, השתיים מוצאות את החיבור ביניהן. "פתאום 'הבונד' קורה באיזה מצב קיצון כזה שהיא צריכה אותה, פתאום יש חיבור", אומרת סלע, "זה רגע מכונן בשביל אלי".
שי קפון, במאי ואחד מיוצרי הסדרה, מרגיש שהסצנה המדוברת הייתה התפוצצות אמוציונלית - שלו ושל הדמויות. "בדרך כלל כשאני מביים כאב של אנשים, אני הולך לכאב שלי - ולך תבין מה זה לידה", הוא אומר. "זה אחד הדברים שהכי הפחידו אותי, אמרתי 'אני עוצם את העיניים וקופץ ראש, מה שיהיה - יהיה. גם גל לחצה את כל הרגל על הגז מהמקום הנשי שלה".
"גם אני ילדתי את הסצנה הזאת", ממשיך, "היא לא הייתה מסודרת לי בראש, היא הייתה צעקה, גם הבימוי שלה היה צעקה. זה היה אינטואטיבי וחזק, אקספרסיבי וכמעט לא דרך השכל". לא סתם קפון מרגיש כך, גם עבור גל היה מדובר בלידה. "בעיניי הסצנה של הלידה היא הכי משמעותית", אומרת גל, "זה היה ממש אמיתי, ככה הרגשתי. אם ישאלו אותי בעתיד, 'מה הייתה הלידה הראשונה שלך', אז אני אגיד: 'ילדתי בבית החולים הזה ורותם סלע החזיקה לי את היד. זה כאילו שהייתי בלידה אמיתית".
ברגעים האלו עידו חיכה מעבר לדלת. אחרי הלידה, הוא נכנס לחדר וראה את אלי מחזיקה את בנם. "סצנת הלידה הייתה לחץ וקתרזיס מאוד גדול - מהול גם בעצב", אומר יהודה לוי ומסביר, "כי זה לא הולך למשפחה המיועדת, משהו שם התפרק והם הופכים להיות כמו הורים משותפים לדבר הזה".
>> לצפייה בפרק המלא של "לגופו של עניין" ב+12 עם השחקנים והיוצרים
אלא שדווקא אז, אלי מבינה כי היא מסוגלת להיות האמא שחלמה. "כשהיא רואה את התינוק שלה, היא מבינה שהיא כן תהיה אמא טובה, שהיא יכולה לגדל אותו", אומרת רותם, "כל הפחדים שלה זזים הצידה. יש שם רגע אחרי שהתינוק נולד שהיא אומרת לעידו שהיא מצטערת על הכל ורוצה שהם יהיו שוב משפחה".
אבל עידו כבר לא מוכן לחזור. "לעידו יש גבול", אומר יהודה, "זה בן אדם שמכיל ומכיל ולא נשבר עד שעושים טעות אחת שהיא מוגזמת ושם זה שובר אותו. הוא הבין עם מי יש לו עסק וחתך את החבל. הוא מרגיש שהוא חייב להמשיך הלאה, הוא נמצא באיזשהו מקום עם עצמו שכבר יש לו חוזק פנימי והוא יכול לעשות את הצעד הזה. הוא בעצם מוותר על הזוגיות הזאת ומשאיר את המטמורפוזה שיצאה ממנה, שזה הילד המשותף שלהם".
"שם היא מקבלת סטירה מאוד חזקה מעידו שאומר לה את המשפט האלמותי, הכי טוב בסדרה: 'איזה ביתה אלי? אין ביתה'", מסבירה רותם, "זה רגע נוראי בשביל אלי שהיא מבינה שאי אפשר לחזור למה שהיה, שהיא תצטרך לבנות את הכל מההתחלה ולרכוש את אמונו. היא תצטרך להשתנות בשבילו עוד פעם, וזה רגע מדהים בעיניי".