דני קושמרו הצטרף לחברת החדשות בשנת 2001 וכבר בשידור הראשון שלו נאלץ לדווח על פיגוע בקניון השרון. שבוע חלף וקושמרו היה במשמרת כשאסון ורסאי הנורא התרחש. בהמשך, היה זה שדיווח על הפיגוע הקשה במלון פארק בנתניה בערב ליל הסדר. כמו כן, הוביל את המשדר שאמור היה להיות חגיגי מאוד, לרגל נחיתת האסטרונאוט הישראלי אילן רמון בכדור הארץ, אבל הפך למשדר עצוב וכואב שבמרכזו אסון גדול.
בשיחה עם ארז טל בתוכנית החדשה "30 עם" הערב (שישי), לרגל 30 שנה לקשת, הודה קושמרו: "בכל פעם שעשיתי משהו בפעם ראשונה, היה אסון. פחדו לעשות איתי משמרות, כי בכל פעם קורים איתי דברים רעים. אלה היו הימים הקשים של האינתיפאדה השנייה - וזה היה ידוע ש'עם דני קורים הרבה דברים לא טובים'".
בליל אסון ורסאי היית אמור להגיש מהדורה בת חמש דקות, כשמצאת את עצמך מוביל שידור לתוך הלילה, עם אפס ניסיון.
"הגשתי מ-23:00 בלילה עד 03:00 לפנות בוקר. הייתה לי קצת מיומנות מהכבלים בדרום ומרדיו דרום, שם התחלתי את הקריירה שלי. מהניסיון המועט שיש לך אתה רץ קדימה, מנסה להפעיל את הסקרנות. להיות אתה הצופה, לנסות להבין מה קרה".
ובליל הסדר?
"זו מהדורה שאף אחד לא היה אמור לראות. קיבלתי בפעם הראשונה להגיש את שמונה בערב, שזה היהלום שבכתר - אבל בליל הסדר. רק ההורים שלי היו אמורים לצפות בתוכנית הזאת. אני זוכר את עצמנו, את הטירונים שמשאירים בליל הסדר, מרימם איזו כוס יין לכבוד ליל הסדר שלא יהיה לנו. היה לנו ברור שאנחנו רוצים לגמור את הערב הזה וללכת הביתה. ואז, הפיגוע הקשה הזה במלון פארק, 30 בני אדם נרצחו. אחר כך התחיל מבצע חומת מגן".
>> דני קושמרו ב"30 עם": צפו בפרק המלא ב-+12
במאי 1968 קרו שני אירועים משמעותיים: הטלוויזיה הישראלית החלה לשדר ודני קושמרו נולד בבאר שבע. עוד כילד היה מכור לאקטואליה, אבל לא חשב שיהפוך את זה למקצוע. "בילדות שלי היה פחות או יותר ערוץ אחד, וזהו. כבר אז הייתי מכור לקריאה. אני זוכר את אבא שלי מגיע מהעבודה, והחוויה הראשונה זה לקפוץ על מזוודת הג'יימס בונד שלו ולהוציא את העיתון כדי לקרוא אותו. רציתי כל הזמן לדעת מה קורה".
אמרת על הילדות שלך: "לא העזתי לחלום".
"היה ברור שאתה הולך לעבוד כדי להתפרנס. צווארון כחול, כמו שההורים שלי היו. אתה הולך ללמוד מקצוע, כמו שאני עשיתי, כדי להיות מהנדס במשפחה אשכנזית טובה, לעבוד בזה אחר כך ולהתפרנס. ליהנות מהעבודה או להגיע למקום רחוק מדי - לא זו הייתה המטרה. אתה הולך לעבודה כדי לעבוד".
בצבא שירת קושמרו בחיל הים: תחילה כחייל בספינות הטילים ואחר כך כקצין. כשהשתחרר למד תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול במשך ארבע שנים, ואחר כך עוד שנתיים תואר שני במנהל עסקים. "להגיד לך שזה היה כיף גדול? לא", הוא מודה היום, "היה נחמד. תוך כדי הלימודים, הוקם רדיו דרום. אני פתחתי את השידורים ברדיו דרום ואני גאה בזה עד היום. אחר כך הייתי בכבלים בבאר שבע, והיה לי חשוב להיות גם בכבלים בתל אביב כדי שמקבלי ההחלטות ייראו אותי. עולם ההנדסה לא הפסיד כישרון גדול".
איך הגעת לחדשות 2?
"שלחתי קלטת לאורי פז, מי שהיה סמנכ"ל ערוץ 2, וחיכיתי להזדמנות. יום אחד הוא הזמין אותי, וזה קרה. כנראה שהוא התרשם. כבר בשידורים הראשונים הוכחתי לו שאני בסדר".
ב-1 בפברואר 2003, קושמרו עשה את דרכו במונית לאולפן החדשות בנווה אילן לקראת המשדר החגיגי לרגל נחיתתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון בחזרה בכדור הארץ במעבורת קולומביה. עם קושמרו במונית נסע אליעזר וולפרמן, אביו של אילן: "הוא היה איש חביב מאוד, כבר אז מבוגר מאוד. הוא דיבר איתי על זה שהוא ניצול שואה, ואיך שהוא גאה בבן שלו שתקף את הכור בעיראק ועכשיו הוא האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל. אלה היו ימים של אופוריה גדולה, שראש הממשלה אריאל שרון ז"ל מדבר עם אילן בחלל, ואנחנו מרגישים כמו אימפריה גדולה. שידור חגיגי, מעבורת נוחתת. תכף השמפניות ייפתחו".
אלא שהשמפניות לא נפתחו מעולם. בזמן שוולפרמן יושב באולפן לצד קושמרו, ערד ניר שדיווח מקיים-קנאוורל שבפלורידה, החל לדווח כי משהו אינו כשורה. השעון שספר לאחור הגיע לאפס והחל לספור קדימה. המעבורת לא נוחתת. "התחלנו לשמוע דיבורים שיש כנראה עשן בשמיים והדי פיצוצים, אבל האבא יושב לידך. מה, תגיד לו: 'הבן שלך לא יגיע'? אתה חייב להיות מלא רגישות אליו. המזל שהייתי יחסית מבוגר, בן 35, עם ילדים. זה שידור אחר כשאבא רואה את המוות של הבן שלו בשידור חי. אי אפשר להשוות את זה לשום דבר".
כשדווח באופן רשמי כי נותק הקשר עם מעבורת קולומביה, מצא עצמו קושמרו במרכזה של דרמה אנושית בלתי נתפסת, כשאבא מבין בשידור חי כי ככל הנראה, בנו לא הולך לחזור הביתה. "דני, אני רוצה להגיד את הדברים הבאים בזהירות: הכרוז שמתאר את מה שקורה מתוך הטלוויזיה של נאס"א, אומר שיש איזושהי בעיית קשר עם החללית", דיווח ערד, בזמן שאליעזר יושב באולפן ומאזין. "זהו מידע ראשוני. לא ברור כרגע מה קורה עם המעבורת קולומביה. ייתכן שאנחנו נמצאים כאן בעיצומה של בעיה מסוימת. משפחות האסטרונאוטים עוזבות את יציע הכבוד במנחת הנחיתה, עוד לפני שהמעבורת הגיעה לכאן".
קושמרו הבין כי אליעזר לא יכול להישאר עוד באולפן. "אתה מבין שהסיטואציה הזאת לא יכולה להימשך, אבל זה שידור חי. מה, פשוט יבואו ויוציאו אותו? אני זוכר שבאיזשהו שלב, כשהמצלמה הייתה על ערד ניר, אמרתי למנהל האולפן, חיים שלמה: 'תוציאו אותו בבקשה'".
ביקשו משלי יחימוביץ', שעבדה איתכם אז, להוציא אותו מהאולפן ולדבר איתו.
"אני זוכר שכשחיים ניתק לו את המיקרופון אליעזר אמר: 'למה אתם מוציאים אותי? אני רוצה להישאר ולראות מה קורה'. בעצם, כל עוד האבא ישב לידי אנחנו חירטטנו. רק כשהוא יצא, התחלנו לספר את האמת: שכנראה אילן לא ישוב מהמשימה הזאת".
דיברת עם האבא אחרי זה?
"אחר כך. תוך כדי השידור לא ממש הספקתי. באתי לבקר אותו עם בני הבכור בבית האבות בעומר, לנחם אותו. שלוש שנים אחר כך אליעזר נפטר, שש שנים אחר כך הבן אסף נספה בתאונת מטוס, וגם רונה רמון הלכה מוקדם מדי".
החל משנת 2008 מגיש קושמרו את המהדורה המרכזית לסירוגין עם יונית לוי ומ-2012 את "אולפן שישי". עם השנים, השיח בחברה הישראלית הולך ונעשה אלים יותר - וכמו לרבים, לקושמרו זה כואב. "אנחנו בעידן מאוד מקוטב. פגשתי את אחד מראשי מערכת הביטחון לפני שנה-שנתיים ושאלתי, מה לדעתך הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל? האיראנים, הפלסטינים? הוא אמר: 'לא. מה שהכי מסוכן לנו כמדינה, זה השסע הפנימי'. זה עידן שבו השסע הזה רק הולך וגדל. אנחנו הולכים למקום מאוד בעייתי, שאין בו אמת".
"אני מרגיש שהעבודה שלי היא להביא עובדות, אמת. התחושה, שלכל אחד היום יש אמת משלו. האתוס שלנו, אם פעם היה כזה, הולך ומתפרק להרבה אתוסים. זה מסכן אותנו כחברה. אנחנו לא בלגיה, עוד צריך להילחם על המקום הזה. אם פעם היית ממלכתי, ציוני ופטריוט, שסומך על בית המשפט ועל צה"ל, התחושה שהכל מתפרק".
השר דודי אמסלם, מהקולות החריפים ביותר נגד המחאה, נאם מעל דוכן הכנסת והשמיע התבטאות קשה נגד אודי אורי, המפגין שנפצע בעינו ממכת"זית וכמעט איבד את הראייה. "היה מפקד מחוז בשם אריה עמית. הם שברו ראשים של חרדים בשבת עם סוסים ופרשים, פצעו אותם ושלחו אותם לחדרי המיון", אמר אמסלם, "אבל פה, חס ושלום, איזה אחד נשרט ליד העין - שלחו אליו את ה-BBC, את כל רשתות הטלוויזיה. למה? אחד צפונבון נפצע בעין, חס ושלום, איך יכול להיות?".
כעבור מספר ימים, בזמן הגשת התוכנית "אולפן שישי", התבטא קושמרו נגד השר אמסלם בשידור: "מילה שלי על האמירה המגעילה שלך, אדוני השר אמסלם. זו אמירה מגעילה על לוחם בצה"ל, טייס קרב, שכמעט איבד את העין שלו. לקרוא לו 'צפונבון שקיבל שריטה בעין'? אתה לא מתבייש? כמה מילואים אתה עשית בחיים שלך?".
"קפץ לי, כן. קצת", הודה קושמרו, "פעם ראשונה שאני רואה את זה. לצערי, התרגלנו שיש פה שפה לא נעימה כלפי אוכלוסיות, בין אם זה חרדים, ערבים, חילונים, אשכנזים וספרדים. אני לא מכונת גינויים, אבל כששר בממשלת ישראל קורא מעל דוכן הכנסת לישראלי פצוע 'צפונבון שקיבל שריטה בעין', צוחק על פציעה של ישראלי אחר - זה באמת חרפן אותי".
"לא הכרתי את הבחור הזה, אודי אורי, אפילו אמרתי את שמו לא נכון. לא ידעתי מי זה בכלל. בדקתי איתו, הבחור עבר כבר שלושה-ארבעה ניתוחים בעין. עדיין לא ברור אם יראה בה. זה לא עניין של ימין ושמאל. יש פה בן אדם עם פרצוף, שעבר את 67', שהוא גם אלוף משנה במילואים, ואתה ככה מגחך על הדבר הזה? איזה מין בן אדם אתה לדבר ככה על בן אדם אחר?".
מי שקדם לך ב"אולפן שישי" כיהן כראש ממשלה. תלך גם לפוליטיקה?
"לא. אם יש משהו שאני יודע שלא יקרה, זה זה. אני גם לא מבין את האנשים שהולכים לעשות את העבודה הזאת. תחשוב על ראשי מדינת ישראל בהיסטוריה, כולם פחות או יותר סיימו רע. שרון, בגין בדיכאון, רבין נרצח, אפילו בן גוריון הגדול סיים עם ארבעה מנדטים. אולמרט הלך לכלא, נתניהו עם כתבי אישום. זה ג'וב שלא נגמר טוב, ג'וב כפוי טובה".
בין הראיונות המפורסמים שעליהם חתום קושמרו, נמצא גם זה עם נשיא צ'צ'ניה, רמזן קדירוב. "יש סיכום לא מוסדר שיונית מראיינת את הטוני בלייר וברק אובמה, ואני עם המדרובים, הדיקטטורים", צחק.
"קדירוב, נשיא צ'צ'ניה, הרג אנשים בידיים שלו במלחמת האזרחים הכואבת שהייתה שם. את אבא שלו רצחו במטען שהתפוצץ, ואז הוא בא לנשיא פוטין בטרנינג כחול ופוטין מינה אותו להיות נשיא צ'צ'ניה. קדירוב איש מאוד חסון, ג'ינג'י, מוסלמי, עיניים כחולות קרות של 'דבר יפה'. מצאתי את עצמי בסיטואציה מאוד מוזרה".
המתורגמן חשש לשאול את קדירוב את מה שרצית לשאול ושינה את השאלות לגמרי.
"אני רואה את השאלות עכשיו ומתכווץ. שתבין, פוטין כשהרגיש שהצבא שלו לא מספיק אכזרי באוקראינה, שלח את רמזן שלנו והכוחות שלו כדי לעשות מעשים יותר חמורים. כשראיתי את השאלות, התכווצתי קצת בכיסא. את רובן המתורגמן פחד לשאול".
אתה נהנה להתגרות בסכנה.
"אני אוהב כשקצת קשה, להגיע קצת לקצוות, זה עושה את הדברים ליותר מעניינים".
אתה צולל עם כרישים, מטפס על הרי געש. מה דוחף אותך לשם?
"אני אוהב את הריגוש. אוהב טבע, מרחבים. אנחנו כל הזמן באזור נוח ומאוד ממוזג, אז קשה לפעמים. אנחנו עם פוליטיקאים: זה אמר, ההוא אמר. אני רוצה להביא לטלוויזיה דברים אחרים. אחרי הכתבות והסרטים שלי אני שומע שמורים הראו את זה לתלמידים: קצת על טבע, קצת על גיאולוגיה, קצת על אבולוציה. זה נחמד".
לפני חמש שנים נפצעת קשה בתאונת אופנוע באיטליה. גם אחרי זה, לא אמרת לעצמך: זמן להירגע?
"ככה אתה מרגיש הכי חי. הייתי עם זוגתי אנג'ליקה בטוסקנה, נתנו לי אופנוע דוקאטי כדי שאכתוב עליו. זו חוויה שקשה להסביר אותה. להיות עם בת הזוג שלך, עם תיק קטן מאחור, אתה עובר ממלון למלון בכבישים הנהדרים של טוסקנה, מריח את העשבים והפרחים. ברגע האחרון עשיתי שטות. חשבתי שאני מלך העולם והתנגשתי חזיתית בוולוו. טוטאל לוס, גם הוולוו. פציעה מאוד קשה. יש לי מכר שעם אותה פציעה באפריקה, לא חזר לארץ".
היית בבית חולים באיטליה והטיסו אותך ארצה.
"במטוס מיוחד, כי לא יכולתי אפילו לשבת. מטוס אמבולנס. מאוד רציתי לחזור לחיים שלי, כמה שיותר מהר. זה היה חלק חשוב בשיקום. אני יודע שאופנועים זה מסוכן, בסדר? אבל אתמול דיברתי עם ידידה שלי שנפלה במדרגות בבית שלה, שברה צלעות ועוד משהו בעמוד השדרה. באנו לפה, למקום הזה, לזמן מאוד מוגבל. תחשוב כמה אנשים כבר לא איתנו. צריך ליהנות מהזמן בצורה הכי בטוחה. זה מה שאני מנסה לעשות גם".
לפני עשר שנים, קושמרו עשה כתבה על איתמר בן גביר. אז עוד היו רבים שהחשיבו אותו כקוריוז. "קלטתי שבן גביר זה משהו אחר", סיפר קושמרו, "הוא היה עוזר פרלמנטרי של חבר כנסת. כמה כתבות מגזין בנות 10-15 דקות אתה מכיר על עוזר פרלמנטרי?".
בסיום הכתבה, שבמהלכה חשף קושמרו את תמונת הרוצח ברוך גולדשטיין שבן גביר תלה בסלון, חותם המגיש כך: "מי יודע? יכול להיות שמי שהוציא אל מחוץ לחוק בתנועת כך, ששחרר אותו משירות בצה"ל, שלא הסכים להסמיך אותו לעורך דין - בסוף, יקבל אותו כמחוקק". נבואה שהתגשמה. "היה לי ויכוח עם העורך על המשפט בסוף", נזכר קושמרו, "העורך אמר: 'דני, אתה מגזים'. שנינו לא צפינו שהוא יהפוך לשר לביטחון לאומי".
האהבה הגדולה הנוספת של קושמרו חוץ מעיתונות, היא כמובן קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע: "זה חלק מהחיים שלי. הייתי ילד בבאר שבע בשנות השבעים, זה היה כפר גדול של הרבה עולים חדשים. ים לא היה, הייתה לנו קבוצת הכדורגל שהיינו מאוד גאים בה. לא אשכח שביום ספורט, הגעתי לאצטדיון וסרמיל והשתפשפתי שם על הפס של הסיד, כדי להתלכלך ולהראות לאבא שלי שבאמת הייתי שם. הפועל באר שבע זאת גאווה גדולה. בשנים 73'-74' כשזכו באליפות מול כל המדינה, זה היה סיפור גדול ומרגש".
ב-2016 הפועל באר שבע זכתה שוב באליפות. קושמרו עלה לשידור אצל ניב רסקין בגלי צה"ל, ובפעם הראשונה נותר ללא מילים. קושמרו לא היה מסוגל לדבר, נחנק מדמעות. "אני מודה שקשה לי קצת", הודה קושמרו בפני רסקין והמאזינים באותה שיחה בלתי נשכחת. "ניב, אני אתאפס על עצמי. זה מאוד מרגש מה שקורה".
אחרי כל האירועים הקשים ששידרת, התפרקת דווקא כשהפועל באר שבע זכתה באליפות.
"זה רגע שהייתי קרוב לדמעות כי שוב, אתה גדל בפריפריה וקשה לך יותר להביא שחקנים, המתקן שלך פחות טוב ממה שיש בתל אביב. אתה תמיד צריך להילחם קצת יותר מאלו שגרים במרכז הארץ. כשבאר שבע שלך זוכה באליפות, זה מרגש".
ולסיום, ריאיון בלעדי עם ראש הממשלה או נסיעת מבחן על דגם חדש ומטורף של אופנוע קוואסאקי?
"ברור שריאיון בלעדי. הייתי שמח לריאיון אמיתי ופתוח עם מר בנימין נתניהו, שלא מנסה למכור לי משהו. שידבר מהלב על הקשיים שלו ועל מה שהוא חושב באמת על מה שקורה במדינה, על השסע. יש לי מלא שאלות".
עוד 10 שנים זה 40 לקשת. איפה תהיה?
"מקווה להיות בריא ובחיים, שזה לא טריוויאלי. מקווה לעשות עוד מאותו דבר ולהביא סיפורים חדשים, מראות חדשים וסקופים".