העדכון האחרון:
00:00 - רומי: "דיני נחרץ, אני אלך הביתה ביום חמישי"
לאחר תוצאות הפרויקט, הגיע הזמן של נטע לחלק את הסכומים. חלק מהתושבים יוצאים מבואסים מהחלוקה, ונטע מתגוננת: "אני חילקתי את הכסף לפי מה שראיתי אצל כל אחד היום, אני יודעת בדיוק מה כל אחד עשה ומתי". רומי, שהתאכזבה מהסכום שנטע חילקה לה, לוקחת אותה לשיחה. "אני בפער ענק מצמרת הטבלה", היא אומרת ונטע משיבה לה: "את לא יכולה לצפות ממני לתת לך 3,000 שקל. אני לא יכולה לעזור לכולם, את לא הכי קרובה אליי פה, ולא נתת את כולך במשימה". רומי מופתעת ואומרת: "אחרי החלוקה שלך, דיני נחרץ כאן, זה כבר לא משנה. אני אלך הביתה מבסוטה ביום חמישי".
במקביל ליד הבר, התושבים מרוצים מהפרויקט ומהתוצאות ומדברים על השינויים בטבלה בעקבות חלוקת הכסף. דודו טוען: "הטבלה עוד תשתנה, יש את המיסויים". בנוסף, התושבים מאוכזבים מכך שהיו חסרים רק שניים וחצי קילומטרים בלבד להצלחת המשימה, ונטע אומרת: "זה מלמד אותנו לקח שאף פעם אסור להראות אופטימיות מההתחלה, ולעשות את המשימה עד הסוף". דודו ונונו משיב לה: "אם היינו יודעים את התוצאה בזמן אמת, היינו נלחמים עד הסוף". מאוחר יותר, התושבים מרימים לחיים, ואומרים: "היינו טובים היום".
23:00- האם התושבים הצליחו בפרויקט?
הרגע לו התושבים חיכו הגיע, ומבזק הרדיו משדר את תוצאות המירוץ. התושבת שהגיעה לתוצאה הגבוהה ביותר היא נטע, עם מרחק של 21 ק"מ, ולכן היא זאת שתחלק את הסכום באופן לא שווה בין התושבים. מכיוון שהתושבים לא הגיעו לתוצאה כוללת של 100 ק"מ, הם זכו בסכום נמוך של 10,000 שקלים בלבד. בינתיים במרפסת הבית הפרטי, רומי לוקחת את סיגל לשיחה צפופה בה היא משתפת אותה בהרגשה שלה בזמן האחרון. "את לא מתייחסת אליי באופן שווה כמו שאר התושבים, אנחנו גרות ביחד". היא אומרת, וסיגל מופתעת וממהרת להתנצל: "אני לא שמתי לב, אני מבקשת סליחה אם פגעתי". השיחה מסתיימת בחיבוק ונשיקה.
22:00- דומיניק לאליסה: "אני גאה בך"
לאחר הפרויקט הפיזי המתיש שעברו התושבים, מגיעות התגובות: "לא מאמינה שעברנו 10 שעות", אומרת נטע. דניאל מסכים ואומר: "אין דברים כאלה, אנחנו נבחרת החלומות". התושבים יושבים בחוץ, ומנסים לשער כמה ק"מ הצליחו לעשות. דומיניק טוען שעשו 130 ק"מ, אך נטע לא ממהרת להתלהב וטוענת שעשו פחות. לאחר מכן מחוץ לבר, אליסה ודומיניק צמודים מתמיד כשהם שוכבים מחובקים, ומשתפים אחד את השני בחוויות מהיום. "היה לי יום לא פשוט מנטלית, היה לי הרבה יותר קשה אם הייתי רוכבת על האופניים", אומרת אליסה. דומיניק משיב לה: "מה שעשית היום הוא לא מובן מאליו, אני גאה בך". אליסה אומרת לדומיניק שכבר אין לה כוחות, והיא ממש רוצה שהוא ישן איתה באכסניה. דומיניק מנסה לעודד אותה, ואומר: "יש לך מלא כוחות, ואת טובה". הם מסיימים את השיחה בנשיקה לוהטת.
21:00 - פרויקט "מרוץ טור דה סיטי" מגיע לסיומו
התושבים מחכים בקוצר רוח לסיום הפרויקט. בזמן המירוץ, נטע אומרת לדומיניק: "אני יודעת שעשיתי את המקסימום. מרוב כאב, אני כבר לא מסתכלת על הזמן". דומיניק משיב לה: "זה כבר ברור שהרביעייה הראשונה היא את, לימור, דודו ונונו ואני". נטע מסכימה עם דומיניק, ותוקפת את רומי: "הרגשתי שהיא הייתה בדיוק דקה על האופניים, ואחרי זה הלכה לנוח". היא מתייחסת גם לג'ו: "ג'ו צריך להיות יותר פעיל. אני מסתכלת על כולם באופן שווה, לא לפי הגיל". הזמן נגמר, והפרויקט מגיע לסיומו. התושבים נרגשים ומתלהבים, ונקראים להתכנס בבניין העירייה, שם מתבשרים על ארוחת ערב מפנקת שמחכה להם בבר.
20:00 - דודו קובי על הפרויקט: "זה התעללות"
נותרה פחות משעה לסיום הפרויקט, והתושבים מעלים השערות אם הם הצליחו בפרויקט הנוכחי. "לדעתי הצלחנו", טוען דודו קובי, אבל נטע לא מסכימה איתו: "אני חושבת שלא. הלוואי שאני טועה". דודו מרגיש סובל: "זה התעללות מה שעושים לנו פה, לא אכלנו כמו שצריך, ועוד צריך לרכוב". הודיה, שמוקדם יותר חשה ברע, משתפת את התושבים במה שקרה: "אחרי חמישים דקות של רכיבה, הרגשתי כאב עצום ברגל". בדומה להודיה, גם רומי לא מרגישה טוב, והתושבים מנסים לעודד: "כל הכבוד לך, הצלחת במשימה".
בינתיים במירוץ, דודו ונונו מייעץ לנטע תוך כדי שהוא רוכב: "תשמרי כוחות לשעה האחרונה, את תתעייפי". נטע משיבה לו בחיוך: "אתה עוד תעקוף אותי". הודיה חוזרת לרכוב, והתושבים דורשים ממנה להפסיק: "תרדי מהאופניים, עשית מספיק". למען העלאת המוטיבציה, ברחבי העיר מתנגן השיר "The Final Countdown", והתושבים שרים בהתלהבות.
19:00 - נטע רותחת: "אני מרגישה שאני עושה את המשימה לבד"
הפרויקט בשיאו, ומירוץ האופניים בעיר ממשיך. דניאל יושב ליד הבר ומשתף את נטע שרוכבת בינתיים בחוויה שלו מהרכיבה: "הרגשתי שאני רוצה להישבר, אני מרגיש שאני לא תורם מספיק. זה מציק לי". נטע מתעצבנת על שאר התושבים, ומראה סימני ייאוש: "אנחנו עשרה אנשים, למה רק שניים מפדלים?, איפה כולם? אני כבר לא מסוגלת, אני מרגישה שאני עושה את המשימה לבד". ונונו נשבר גם הוא: "אין לי כוח כבר".
מאוחר יותר, דומיניק מצטרף לרכיבה, ואומר: "היום ומחר עושים רק מתיחות". סיגל שהצטרפה גם היא לרכיבה, מבצעת שני סיבובים קצרים וזורקת בכאב את האופניים: "אני לא יכולה, כואבת לי הברך". נטע, שמנסה לשמור על איפוק ולא להישבר, זועקת: "עשר שעות של רכיבה על אופניים, זה פרויקט מהגיהינום". במקביל במכבסה, הודיה חשה ברע, ודומיניק מבקש לשלוח פרמדיק בדחיפות.
18:00 – לא לוותר, לא להיכנע
שעה נוספת עוברת ותושבי העיר ממשיכים את הפרויקט שהוטל עליהם במלוא המרץ. דניאל עומד בקצה העיר עם דגל המרוץ השחור-לבן ומעודד את חבריו. לימור עוברת על פניו והוא מחליט להקדיש לה שיר. "לימור, איזה שיר להקדיש לך?" הוא שואל, ולפני שלימור מספיקה לענות הוא כבר מתחיל לזמר את מילות השיר "אני ואתה נשנה את העולם". אחרי שלימור מסתובבת לכיוון השני מגיע דומיניק, ודניאל קורא לו להסתובב עוד לפני שיגיע לקצה: "נכון שאתה רוצה להגיע אליי? אז זהו שלא, תסתובב".
בפינת הישיבה, נטע קוטעת את מנוחתה על מנת להצטרף ליתר חבריה במרוץ האופניים. דניאל רואה את זה ומעודד גם אותה: "קדימה נטע, לא לזהות כאב, לזהות שמחה". אחרי שהיא עולה על האופניים ונוהגת ברחובות העיר, היא מתחרה עם רומי מי תגיע לדניאל ראשונה. "מי הבלונדינית שתגיע אליי ראשונה? רומי או נטע?" אומר דניאל בהתרגשות. בסופו של דבר רומי מנצחת את נטע ומגיעה ראשונה אל דניאל.
17:00 – עוד ארבע וחצי שעות לסיום
תושבי העיר ממשיכים במאמצים לסיים את הפרויקט בהצלחה ולזכות במענק שהם כל כך זקוקים לו. דומיניק מנסה לדרבן את כולם לא לוותר: "יאללה חבר'ה, עוד ארבע וחצי שעות. קטן עלינו". דודו ונונו חש לרגע עייפות קלה ונעצר לנוח, וסיגל שואלת אותו מדוע הוא הפסיק. "כואבות לי הברכיים", הוא עונה ומוסיף כי הוא מקווה שהמנוחה הקצרה שלו לא תפגע בהשקעה הרבה של חבריו: "אני אתבאס אם כל מה שעשינו עד עכשיו ייהרס". אחרי מספר דקות הוא ממשיך ברכיבה עם כולם.
16:00 – מלחמת ההתשה
ראש העיר מודיע שהוחלט להוריד את הרף למאה קילומטרים, בגלל הקשיים הפיזיים של חלק מהתושבים, ואם יצליחו לעמוד במשימה יקבלו מענק בסך 50,000 שקלים. כעת הם מתאמצים בכל הכוח על מנת להגיע ליעד. אחרי שהתושבים מבקשים, מתחיל הרדיו לנגן מוזיקת רקע ומכניסה את כולם לטירוף. אליסה מתחילה לרקוד לצלילי השיר, ובסופו היא מודיעה שהריקוד עייף אותה אף יותר מהרכיבה על האופניים: "אתם ממש לא לטובתנו", מאשימה אליסה: "אני יותר עייפה מהריקוד מאשר הרכיבה". בינתיים, התושבים ממשיכים ברכיבה במלוא המרץ, ודניאל כבר יודע איך כל זה ייגמר בסופו של דבר: "אני אומר לכם, היום בעשר כולם כבר יהיו במיטה ישנים".
15:00 – מי רוצה לשמוע בדיחה?
התושבים ממשיכים לרכב על אופניים כדי לסיים את הפרויקט ולזכות במענק. על מנת להעביר את הזמן, הם מחליטים לספר בדיחות, ודניאל מנצל את ההזדמנות כדי לספר לחבריו על אביו והבדיחות שלו: "שעה אחת אתם יושבים עם אבא שלי אתם בוכים. לא נגמרות לו הבדיחות". דודו ונונו טוען שבעידן הטכנולוגי של היום כבר לא צריך ללכת לספרי הבדיחות ואפשר למצוא הכול באינטרנט: "היום בשביל בדיחות הולכים לגוגל". דומיניק מצטרף לשיחה, ומאוד מתחשק לו לספר בדיחה טובה, אבל הוא מפחד שהצופים בבית יראו זאת: "יש לי מלא בדיחות, אני פשוט מפחד לספר אותן. יכולים לשדר את זה ואנשים יראו". אבל דניאל מזכיר לו, שבכל מקרה ישנם אנשים שיכולים לראות את השיחות ביניהם גם בלי השידור: "אל תשכח שיכולים לראות אותנו בלייב".
14:00- סיגל סופרת בערבית
התושבים ממשיכים ברכיבה על אופניים ברחבי העיר ונהנים מכל רגע. דניאל ממשיך להתמודד עם הקושי בעזרתם של חבריו, ויחד עם השירים שחבריה מזמרים ברקע, סיגל מוצאת זמן לשיעור ערבית ספונטני ומתחילה לספור עד עשר. תוך כדי ביצוע הפרויקט לדודו ונונו יש רעיון איך להפוך את היום ליותר מעניין. הוא אומר ומציע להפוך את הפרויקט ליותר כיפי: "בואו נעשה משהו מעניין לפחות - נשים קונוסים באמצע ונעשה סלאלום".
לאחר זמן רכיבה ממושך גם לדודו קובי קשה, והוא מרגיש שהוא נשבר. הוא מוצא דרך מקורית להתלונן ונעזר בכך בחברו דניאל. "דניאל, איך אומרים ברוסית כואב לי?", הוא שואל ודניאל ממהר לענות: "מנה בולנו". דודו קורא בכאב: "מנה בולנו. יא ניה מוגו יאשו" (כואב לי אני לא יכול יותר).
13:00 - סיגל: "מרגישה כמו חבית"
הפרויקט התחיל והתושבים רוכבים על אופניים ברחובות העיר בהנאה גדולה. כדי להוסיף לאווירה האנרגטית, כולם שרים שירים מוכרים ועכשוויים בעברית ובאנגלית. ישנם כאלה שמתלוננים: "כואב לי" קוראת אליסה בזמן שהיא רוכבת על אופניה ליד האכסניה. ישנם גם כאלה שמנצלים את הפעילות הגופנית כדי לרדת במשקל: "אני מרגישה כמו חבית", אומרת סיגל: "אתם יודעים איך עליתי פה במשקל?". באותו הזמן, דודו קובי והודיה מנסים לעזור לדניאל לרכב על האופניים כשהם מזהים אצלו קושי: "בהתחלה זה קצת כואב אבל אחר כך מתרגלים", דודו אומר לחברו. בסופו של דבר דניאל מצליח לרכב לשמחתם של שני חבריו.
12:00 – עיר על גלגלים
אליסה נכנסת לאווירת עידוד התושבים ומסייעת לאודטה שמתקשה ברכיבה: "אני אעזור לך עד שתצליחי, הכול תלוי ביציבות שלך", היא מסבירה. הספורטאים החדשים בעיר ממשיכים לצבור מרחק במהלך השעה, ומתנסים בטכניקות רכיבה שונות ומגוונות. דודו ונונו, הדייר החדש בעיר, מעריך את סיכויי התושבים להגיע ליעד: "בשעה הקרובה נעשה הכי הרבה שאנחנו יכולים, כי עכשיו כולם בשיא האנרגיות. אחר כך הכול יירד והשרירים יתחילו להיתפס, לאנשים לא יהיה כוח, עדיף להשקיע עכשיו".
11:00 – התושבים מוכנים להזנקה
התושבים מתארגנים לקראת המירוץ. "נראה להם שאני אלבש טייץ?", סיגל שואלת בחיוך שמסגיר את החשש. דודו מתחיל להרגיש את השלכותיה של שינה על ספסל, ותוהה כיצד יעבור את הרכיבה: "אני תפוס כולי". באותה עת, אליסה, שנבחרה לעודד את הרוכבים, מחלקת שקיות אישיות עם חטיפי אנרגיה, שיהוו ארוחות בריאות עבור הספורטאים החדשים. לאחר מכן, בזמן שהם מחכים עם כל האביזרים הנלווים להזנקה, דומיניק ואליסה נראים צמודים מתמיד. אליסה מתבאסת שלא תהיה חלק מהרכיבה עצמה: "אני ממש טובה בדברים האלה".
כשהם עולים על זוגות האופניים המוזרים ומוזנקים לרחבי העיר, התושבים לא נרגעים מהצחוק: "זה קורע", אומר דומיניק, ואודטה מוסיפה: "אני לא מבינה איך אפשר לרכב על זה".
10:00 – מירוץ "טור דה סיטי" יוצא לדרך
התושבים מתבקשים להגיע לבניין העירייה, ונחשפים למספר זוגות אופניים שמחכים להם עם ציוד תואם: "איזה כיף, אני אוהבת ורוד!", נטע מרוצה מהצבע שנבחר עבורה ומתרגשת לקראת הפרויקט.
לאחר שכולם מתכנסים, ראש העיר מפרט על מה מדובר: "מירוץ 'טור דה סיטי' יוצא לדרך", הוא מכריז, והתושבים נרגשים ומריעים. עליהם לרכב יחד במרחק מצטבר של כ- 250 ק"מ ומעלה, וכך יזכו מהעירייה במענק של 50,000 ₪. במידה ולא יגיעו, ייאלצו להסתפק ב- 10,000 ₪. את הסכום יחלק התושב שיצבור את המרחק הגדול ביותר, באופן לא שוויוני. "כיאה לספורטאים שמכבדים את עצמם, במהלך היום תתבקשו לשמור על אורח חיים ספורטיבי ותאכלו מנות אנרגיה שהעירייה תספק. תושב שיאכל משהו אחר- השתתפותו תיפסל. את בגדי הרכיבה יש ללבוש החל מעכשיו ולאורך כל המירוץ".
09:00 – שבת באווירה ספורטיבית
התושבים מתעוררים עם משדר הרדיו ולצלילי השיר "Bicycle Race" של להקת קווין. הם מגלים שהעיר מלאה בדגלים ותפאורת מרוץ ונזכרים בהתראות מהמשדר - לפיו יהיו חסימות כבישים לכלי רכב. דניאל מתעניין איך עבר הלילה על דודו, שנראה שמתחיל להתרגל לשינה על הספסל: "ישנתי בסדר גמור, אבל פתאום נפלה עלי עייפות עכשיו". לאחר שנחשף לדגלים המפוזרים בעיר, דניאל שואל את דודו אם לדעתו יהיו כמה סוגים של פעילויות, והאחרון מגיב שלדעתו לא יהיו אופניים רגילים. "אני לא יודע לרכב על אופניים", דניאל אומר בחשש.
מה קרה אתמול?
בבוקר היום ה-41, דודו, שעבר לילה ראשון בעיר בתור הומלס, שיתף את גולדי בבית הקפה אודות חוויותיו: "זה היה קשה, היה לי קר ולא נוח. מזלי שאודטה באה באמצע הלילה לכסות אותי", הוא אמר וחישב את צעדיו לקראת סידורי הלינה בשבוע הבא: "אם יהיה לי כסף וארשה לעצמי, אקח את הסוויטה".
לקראת הצהריים, אליסה ודומיניק התיישבו בבית הקפה מחובקים, וקרובים מתמיד. אליסה נרגשת מחגיגות יום ההולדת שלה בשבוע הבא. דומיניק הבטיח לפנק עם מתנה ועוגה אישית מיוחדת.
בניסיון להכיר אותו טוב יותר, רומי פנתה אישית לתושב החדש דודו ונונו. רומי מתעניינת, ושואלת שאלות על הכניסה שלו לעיר. בהמשך השניים עברו למרפסת הבית כדי להמשיך לדבר בפרטיות, ורומי ניסתה לדלות מדודו מידע על תושבות העיר: "מצאת נשים פוטנציאליות לחתונה כבר בעיר?", ונונו צחק: "זה היה החלום של אמא שלי". רומי ממשיכה לברר מה הרושם הראשוני של דודו ונונו על התושבים, והוא מגלה לה: "דומיניק נראה לי שיהיה לי חיבור איתו. לפני שנכנסתי אמרתי שאני רוצה לשחק את המשחק כמו הודיה ונטע".
דומיניק השקיע במחווה רומנטית, כשקנה לאליסה בגד. אליסה, שמנסה להבין למה עשה זאת, שואלת אותו והוא החליט להתוודות: "מישהו רצה לעשות לך טוב. להפתיע אותך, מה אכפת לך? לא יודע, התבאסת". אליסה מגיבה בחצי צחוק: "מטומטם", והשניים התנשקו. אליסה הסבירה לדומיניק כי זה לא עושה לה את זה ומוסיפה: "זה היה מטומטם. אל תעשה את זה בחיים. אתה לא קונה לעצמך אז תקנה לי?". דומיניק לא התרגש: "לי זה עושה".
בערב, לאחר ארוחות השישי, ג'ו הרגיש שקשה לו להתמודד עם הפרויקטים של המשחק והודיע לדומיניק שעליו לעשות הכול כדי להצליח ולעלות בטבלה: "אני רוצה שתעלה לכחול כי אני בכל מקרה אשאר באדום", הוא אמר והוסיף שמכיוון שדומיניק צעיר וחזק יותר עליו להתמיד ולהילחם בכל הכוח כדי לנצח במשחק: "אין לך ממה לחשוש. אתה צעיר, אתה חזק, לך הלאה ואל תפחד. ואל תשכח: מניפולטורים לא מנצחים. רק האמיתיים מנצחים ולא המזויפים".