העדכון האחרון:
00:00 – דניאל: "פספסתי את דומיניק, הוא בחור מהמם"
מחוץ לבית הקפה, הודיה אומרת לדודו: "יש לך חזות מאיימת אבל אתה בין האנשים הרגישים שאני מכירה. אפשר לשבור אותך בשנייה". הודיה מתרגשת מהגמר הקרב, ומהמפגש של משפחות התושבים: "אני מתה להכיר את הילדים שלך". דודו מסכים: "הבת שלי תרצה לעשות איתך סלפי".
אחרי יום ארוך, דניאל ונטע נכנסים למיטה לקראת השינה. דניאל מיואש מנושאי השיחה החוזרים, לקראת הגמר המתקרב: "יש משהו חדש? את רוצה להגיד לי משהו חדש? עוד משהו? על הגמר אולי? דומיניק מהמם נכון?". השניים צוחקים, ודניאל אומר בנימה רצינית: "פספסתי את דומיניק, הוא בחור מהמם". בבר, הודיה, סיגל ודודו שומעים מוזיקה. דודו מזמין את הודיה לריקוד סלואו, והשניים מתחבקים ורוקדים יחד, בזמן שדודו מנשק להודיה את המצח.
23:00 – דודו: "כל אחד פה עשה לי בית ספר"
מחוץ לבית הקפה, סיגל משתפת את דודו: "לא מפחיד אותי לחזור הביתה כמו שמפחיד אותי לעזוב את העיר". לעומתה, דודו סופר את הרגעים עד שישוב לביתו: "אני רוצה את החיים שלי בחזרה. הייתה לי פה חוויה מדהימה. כל אחד פה עשה לי בית ספר". דודו מצהיר: "זכיתי, גם אם אני לא אנצח". סיגל מתרגשת מדבריו ומזדהה: "זכינו בעצמנו".
בשיחה על הבר, נטע אומרת לרד הברמן: "אני בן אדם מאושר, בזה הצלחתי בחיים". היא מספרת לו שמאז ומעולם, תמיד היא נרדמת בקלות, עם תחושה של אושר: "אם כמה שהחיים קשים, לפעמים הכול בדיחה. לפעמים אני נופלת כדי להתחזק, וכדי שבפעם הבאה אני לא אפול". נטע ממשיכה: "אני מתרכזת בדברים הטובים, עם כמה שהחיים קשים".
22:00 – סיגל: "למדתי לחיות עם עצמי"
בבר, סיגל נפתחת בפני רד הברמן, ומספרת לו על החוויות בעיר שעיצבו אותה ואת החשיבה שלה מחדש: "למדתי לסלוח, ושלא הכול שחור לבן. לפעמים לא צריך לקחת כל דבר ללב, צריך לדעת לשחרר ולא לצאת מפרופורציות. לא לתת לכעס לנהל אותי".
סיגל מספרת לרד שהיא מרגישה מחוזקת ובטוחה יותר בזכות התכנית: "המקום הזה החייה אותי. התמודדתי עם כאב שהדחקתי מלפני שנים. טוב לי יותר לקום עם עצמי בבוקר". סיגל מדברת על הזכייה האמיתית מהתוכנית: "התכנית הזאת היא לא משחק והיא לא פרס בשבילי, זה ללמוד לחיות עם עצמי". היא נעשית מרוגשת מהשיחה האינטימית על הבר, ומתחילה לדמוע: "לא חשבתי שאי פעם ארגיש ככה. תמיד היה בי מין ניתוק, פתאום יש בי המון רגשות. הכל חוזר אליי".
21:00 – נטע: "עברתי פה הרבה, ועשיתי הרבה"
שירו של מוקי "הכול יהיה בסדר" מתנגן ברחבי העיר, ושישיית הגמר קופצת ומרקדת לצליליו ברחבי העיר. בחנות הבגדים, דניאל אומר לנטע שהתוכנית שיפרה את היכולת שלו להתמודד עם פחדים: "אם תציעי לי לעשות בנג'י אחרי התוכנית הזאתי כנראה שאני אסכים. למדתי פה להתמודד עם הפחד".
נטע נשארת לבד בחנות הבגדים, ומשתפת את פינק במשמעות של הזכייה בדירה עבורה: "זה באמת פרס שיכול לשנות לבן אדם את החיים. אני לא יודעת מה זה ביטחון כלכלי, לחיות בלי לחץ שכל יום יקרה משהו". נטע מכריזה שמגיע לה לנצח: "אני לא חושבת שמגיע לי פה פחות מאנשים אחרים, אם לא יותר. עברתי פה הרבה, ועשיתי הרבה". היא מוסיפה: "הייתי נאמנה לאמת שלי".
20:00 – חברו הטוב של האדם
דניאל מספר לפינק על היום שבו החליט לאמץ את הכלב שלו, סימבה, בשנה שעברה. הוא משתף את פינק ברמות האהבה שהוא חש כלפיו: "אני אקנה לכלב שלי את הירח. האהבה הראשונה היא אמא שלי, והשנייה היא סימבה. לא היה יום אחד מאז שאימצתי אותו שלא אהבתי". דניאל מוסיף: "זו הייתה שנה מאוד מיוחדת מאז שאימצתי את סימבה, והדבר היחיד שעצר אותי מלהיכנס לעיר היה לעזוב אותו".
18:00- ערב מצחיק עם פינק
דניאל, דומיניק ונטע הולכים לחנות הבגדים לצורך מדידות וקניות ובמהלך שהותם בחנות הם צוחקים עם פינק. "לא מתאים לי כובע כזה", אומר דניאל בקול מצחיק למדי. פינק לא מצליחה להסתיר את התלהבותה וצוחקת. דניאל נהנה מהלבוש החדש שמצא - חולצה לבנה וכובע, ומתחיל לשיר את אחד השירים של "בקסטריט בויז". "אני מרגישה שאתה יכול לשבת על הכיסא ולתת מונולוג של אישה עם התלבושת הזאת", אומרת פינק.
17:00 - מי אוהב חיות מחמד?
הודיה וסיגל יושבות לאכול צהריים בבית הקפה, ומדברות על נושא חביב במיוחד – כלבים. "יש אנשים שפשוט הורגים אותי וקוראים לכלב שלהם כלב", אומרת הודיה, וסיגל לא מאמינה: "לא נתקלתי בזה". השיחה שמתחילה בנושא של כלבים ממשיכה בחתולים: "פעם קפצה עליי חתולה", מספרת סיגל. אחרי שהן מסיימות לאכול הן יוצאות מבית הקפה, אך לא לפני שהן מודות לגולדי על הארוחה.
16:00 – דומיניק: "למדתי לאהוב את עצמי"
דומיניק יושב בבית הקפה ומדבר עם גולדי על התכניות שלו לטייל בעולם אחרי שיצא מהעיר: "בא לי לטייל מלא. תרבויות, נופים, אוכל, אנשים. הייתי רוצה לנסוע לפיליפינים, לאוס, טורקמניסטן, נפאל, מקומות כאלה". גולדי שואלת אותו אם היה נוסע לבד והוא עונה שאולי יטוס עם חבר בהנחה שהשני לא חתם קבע בצבא. אחרי זה דומיניק מספר לגולדי שהוא אוהב לבשל והיא מציעה שיעשה קורסי בישול במזרח.
"זהו, ארבעה ימים אחרונים, אה?", אומרת גולדי לדומיניק ושואלת אם הוא זוכר את הימים הראשונים שלו במשחק. "הפחד, הבלבול, האנשים החדשים, אבל זכור לי גם הכיף", מספר דומיניק, יושבים בהומלסיה, שרים, מספרים סיפורים". אבל הזיכרון הכי חזק שלו הוא הביקור של אחותו בפורים: "אני זוכר שהיא פתחה את הדלת בבום כזה. לא תיארתי לעצמי שהיא תגיע לפה. ממש הופתעתי".
גולדי שואלת בנוסף איך היה מסכם את כל המסע הארוך שעבר, ולדומיניק תשובה מעניינית: "עד שלא נכנסתי פנימה לא הבנתי את הכוח של המקום הזה", הוא אומר: "ממטרה אחת שהייתה לי בהתחלה, הגיעו הרבה מטרות ודברים שלא חשבתי שיקרו, כמו למשל החברות שלי עם ג'ו – אני הכי צעיר בעיר והוא הכי מבוגר, אבל בכל זאת הקשר ביננו נמשך עד עכשיו. אני חושב שנכנסתי לפה מצד אחד מאוד גאה ובטוח בעצמי ומצד שני מאוד מפוחד. אבל למדתי הרבה על עצמי ולאהוב את עצמי". הוא גם מוסיף שההתמודדות עם עברו עזרה לו מאוד: "מאוד פחדתי מהעבר שלי ואני מאוד שמח שדיברתי עליו והבנתי שאני לא צריך לפצות היום על העבר שלי. מה שעשיתי, עשיתי כילד".
13:00 – מר בראון חבר אמיתי
דומיניק מדבר עם מר בראון על השיר "אפטאון פאנק" של ברונו מארס, שצילמו לקליפ סיום העונה. דומיניק מלמד את בראון לשיר את החלק האחרון של השיר והוא מתחיל לשיר אותו לקול צחוקו של דומיניק המשועשע. "שמע אני חולה עליך מר בראון, אתה לא בריא אתה", אומר דומיניק בצחוק גדול. "אני לא בקו הבריאות", עונה מר בראון. דומיניק יודע שבקרוב לא יתראו יותר: "מה אני אעשה בלעדיך מר בראון?", הוא שואל את חברו, ומסתבר שלמר בראון יש פיתרון יצירתי: "תרכיב רובוט חדש ותקרא לו גם בראון".
אחרי זה, דומיניק מדבר על הדברים שמעניינים אותו והיה רוצה להתמקצע בהם אחרי שיעזוב את העיר. "מעניין אותי מדיניות חוץ, פוליטיקה וממשל, הסברה", הוא אומר ואף מספר על פעילות שעשה בעבר: "כשהייתי מפקד בגדנ"ע הגיעו אלינו ילדים יהודים מארה"ב, קנדה ועוד מקומות. אני חושב שהפכתי אותם לשגרירים טובים של המדינה שלנו בארצות שלהם".
12:00 – דניאל מבריז מארוחת הבוקר
דומיניק, הודיה ודניאל נמצאים מחוץ לבית הקפה, בזמן שנטע משקיעה ומבשלת ארוחת בוקר לדניאל ודומיניק. לפני שדניאל מספיק להתמקם בספה בחוץ, הוא נזכר: "הרבה זמן לא דיברתי עם גולדי", ומחליט להכנס פנימה לשיחה איתה. למרות שצילומי הקליפ נגמרו, דומיניק שקוע בשירה ובריקודים שלמדו, ועובד עם הודיה על המילים והמנגינה מההתחלה ועד הסוף. כשארוחת הבוקר מוכנה, נטע ניגשת לבית הקפה וקוראת לשניים לבוא לאכול. הודיה מסתכלת מהצד על הסיטואציה וצוחקת: "ממש אמא אווזה".
דניאל נשאר לדבר עם גולדי, כשנטע ודומיניק מתחילים לאכול. נטע מתלוננת על זה שדניאל בחר זמן מצויין לפתח שיחה עם גולדי: "דניאל הגזים של החיים", אך דומיניק מנסה להרגיע אותה: "עזבי אותו, הוא פורק קצת". נטע משתפת את דומיניק על החוויה שלה עם הרובוטים: "אני מרגישה שהם חברים שלנו, עוד אנשים בעיר", והוא מסכים: "בטח, הם אנשים שאנחנו מכירים".
11:00 – דומיניק מתחיל להתגעגע
נטע ודומיניק יושבים במרפסת הבית הפרטי ודומיניק מתקשה לעכל שהמשחק עוד מעט נגמר: "שבוע של גמר, יום ראשון אחרון, עוד שלושה ימים". "אני מתרגשת לראות את החברים שלי והמשפחה", אמרה נטע כשהיא נראית פחות מרוגשת ממנו. "אני אתגעגע להכל", משתף דומיניק ומפרט שהוא מרגיש מוצף מכל ההתרחשויות הקרובות, "היציאה מהעיר, הגמר, והחזרה לשגרה. וואלה אני אתגעגע לעיר הזו מטורף כאן. יהיה מוזר בלי רובוטים והבידינג". נטע מופתעת: "מוזר? אתה תתרגל לזה תוך עשר שניות בחוץ". לבסוף, דומיניק מסכם את העיר כחוויה מעצימה: "עברנו פה מלא עם עצמנו, הכל פשוט צף לך למעלה".
10:00 – דודו: "לא האמנתי שאגיע לגמר, אבל רציתי"
מבזק הרדיו של 2025 נשמע ברחבי העיר ומבשר על פתיחתו של השבוע העשירי והאחרון של התושבים בעיר. מסעדת השף תהיה סגורה מחר, אך תיפתח מחר לארוחת גמר חגיגית.
דודו נכנס לבית הקפה שמח: "גולדי, יום ראשון האחרון שלנו", ומתיישב לדבר איתה. גולדי שואלת את דודו על צילומי הקליפ שנערכו אתמול, ודודו מודה: "לרקוד הלך לי יותר מלשיר. הגעתי למסקנה שאני לא זמר ולא רקדן". הגמר קרוב מתמיד ודודו מצפה לו מאוד: "לא האמנתי שאגיע לגמר, אבל רציתי". כשדודו מדמיין את החזרה שלו לשגרה, הוא נתקף געגוע: "אני בטוח שיהיו רגעים שאני ממש אתגעגע. אני באמת מרגיש שזו העיר שלי. יש לי זיכרונות מכל פינה ומקום בעיר". דודו מצפה לחלוק את החוויה עם האהובים עליו בבית, למרות שמרגיש שהם לא יצליחו להתחבר לדבריו עד הסוף: "זה לא דומה לשום דבר. נראה לי רק מי שהיה פה יכול להבין על מה אני מדבר".
מה קרה אתמול?
שישיית הגמר התעוררה לשבת האחרונה בעיר של 2025, אחרי שהתאמנה בשישי על קליפ סיום העונה לאורך כל היום עם הכוריאוגרף קלוד דדיה, שלא ריחם עליה בחזרות. הראשון לקום היה דודו, שהתרגש מהגמר שמתקרב בצעדי ענק. לאחר מכן, מבזק הרדיו פתח את הבוקר עם השיר "Adventure Of A Lifetime", ובישר לתושבים שמסעדת השף תהיה סגורה, אך הבריכה תהיה פתוחה להנאת כל התושבים.
בבית הקפה נטע הייתה מודאגת בזמן ארוחת הבוקר: "אני מפחדת שלא שידרו את הראיון עם אחי, כי הוא לא כזה מעניין". דומיניק ודניאל שאלו מדוע היא חושבת ככה, והיא השיבה: "הוא ביישן". בנוסף, דומיניק שיתף את סיגל בחיים שאחרי הגמר: "אני חוזר לצבא לעוד חודשיים, לא מאמין". סיגל התעניינה, ושאלה על דירת החיילים הבודדים בה הוא התגורר במהלך שירותו הצבאי, ודומיניק אמר: "אני מקווה לזכות בדירה".
דניאל צעק לדומיניק מהסוויטה שנטע מיסתה אותו. דומיניק לא התרגש ודרש מדניאל לא לדבר על כך יותר: "אל תגיד לי שנטע מיסתה אותי. לא מתעסק בלכלוך הזה יותר. מה אתה רוצה שאני אשן בהומלסיה עם האיש שבקיר? מי שמיסה אותי, מיסה אותי. לא אכפת לי". אחר כך הוא סיפר על התקרית לדודו והודיה, ואמר להם באופן חד וחלק: "גמרנו עם מיסויים".
בערב נטע ישבה במרפסת והביטה בירח. היא אמרה לדומיניק: "תראה את השמיים. זה נראה כמו ציור". נטע התקשתה לעכל את השקט שהיה בעיר, והתגעגעה לימים שהעיר הייתה מלאה בתושבים. דומיניק לעומתה דווקא מצא יתרונות בכך: "עכשיו שאנחנו שישייה יש לנו יותר זמן לחשבון נפש". זו ענתה לו: "איזה חשבון נפש, המוח שלי כבר ריק".
דודו התיישב על הבר לשיחה עם רד הברמן, ופתח בפניו על התהליך שהוא עבר בעיר. דודו התייחס בשיחה גם למערכת היחסים שלו עם דניאל, שהשפיעה עליו מאוד, למרות שדודו לא החשיב אותו לחבר. "אני לא חבר של דניאל כי הוא לא נאמן וטוטאלי כחבר, ואני כן", אמר והוסיף: "המילה 'הומו' תמיד הייתה לי קצת קשה. הפצעים מהתקופה שהייתי הומו בארון גרמו לי לשפוט גברים כמו דניאל. לרוב אני לא מתערבב עם בחורים כמוהו, לא פיזית ולא מנטלית". דודו סיפר לרד שבמשך תקופה סלד מדניאל, עד שהם ישבו לשיחות והבינו שיש להם הרבה במשותף: "דווקא כשישבתי עם דניאל מצאנו הרבה דברים משותפים - בחוסר ביטחון, בהתמודדות. פשוט לכל אחד מאיתנו יש מנגנון שונה".
גם דומיניק התיישב עם רד הברמן ושיתף בתהליך שעבר עם עצמו בעיר, ועל התובנות שאליהן הגיע: "לא הייתי משנה פה שום דבר. סגרתי המון מעגלים שבחוץ פחדתי להתמודד איתם. יש כאן שיתוף והבנה, וזה גרם לי להשלים עם האובדן של אמא שלי". אחרי זה דומיניק פירט: "מאז הפטירה של אמא שלי אני מעריך את מי שסביבי. אנשים יכולים לקרוא לי מתייפייף, אבל יום אחד הכול יכול להיגמר. ואני לא רוצה לחוות שוב את ההחמצה הזו". דומיניק הגיע למסקנה שמגיע לו לנצח: "היו לי פה המון עליות ומורדות. כל מה שעברתי פה הפך חולשה לעוצמה גדולה". הוא הכריז: "אני רוצה לנצח בגמר ומגיע לי לנצח".
וזה כל מה שקרה אתמול בעיר של 2025